בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
יד הנפץ 
 
 בקרוב אצלכם בבית: פטנט למניעת אוננות על בסיס חישמול   
 
יוענה גונן

אוננות מניעה את העולם. כולם מאוננים, למרות שבמהלך השנים נעשו אינספור ניסיונות לדכא את התופעה. כשאתם מאוננים זה לא רק נעים נעים, זו גם אמירה פוליטית, וזה גם קשור לקורנפלקס. כמה נקודות למחשבה לפני זמן האיכות הבא שלכם עם עצמכם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"יש יסוד סביר להניח שהאדם התחיל ללכת זקוף רק כדי לפנות את הידיים שלו לאוננות" (לילי טומלין)

אוננות מניעה את העולם. ליתר דיוק, השאיפה של אנשים מסוימים למחוק כל אזכור לקיומה של הפעילות האנושית המבורכת הזו, ולמנוע מאנשים אחרים לאונן, היא שמניעה את העולם. היא הביאה לרישומם של פטנטים שונים ומשונים, לכתיבתם של עשרות ספרים, לפיטוריה של בכירה בממשל האמריקאי, ולהמצאתם של דגני הבוקר שכולנו אוהבים לאכול.

כן, ילדים, היזהרו מדגני הבוקר האלה. למעשה, קורנפלקס החל כתרופה לאוננות, שהגה ופיתח ד"ר ג'ון הארווי קלוג. ד"ר קלוג היה רופא הבית של בית-מרפא שטיפל בבעלי בעיות רפואיות-חברתיות. אנשים הגיעו לד"ר קלוג עייפים, חרדים, מבולבלים וקרחים, וד"ר קלוג הבין מיד שבעייתם האמיתית היא אהבה עצמית בחדרי השירותים, וטיפל בהם במגוון שיטות שונות ומשונות. אחת מדרכי הטיפול היתה באמצעות מאכלים מדגנים מלאים. ד"ר קלוג רקח תרכובות של שעורה וחיטה שיבריאו את ה"חולים", ואם המסכנים לא נרפאו באמצעות מיטב תבשילי המטבח, המליץ ד"ר קלוג להחדיר להם את התערובות בחוקן.

זה כנראה עוד היה אחד הטיפולים הפחות אלימים, מכיון שד"ר קלוג בהחלט לא עצר שם, והציע הצעות מתקדמות עוד יותר לטיפול ב"בעיה": "רפואה שכמעט תמיד יעילה אצל ילדים צעירים היא מילה. צריך לבצע את המילה ללא הרדמה - כך שלכאב תהיה השפעה מרגיעה על המוח. בנקבות, מצאתי שהזלפת חומצה על הדגדגן היא אמצעי מצוין להרגעת הריגוש הבלתי נורמלי". להזכירכם, מדובר בסך הכל באנשים שאוהבים לעשות לעצמם נעים שם למטה.

באופן לא מפתיע, התרבות המערבית נוטה פעמים רבות להעניק למאוננים יחס גרוע הרבה יותר מזה שניתן לאנסים. ספרים פסבדו-רפואיים בגנות האוננות נכתבו כבר ב-1670, אבל רב-המכר הראשון בנושא היה "אונניזם" (L'Onanisme), של הרופא השוויצרי אנדרה-דויד טיסו, שהתפרסם ב-1760. טיסו טען שאוננות מובילה לשגעון ולהומוסקסואליות, רחמנא ליצלן, וגורמת מחלות שונות ומשונות, כאבי בטן וראש ועייפות.

במאתיים השנים שחלפו לאחר פרסומו של ספר זה, הקדישו עצמם אנשים רבים למטרה אחת ויחידה: למנוע מאנשים אחרים ליהנות קצת מאהבה עצמית. בין השנים 1856 עד 1932, למשל, נרשמו בארה"ב 33 פטנטים שונים למניעת אוננות בבני אדם. מכשירי קשירה, מחוכים, טבעות משוננות וכלובים - רשימת הפטנטים נקראת כמו ספרות BDSM טובה ועושה לי בעיקר חשק לחמוק למקום פרטי ולאונן קצת. הפטנט החינני ביותר, לטעמי, הוא מכשיר מחוכם שתולש שערות ערווה ברגע שיש זקפה. יעיל ואלגנטי - חובה בכל בית.

המצב החל להשתנות רק בעקבות דו"ח קינסי משנת 1948. אלפרד קינסי ריאיין אלפי גברים, ובדו"ח שלו על מיניות הגבר טען שלא רק סוטים והומואים מביאים ביד, אלא תשעים אחוזים מהגברים האמריקאים מאוננים באופן סדיר (מעניין להשוות את המחקר הזה למחקר אחר, שטוען שעשרה אחוזים מהגברים האמריקאים הם שקרנים פתולוגיים). דו"ח קינסי היווה פריצת דרך בתחומים רבים, ובתחום האוננות היתה זו ההכרה הרשמית הראשונה בעובדה שכמעט כולם עושים את זה - מהמלך ועד אחרון סייסי החצר. עד קינסי, אוננות היתה דבר שאסור לחלוטין לדבר עליו, ובעיקר אסור להודות שעושים אותו. מין נתפס כדבר שנעשה רק בזוג, ורק במסגרת הנישואים, ומי שמאונן נחשב לחולה נפש ולסוטה מין מסוכן.

זאת מכיון שמיניות היא כוח עצום ומשחרר, ולכן נעשה מאמץ עצום להשתיק ולהסתיר אותו. בעלי כוח בחברה תמיד חששו שאם נניח להמוני העם ליהנות ממנה ולהשתולל איתה, הצייתנות שלהם תעמוד בסכנה. מיניות הובנתה כמשהו ששייך לברית הנישואים, שהיא ברית שרק לדת ולמדינה יש זכות ליצור ולאשר. ובמסגרת ברית הנישואים, מין מיועד רק להולדה - כדי ליצור עוד ילדים, שיהיו עוד חיילים ופועלים למען המדינה. אוננות, אם כן, היא סכנה גדולה, כי היא עלולה ללמד אנשים שמין זה כיף, שזה כיף חסר תכלית ומטרה, שאפשר לעשות את זה לבד, וסתם כדי ליהנות.

אבל כאן אנחנו יכולים להיאבק. במקום בו מופעל כוח, מופעלת גם ההתנגדות לכוח. כולנו יודעים שאוננות היא דבר טוב, שנעים לשחק עם הפיפי ולגעת בגוף, שכמעט כולם עושים את זה. אוננות היא פרקטיקה מינית בריאה וטובה, שמשפרת את הדימוי העצמי, מלמדת אותנו על הגוף שלנו, מחזקת את המערכת החיסונית, משככת כאבים ומרפה מתחים והתכווצויות.

אין שום דרך נכונה לאונן - כל דרך טובה ונכונה, וכל כמות נכונה. אי אפשר לאונן יותר מדי, ממש כשם שאי אפשר לאונן פחות מדי. חמש פעמים ביום זה טוב, פעם בחודש זה טוב, וטוב גם לא לאונן אף פעם, למי שזה לא מתאים. אפשר לאונן עם צעצועי מין, עם סרטים או תמונות, עם מוסיקה או אמבטיה, עם בן או בת זוג כחלק מסקס, עם שלוש חברות או לבד לבד. בכלל לא חייבים לגמור, ואף פעם לא צריך לזייף. תאוננו, תלמדו להכיר את הגוף שלכם ולאהוב אותו, והעולם יהיה מקום טוב הרבה יותר.

בפעם הבאה נדבר על הסוד הנורא באמת: גם נשים מאוננות. והרבה! נביא גם את הסיפור השערורייתי ומסמר השיער על בכירה בממשל האמריקאי שפוטרה בשל אוננות. הישארו איתנו. ואם תגעו בעצמכם, לא נגיד לאף אחד.


לטורים קודמים של יוענה גונן
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by