בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
כחול בראש, לבן באף 
 
 
ניב הדס

ניב הדס רק מתחיל לעכל את הפוטנציאל הגלום ביאפים עם ג'יפים, צעירים שלא דחוף להם להיות אביב גפן

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ל"בשנת החרב בחוץ והרעב מבית", אלבום הבכורה של יאפים עם ג'יפים, חיכיתי משהו כמו שמונה שנים מבלי לדעת בכלל.

בזמן שהדור הצעיר של מה שמכונה הזמר העברי, עסוק בלחקות את אביב גפן על שלל תקופותיו (רק בלי השירים היפים) ומסרב להפנים ולספוג השפעות מחוץ (למה מי הם האמריקאים האלה שיגידו לנו מה טוב במוסיקה; על שלמה ארצי הם שמעו?), באים שני חבר'ה ירושלמים (איך לא?), ומביאים אותה באלבום הישראלי הכי מקורי מאז... מתי לכל הרוחות יצא אלבום ישראלי מקורי? בכל אופן מקורי מאוד. כמו שמישהו אמר פעם (ויש לי תחושה שיאפים עם ג'יפים הקשיבו לו) - אלוהים אני כל כך משועמם.

יאפים עם גי'פים הם לא רק הלהקה עם השם הכי טוב בעולם, נכון להיום, הם גם הלהקה הכי רלוונטית שפועלת בשוק המוסיקה הישראלי.

המוסיקה שלהם לא דומה לשום טל שגב-בן ארצי-עברי לידר-דניאל סלומון. היא בכלל לא דומה לכלום - היא עשירה בכלים "אקזוטיים" מבלי לנג'ס, כשהלחנים הפשוטים והיפים זוכים לטיפול שזונח את בנאליית הגיטרה-באס-תופים, ומעניקים בתמורה צ'ופר הרפתקני יותר.

גם המילים של היאפים לא עסוקות בדיון הנרקסיסטי הכל כך מובן מאליו שנופלים אליו בני הדור החדש, שבנשמתם הם זקנים יותר מראומה וייצמן ופחדנים יותר מכריס וובר, סטייל "היא עזבה אותי", "הייתי ילד דחוי", "אני זוחל על גחוני", ומעדיפים לדבר על הרגלי הסמים והסקס של הבת של הדיקן, או על יפן.

האמת שאין לי יותר מה להגיד, חוץ מזה שמדובר באלבום העברי הכי שווה שיצא כאן מזה הרבה זמן; אלבום של שני חבר'ה בני עשרים וקצת, שנשמע כמו אלבום של בני עשרים וקצת, ולא כמו עוד זבל ריאקציונרי במסווה של חתרנות מזוייפת.

וחוץ מזה "הבת של הדיקן" הוא השיר הכי יפה בעולם נכון לשניה הזו.


יאפים עם ג'יפים: בשנת החרב בחוץ והרעב מבית, (פאקט)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by