בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
עבריין תרבות 
 
 
ראובן רייכמן

ראובן רייכמן מרגיש בעצמות שלו שקובי אוז הוא לא סופר מספיק טוב כדי להסתיר את עצמו מאחורי עארסים טובי לב

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לפני כמה זמן ראיתי את קובי אוז הולך עם אשתו ברחוב, ואני מוכן להישבע שהדבע הזה הביא אותה בפלטפורמה. ולא סתם פלטפורמה - דחף לעצמו עוד 15 סנטים לפחות, וגם אז בקושי גירד לבחורה את הכתפיים. הם פסעו בשינקין, והבחור לבוש כמו קוקסינל - בגדים עם פאייטים ונוצצים, צמודים לתחת בצבע תכלת ועל הפרצוף זיפים קצרים של זקן.

אוונטה, אחושילינג אוונטה. עדיף היה לוקח את הבחורה לשתות פלודה בשכונת התקווה - עולה רק שקל וחצי לכוס ענקית, ולא חייבים לאכול את האיטריות הקשות שצפות בפנים. מי הוורדים טעימים גם כששותים אותם נקי.

ב"עבריין צעצוע", הספר החדש שלו, קובי אוז משחק אותה א.ב. יהושע של הקטמונים. הספר בנוי ממונולוגים פנימיים, סטייל זרם התודעה, של כמה דמויות. הגיבור הוא ניר דמתי - עבריין צעיר אך כישרוני, שמתואר בשיא הספר כ"תחת שחור של תימני, עולה ויורד בקצב הסמבה". לדמתי יש גם בעיה של חירבונים - הוא אוהב למרוח את החרא שלו בכל מיני מקומות ועל כל מיני אנשים.

נצר הרשושנים, אשכנזי עשיר שהחליט להדריך את קבוצת נוער המצוקה שדמתי שייך אליה, מזהה את הדחף הזה כדחף יצירתי. אפילו פרויד (עוד אשכנזי) אמר שחרא זאת היצירה הראשונה של האדם.

"עבריין צעצוע" הוא אמנם לא היצירה הראשונה של אוז, אבל אפשר להרגיש שהוא ממש התאמץ. בסוף הוא הביא יציאה לא קטנה - 201 עמודים פלוס שיר נושא פלוס אתר אינטרנט (שבו הוא מופיע עם שדיים, אולי כדי שנרגיש ש"צומח אופנוע ים בין הרגליים"). הבעיה היא שאוז מורח, לא מנקה.

הוא פורש בפני הקוראים את עולמן הפנימי של כמה דמויות - מזואי אמסלם, צעירה רגישה וסתומה מעיירת פיתוח שכותבת שירים, דרך ליזט, זונה שזכתה בלוטו, ובולבול אקפולקו, בחור צעיר שגודל כילדה על ידי זונות, ועד מוריס בטיטו, גבאי בית כנסת שמצביע ש"ס ועוד כמה. כמעט כל הדמויות, כולל האשכנזים הייצוגיים (הרשושנים ואמו ניצולת השואה), הן מטומטמות, קטנוניות ומלוכלכות. הדגש על המוצא הוא חזק מאוד, אבל הניחוח העולה מהספר הוא לא של גזענות - הוא של זיעה, כמו זה העולה מקו 5 עמוס בקיץ בלי מזגן. ריחחח ניחוחחח אחחחי, כמו שאמר לי פעם תימני אחד.

העלילה עצמה לא נוראית, ואפשר לצלוח אפילו את הנאומים הקטנים שמשובצים בה ("אומרים על תל אביב שהיא עיר בלי הפסקה, אבל היא בעצם הפסקה אחת גדולה", "המתים לא מתים תמיד, הם פשוט לא לוקחים אוויר" ויש עוד). אבל ככל שקוראים יותר כך מתחוורת לה אמת עצובה - כל הדמויות מדברות באותו אופן, במין שפת רחוב חגיגית משובצת מלים של שבת. לאף אחת מהן אין אופי מובחן - הן כולן בעצם דמות אחת.

הדמות הזאת - המטונפת, המזיעה, אך מלאת שמחת החיים - היא אוז בכבודו ובעצמו. אוז הוא פשוט לא סופר מספיק טוב כדי להסתיר את סגנון הכתיבה האמיתי שלו. בלי להתכוון הוא חשף את עצמו עירום ועריה, כולל הפלטפורמות, הפאייטים וכל השאר.

מאז שהגיע מסיאטל, אוז הוא אמן ההגנבות המגנוב של ישראל. לא להתבלבל - יש לו ככל הנראה כישרון רב, אבל הוא פשוט לא מוכן להתאמץ בשבילנו. בינתיים, הוא מעדיף לחרבן. אני מעדיף פלודה.


קובי אוז: "עבריין צעצוע", (הוצאת קשת)

אתר הפורנו של קובי אוז
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by