בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אז למה לא אפילו עם אלה? 
 
 
דניאלה דורון

דניאלה דורון, צעירה יהודיה משכילה, מביעה סיפוק רב מ"2 דקות מפארדיס", גרסת הקלולס לחצוצרה בוואדי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
יולי (אפרת בוימולד) היא בחורה בגיל ההתבגרות שיש לה הכל - הורים צעירים בנפשם, בית אמיד בזיכרון יעקב, שיער בלונדיני והרבה חולצות בטן. מה עוד היא מבקשת? חווית מרד נעורים מעצבת שתרגיז באמת את הוריה הליברליים, שלא מתרגשים מכלום.

הדמיון לקלולס מבברלי הילס בולט כבר בהתחלה: יולי יוצאת בריצה מבית הספר, לבושה בבגדים צבעוניים, נעלי פלטפורמה וחברה טובה שתואמת לבגדיה. המטרה - לפרוק כל עול. הדרך - פירסינג בלשון ונסיעה ללא קסדה על אופנוע כבד מאחורי גברתן קירח, כשמאחוריהם דולקת המשטרה. התוצאה - כלום. האמא (נולי עומר) רחוקה מלהתרגש כשעל דלתה דופק השוטר המקומי, שופך בפניה - ולא הפעם הראשונה - את מעללי בתה.

הסגנון הקלולסי-פוסטמודרני של הסרט, מציג לנו את הדברים מנקודת מבטה של יולי, דרך הקריינות שלה שמלווה את הסרט והפנייה הישירה שלה למצלמה, כשהכל ארוז כמו בפרסומת אחת גדולה עם הצבעים החדים, העריכה הקצבית והמוסיקה הדומיננטית.

אבל קלולס לא גרה בישראל. היא גרה בבברלי הילס, והבעיות שמטרידות את מוחה הקטין הן מעמדה בחברה, יחסי בנים-בנות ושטויות רציניות שכאלה. יולי, לעומתה, כבר נמצאת צעד אחד קדימה. סרט ישראלי לא יכול להרשות לעצמו לטפל בבעיות קלולסיות בלבד, והמציאות הישראלית חודרת לתוך הפרסומת המהוקצעת, בדמותו של אמיר (הישאם סלימאן), בנה של חילווה (סאמיה קזמוז) עוזרת הבית הערבייה מפארדיס.

גם אם אתם מרגישים כמוני, שנמאס כבר מסרט ישראלי שמאמין שהוא חייב לעסוק ב"חוויות יסוד בהוויה הישראלית" רק בגלל שנעשה בישראל, כדאי לכם בכל זאת לנסות את "2 דקות מפארדיס" מסיבה אחת פשוטה - מדובר בסרט טוב. סרט משעשע שכתוב ועשוי היטב, עם משחק קולע של כמעט כל השחקנים, עם דיאלוגים עוקצניים (מיכל קופר קרן כתבה את התסריט) ועם מבנה נכון של העלילה (שחותרת לכיוון הקליימקס בחתונתה של אחותו של אמיר בפארדיס, שם כולם נפגשים). זאת סיבה מספיק טובה להתעלם לרגע ממה שיכולנו לקבל לו בנימין זאב הרצל לא היה מוותר. אם הרצל רק היה עומד על שלו, היינו יכולים היום להתרווח על הספה ולצפות בסרטים אוגנדיים איכותיים, שעוסקים במגוון נושאים בחוויה האנושית. אבל לא. אנחנו נתקענו בפלשתינה, מיקום שהפך למכתיב סדר היום החברתי-ביטחוני, ובצער רב, גם של זה התרבותי.

בבית הישראלי, הדמויות אמנם סטריאוטיפיות, אבל שנונות: האמא הפסיכולוגית שמנתחת כל מצב לאור עבודתה ("בגלל המצב הביטחוני עשינו סובלימציה אסוציאטיבית"), האבא הפריק הקרוע (שמואל וילוז'ני) שמעשן ג'וינטים ללא הרף וממליץ על יציאה מהסטרס, הסבא הקרוע עוד יותר (לופו ברקוביץ') שתקוע אי שם בתקופת הצנע ומרסס קללות לכל עבר, והאח הקרבי (אורי אומנותי), שמת לדפוק את הערבים אבל מוצא את עצמו דופק את חברתה של יולי. כולם מייצגים תפקידים שונים בחברה הישראלית הליברלית-עד-שזה-מגיע-לדלת ונמצאים תחת קורת גג אחת בזיכרון יעקב, 2 דקות מפארדיס.

בכפר הערבי, לעומת זאת, הייצוגים מתערבבים, והדוגמא הכי טובה לכך היא כשאבי המשפחה מחקה את יצפאן ("הוא סטיריקן גדול") מחקה את לימור לבנת, שרה את ההמנון ("ירושליייים"). והרי לכם פוסט-מודרניות לשמה.

גם בפארדיס יש התנגדות גורפת לבחירתו של אמיר. הקשר הזה מזכיר להם את ניסיונו של האב בטעימת הפרי האסור, כשיצא בעבר הרחוק עם אורנה הקיבוצניקית, חברת המפלגה שלא מתקלחת, שנפלה או קפצה (תלוי את מי שואלים) מגג הקרמלין עקב אהבתה הנכזבת. בקיצור - אף אחד לא יוצא טוב מהקשר היהודי-ערבי הזה, שמאיר בזרקור קומי את המצב האבסורדי בישראל (הופה, הנה נפלתי גם אני לקלישאות ישראליות).

ויולי? יולי, כמו קלולס, Just wanna have fun. היא מתפנה בסוף הסרט למלא חסכים עתידיים אחרים (כבר בת 17 ועוד לא עשתה את זה עם מישהו שלא עבר ברית מילה) ומשאירה את הצופים מול המסך, להעביר תחנה ולצפות בחדשות, שם זה נראה קצת אחרת.


"2 דקות מפארדיס", היום ב-21:00 בערוץ 3 של הכבלים, במסגרת "ראשון בדרמה"
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by