בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מה עובר על דילברט? 
 
 
צביקה בשור

צביקה בשור מזהה ב"למות ביום אחר" סדקים ראשונים בחומת הרלוונטיות של 007, שיותר ויותר נדמה כי מפנה את כל מאמציו כדי להמלט מעבודה משרדית

 
 
 
 
 
 
 
 
 
האלי ברי כג'ינקס
 האלי ברי כג'ינקס   
כשהוכנסו התותחים המתנייעים הראשונים לשירות בצבא הבריטי, נהגו לרתום אליהם סוסים שישאו בעול ניודם, לכן, בכל פעם שבה עמדו לירות בתותח, התייצב אחד מהחיילים לימין הקנה, ואחז בידו השמאלית את מושכות הסוסים, למען לא יברחו. סוסים כבר מזמן אין בצבא הבריטי, לתותחים יש בקרת ירי ממוחשבת, אבל החייל התורן עומד גם היום בצד התותח ואוחז בידו השמאלית את אוויר המאה ה-19.

ככה זה אצל הבריטים, מסורות נותרות על כנן גם כשאין בהן עוד כל צורך, רק כדי שניתן יהיה לשמר איזו מראית של המשכיות. הנה ג'יימס בונד, סוכן חשאי מזדקן, שהוכשר בתקופת המלחמה הקרה להלחם בחזון האימפריאליסטי של סטאלין, מוצא את עצמו רודף כבר כמה שנים טובות אחרי אף אחד, אבל ממשיך לרדוף, כי צריך.

"למות ביום אחר", מספר עשרים של בונד, ממשיך את המגמה המגומגמת של הסדרה, ואין בכך כל פלא. כל הצידוק לקיומו של בונד היה שהוא זה שיעצור את הנבל שלו מ"להשתלט על העולם", והיום כל ילד, בין אם הוא שואף מותגים או שונא אותם, יוכל לספר לכם שאם מישהו מתכוון "להשתלט על העולם" הרי שזה כנראה ג'ורג' בוש, ואם לא הוא, אז סטיב באלמר בוודאי. אם משהו מפחיד את העולם המערבי היום, הרי שזה מירור חייו על ידי טרור.

יותר ויותר נדמה כאילו בונד נלחם רק כדי שלא יכריחו אותו לעשות עבודה משרדית. פירס ברוסנן, אחרי ששיחק את האנטי-בונד האולטימטיבי ב"החייט מפנמה", ביקש מהתסריטאים של הסדרה לתת קצת נפח לדמות - אחרי חצי מאה של שטחיות כובשת - ואל כסא הבמאי הובא לי טמהורי הניו-זילנדי, שאמון על מלאכת הדרמה. התוצאה היא בונד מוזר, שנופל בשבי, מעונה, רשיון ההרג שלו ניטל ממנו והוא נאלץ להלחם על עצם הג'יימס בונדיות שלו, עוד בטרם הוא נתקל בנבל שלו. כל חיבוטי הנפש הללו, שעד נפילת חומת ברלין היו בלתי נתפסים, מגבירים את חרחורי הגסיסה של הדמות במקום להעמיק אותה.
 
גם הנבל של בונד הוא יצור כלאיים. הוא סוחר ביהלומים מסיירה לאונה, האסורים במסחר בגלל הניצול המחפיר של חוצביהם, והמזימה שלו להשתלט על העולם מזכירה יותר מהכל עלון אפוקליפטי של גרינפיס. העובדה שבונד ממציא לעצמו נבל כזה לא פוליטיקלי קורקט מציבה את בונד עצמו בשורה אחת עם מגיני הסביבה ומגני הגלובליזציה. מצד שני, בונד ממשיך לנהוג במכוניות ספורט, לשתות וודקה-מרטיני ולעשן סיגרים כאילו אין מחר.

מה שמציל את הסרט הזה מלהיות בונד גרוע, זו העובדה שמסביב לדמות המבולבלת (והקצת משעממת, מותר להודות אחרי מיליון צפיות וצפיות-חוזרות) של בונד עצמו יש מספיק דמויות מרנינות שסוחבות אותו, כל אחת בשעתה, עוד כמה סנטימטרים של צלולויד קדימה. האלי ברי בתפקיד ג'ינקס, נערת הבונד הכי בתזונה אי פעם, וכנראה גם הראשונה לקבל סרט (וסדרה, עם השנים) משלה; טובי סטיבנס שמצליח לעצב נבל אריסטוקרטי שמנוני כדבעי; וכמובן ג'ון קליז, שחמש הדקות שלו כ-Q הן עוד פיסת גאונות קומית, שחולפת מהר מדי, ואז שוב מתפוצצים דברים.

ואפרופו דברים שמתפוצצים, אזי מה שהחל כדחף לעדכן את הקצב ב"גולדן איי" ולהביא אותו לרמה המצופה מסרט פעולה בעולם האפקטים הבלתי נלאים של הקולנוע התאגידי, הגיע ב"למות ביום אחר" לכדי גלישה מהסיר. המון אפקטים מבוססי מחשב (CGI) גורמים לסרט להראות קצת כמו יציאת מדע בדיוני מהוססת. כמו בעלילה או במשחק, נדמה שבונד הדמות, כמו בונד האייקון, יודע שהמאה שלו כבר חלפה, מנסה בכוח להאחז במאה החדשה, אבל לא ממש מצליח.

אחד מהסרטים המצליחים (והבהמיים) של השנה האחרונה, "XXX" עם וין דיזל, מתחיל בסצינה בה נכנס בן דמותו של בונד למועדון רוק ניאו-נאצי שכזה, חליפה והכל, ומוצא את עצמו מת לגמרי, גופתו הירויה נישאת על גל הקהל כמו היתה מייקל סטייפ. בעדינות הרמזנית והדקיקה שלו, טען "XXX" שזמנו של בונד עבר. "למות ביום אחר" לא עושה שום דבר כדי להפריך את הטענה הזו.


"למות ביום אחר", ארה"ב/בריטניה 2002, 166 דקות (למידע על זמני הקרנת הסרט)

האתר הרשמי
הטריילר
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by