בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
יד מנצחת לא מחליפים 
 
 
גדי שמשון

גדי שמשון מסכים עם הביקורת הציבורית על אלילו, ג'ון אירווינג, אבל מסנגר בלהט על "היד הרביעית"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כתב טלוויזיה אחד, אדם אינטליגנטי, יפה, לא ממש מודע לעצמו כמו שהוא חושב (כמו כולנו) מאבד את כף ידו בתאונה מקאברית. בתוך כמה שעות הוא הופך לבדיחת אינטרנט ו"פספוסים" מוכרת. רופא בוסטוני תמהוני, שהאסיסטנטית שלו מאוהבת בו בלי שירגיש והכלבה שלו אוהבת לאכול את צרכיה שלה, מציע לכתב, פטריק וולינגפורד, להשתיל לו יד חלופית. נמצא תורם - נהג משאית בירה מוויסקונסין, רק שיש בעיה: אלמנת האיש רוצה לקבל זכויות ביקור אצל היד.

וכמקובל אצל אירווינג, זו בערך רק ההתחלה. אירווינג, כמה שלא אהיה קרוע עליו, קשה לפספס שהוא אף פעם לא יהיה מועמד לנובל. הוא היסטרי, מקאברי, נעדר חן ו/או תחכום המאפיינים אמנות גבוהה, גם ברגעיה המדממים.

ב"העולם על פי גארפ", ספרו המוערך ביותר, אירווינג לוחץ על כל הדוושות ועד הסוף: אחות שהיא טרנסג'נדר, כת של פמיניסטיות קצוצות לשון, וזין הנקטע בפה נשי, שיחד עם עין אבודה של ילד הופך לעונש על בגידה. הוא הצהיר שהוא כותב בשביל ההנאה בלבד, שלו ושל הקורא. והוא אכן נהנה - אם יש משהו שנשאר מספריו זו הנאתו מהכתיבה ושזירת העלילות. "אלמנה לשנה אחת", למשל - מישהו באמת זוכר את העלילה? אבל היה כיף, כנראה.

ב"היד הרביעית", חוץ מהיד הנקטעת מול המצלמות, נמצא במרכז הכובד שני קשרים המתפתחים בין אבות לילדים - עוד תמה, מעבר לנוזלי גוף, המאפיינת את אירווינג. הילד הראשון הוא בנו של הרופא המטורלל, המצליח ליצור קשר עם בנו אל אף ניסיונות האם להפריד ביניהם, אגב משחק לקרוס בגללי כלבים.

הקשר השני הוא בין וולינגפורד לילד שנולד לו ולאלמנה, קלוזן. בלי לגלות יותר מדי מהעלילה - גם בספר הזה, למרות הדם, האש ותמרות העשן הקולנועיים שאירווינג מוסיף לספריו (לא בלי כוונה, אפשר להניח) נמצא בסופם של הזקפות, הבדידות ומשיחות המכחול הבסיסיות המשמשות כדמויות - איזו תמה מוסרית-ליברלית נינוחה, נעימה וקצת מיושנת. אתם יודעים, האהבה מנצחת.

כשאירווינג במיטבו, אם להדרש לביטוי שנהגו לומר על בגין כשהיה נכנס לטראנס של דם ילדינו, הופכים סיפוריו לסלט שמשלב בין נושאים "גדולים" ופרוורטיות לשמה: זהות מינית, אלימות, דת, שנאה. הוא מצליח להישמע טוב לב וענייני גם כשהוא מדווח על כאבי הפנטום שבאצבעותיו הלא קיימות של וולינגפורד, בעת שהלה מגשש במכמניה של דוריס קלוזן, האלמנה בעלת זכויות הביקור, או כשהוא דן בנטיית התקשורת הרחבה לא לראות שום דבר כמות שהוא באמת (שום דבר שלא ידענו).

זה לא מזון גורמה בכלל, אבל זה הרבה יותר טוב ממזון חברות התעופה המוגש בחנויות הספרים הקרובות למקום מגוריכם.


"היד הרביעית", ג'ון אירווינג, הוצאת מודן

ג'ון אירווינג הוא אלוהים - אתר מעריצים
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by