בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
עוד פיגוע אחד כזה ואבדנו 
 
 
אורלי גונן

אורלי גונן מביטה בטורי איימוס מביטה בארה"ב של אחרי ה-11 בספטמבר, וחושבת שאולי עדיף היה לוותר על הפיגוע ההוא

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"חזרה לפשטות" הן צמד מילות המפתח בניסיון להגדיר את המוסיקה האמריקאית מאז אסון התאומים. ברוס ספרינגסטין, ניל יאנג ושריל קרואו, למשל, הוציאו אלבומים רגועים יותר, נטולי קפריזות, נוגים אפילו. כאילו ביקשו להיות מזרון-ים עליו יוכל המאזין לשכב על הגב ולצוף בנחת, בלי יותר מדי גלים, בלי מערבולות, ואם אפשר - אז עדיף באמבטיה.

טורי איימוס מצטרפת לקולגות, בתור אחת שמנמיכה טונים תחת כל עץ רענן, עד שנדמה כי אלמלא היה זה הכשרון הטורי איימוסי, לא היינו מקבלים זאת בהבנה. ב"Scarlet's Walk", אלבומה החדש, היא נשמעת פשוטה הרבה יותר, המזרון שלה מכוסה קטיפה, נעים להתכרבל בו וכמעט אפשר לחשוב שהוא שם כדי לעשות לנו נעים בגב. אבל אל תטעו - טורי איימוס, בדרכה המיוחדת, יכולה להעביר צמרמורת גם דרך המלודיה הכי מלטפת בקול עדין ובמילים שבריריות.

"Scarlet's Walk" הוא אלבומה השביעי של איימוס, אלבום קונספט עליו עבדה תוך כדי מסע בארה"ב לאחר ה-11 בספטמבר, שבמרכזו עומדת דמותה של סקרלט - שלדברי איימוס "אפשר לומר שמבוססת עלי, או אולי בעצם אני מבוססת עליה".

המסע של סקארלט הוא מסע רב משמעויות. קודם כל הוא טיול ברחבי אמריקה הצפונית: היא מתחילה במערב (קליפורניה), דרך מרכז ארה"ב ומסיימת במזרח. כל שיר ממוקם על גבי מפה בחוברת הדיסק וכך ניתן לעקוב אחרי המסלול שעוברת הגיבורה (קונספט, או לא קונספט?). ב-11 בספטמבר היא נמצאת בניו-יורק וכותבת שיר יפהפה, "I Can't See New-York".

חוץ מזה, הוא אודיסיאה של נשיות. סקארלט חוקרת בה כל צד אפשרי - היא אמא (טורי עצמה הפכה אם לאחרונה), אחות, חברה, אהובה, אשה. השירים של איימוס לא תמיד נהירים, לא כל משפט מובן מאליו - אבל התוצאה הסופית פשוט מתיישבת בדיוק במקום הנכון. כך בשיר האחרון, "Gold Dust", היא מתארת מתוך זרם תודעה את חוויית האמהות. אפילו מי שצריכה דמיון מודרך כדי לחשוב על עצמה כאמא ועצם המחשבה גורמת לה ערפול חושים, תוכל להתרגש.

מסע נוסף שסקארלט עוברת הוא סיור מופשט בנפש; היא מרגישה ומעבירה את התחושות, המחשבות והמאוויים בשירים. היא לומדת, תוהה, מסתכלת, בוחנת, אבודה, אהובה, נעזבת, מתרגשת, שואלת, מתבוננת עוד ועוד.

ההשקעה מקבלת כאן מקום של כבוד וגם הרעיון מופלא ומעניין, אך נדמה כי טורי שלנו קצת איבדה עצמה לטובת הק-ו-נ-ס-פ-ט. אל תבינו אותי לא נכון - האלבום יפה. אבל הוא לא מ-ה-מ-ם כמו שאיימוס יודעת לעשות (ע"ע "Boys For Pele", למשל).

הגרסה המיוחדת של הדיסק ממחישה זאת עוד יותר - אין שום ביצועים מיוחדים לשירים, רק די.וי.די יוצא דופן בשממונו, אליו מצורפות מגוון תמונות של טורי, מדבקות ילדותיות, תליון - כן, כן תליון (שיש הטוענים כי הוא אף פחות מושקע מהמגן-דוד שהיה מצורף לאלבום של סאבלימינל) והדבר היחיד שבאמת שווה בקופסא המהודרת הזו - מפה ענקית המתארת בפירוט את מסען של טורי וסקארלט.

כשהשמעתי את האלבום להורים שלי בארוחת ליל-שישי, אמא שלי אמרה "אוי, איזה יופי, מי זו הזמרת הנחמדה הזו?" אני וברווזוני הסתכלנו אחד על השני המומים ומבוישים - "לא יכול להיות", אמרתי לעצמי, ושלחתי את ברווזוני להביא את "Under The Pink".



Tori Amos: Scarlet's Walk, (אן.אם.סי/Epic)

האתר של טורי איימוס
קטעים להאזנה מכל השירים באלבום
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by