בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
למה דווקא קפקא 
 
 ארנון שבתאי. מתרגש מההורים של המלצרים (צילומים: צחי וזאנה)   
 
גל רז

ארנון שבתאי רצה לפתוח בית קפה סטרייט פרנדלי, שבו יישבו סבתות עם נכדיהן לצד הומואים מחובקים. אחרי שנסגר ההישי התחילו ההומואים לזרום, וכך הפך קפקא לקפה אקסטרה גיי. היום מתרגש שבתאי כשהוא רואה בבית הקפה שלו הומואים מבוגרים לצד הומואים בתחילת דרכם ולסביות מתנשקות. הסלקציה במועדונים מרתיחה אותו, אבל את גלריית המלצרים שלו אף אחד לא היה שולח חזרה הביתה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
השנה היא שנת 2000. זה עתה חזרתי משהות ממושכת, מיותרת ונטולת כל צ'לסי-שיק בניו-יורק. הימים הם ימי בטלה, שבאה לידי ביטוי ביקיצה טבעית בשעות הצהריים פלוס, והאווירה, אפרורית וחורפית, רק מחריפה את הריקנות שמחלחלת בתוכי.

באחד מן הימים הסלולרי מתעורר מתרדמתו ורוטט לצלילי הסמבה. על הצג: ארנון שבתאי. "אני פותח בית קפה בעוד שבועיים, ואני רוצה שתעבוד אצלי בתור מלצר", הוא אומר, אחרי קשקושי איפה-היית-מה-עשית. שבועיים אחרי אני מוצא את עצמי עומד במרכזו של חלל לא גדול, בין ארבעה קירות צהבהבים, שלושה מלאכי ברונזה התלויים מהתקרה וארנון שבתאי אחד לחוץ.

"את קפקא פתחתי בפברואר 2000, בדיוק בערב שבו עפרה חזה נפטרה. ההתחלה היתה קריעת תחת, כי פתאום מצאתי את עצמי בתוך מקום שאין לי הרבה מושג מה עושים איתו. לא ידעתי איך לבנות תפריט, לא הבנתי באלכוהול, לא הבנתי ביחסי ציבור, ולא ידעתי לעמוד מול לקוחות. אבל הכי קשה היה לנהל צוות עבודה", הוא מחייך. "בחיים לא הייתי מנהל, תמיד הייתי שכיר. לא ידעתי איך להתנהג עם כל העובדים שהיו תחתי פתאום".
 

הימים, ימי טרום בקהאם

אלו היו ימי הראשונים כמלצר ושל שבתאי כמנהל. השילוב הזה היה קטלני. לאחר חודש לא קל בקפקא החלטתי שאני חייב שינוי, והשינוי הגיע בדמות תספורת מעוצבת ומחודדת, שלימים תקבל את השם "תספורת בקהאם". להגיד שההנהלה לא נפלה מהמראה החדש, זה האמ-אמא של האנדרסטייטמנט. זה היה יומי האחרון בקפקא. "אתה לא היית הכי קל בעולם, ולא ידעתי מה לעשות איתך. אז יום אחד הגעת עם השפיץ שלך בשיער, ואני לא הסכמתי שתמלצר עם הדבר הזה, אז פוטרת. זה היה אחד הדברים היותר קשים שהיו לי בחיים. עד היום קשה לי לפטר אנשים. זה משהו שאני חייב לעשות, כי אין לי ברירה. היום חצי מהמלצרים שלי מסתובבים עם השפיץ הזה בשיער".

הרעיון לפתוח בית קפה עלה במוחו של ארנון שבתאי (35), קיבוצניק לשעבר, במהלך עבודתו כדייל באל-על. "באותה תקופה היה לי זוג חברים שרצו לפתוח בית קפה. באיזשהו שלב הם גם צירפו ידידה שלהם, והיינו בסך הכל ארבעה שותפים. בהתחלה היה לנו ויכוח גדול על השם של בית הקפה. אני חשבתי על קפייגלה, חשבנו על דוד ויהונתן וגם על G. זו החלטה רצינית, ואנחנו היינו ארבעה אנשים, כשלכל אחד הרצונות שלו. בסוף הוחלט על יבנה 21, ואני חשבתי שזה לא מתאים. למזלי, באותו שבוע פתחו את בית הקפה יבנה 7, אז היינו חייבים למצוא משהו אחר.

במהלך טיסה לפראג קראתי מגזין של אל-על על טיולים בפראג. היתה שם כתבה בשם "קפה עם קפקא" על בתי קפה ששמם קפקא, ומסתבר שיש הרבה כאלה, בפריז, בברצלונה, באיסטנבול ובעוד המון מקומות. ברגע שקראתי את זה ידעתי שזה השם שאני רוצה. השותפים טענו שזה שם מוזר, אפלולי ודכאוני. היום אני יודע שצדקתי, ושזה שם מעולה שתפס טוב".
 

ילדות קשה ואכזרית

מגיעים המון גייז בארון עם בחורה, בשביל הכיסוי. שבתאי
 מגיעים המון גייז בארון עם בחורה, בשביל הכיסוי. שבתאי   
שבתאי נולד בבאר-שבע, כמה חודשים לפני מלחמת ששת הימים, להורים יוצאי קיבוץ אלומות. כשהיה בן שבע, בעקבות געגועים לא ברורים לאווירה הקיבוצית, החליטה המשפחה לעבור לדגניה ב', שם עברה על שבתאי ילדות קשה ואכזרית. הוא נודה חברתית, ומצבו בלימודים הלך והידרדר. אז החליט לעזוב את דגניה ועבר לקיבוץ בית-השיטה. שם חייו היו קלים יותר. לאחר שירות צבאי בחיל הים חזר שבתאי לקיבוץ ועבד בתור רפתן. בעקבות מספר חליבות מוצלחות הוחלט לקדם אותו לתפקיד ניהול הרפת. הוא החליט לוותר על ההצעה הנוצצת והמפתה, ארז את הפקלאות וטס לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. שם בחר באפשרות הבלתי מוגבלת להיות מוכר ארטיקים באוטו גלידה. לאחר שנתיים של נסיעות בטעם שוקו-וניל מצא שבתאי עבודה בתור כולבויניק בבית מלון המיועד לקהילה הוורודה. לאחר תקופה לא קצרה חזר לארץ והחל למלצר בקפה נורדאו המיתולוגי. כשגם זה נמאס לו, החליט ללכת על האופציה המתרוממת: דייל אוויר על מטוסיה המתפוררים של חברת טאוור אייר ז"ל. בין שהייה בניו-יורק לקוויקי בפריז הוא מצא זמן ללימודי תואר ראשון במדעי המדינה ובתקשורת. בשלב כלשהו עבר לאל-על, ועד היום הוא מדייל בזמנו הפנוי.

בימים אלה מחזיק שבתאי בשמאי פרטי משלו. הוא בן 30, בעל תואר שני בפסיכולוגיה, ובתור מושבניק טיפוסי תמצאו אותו תמיד במכנסי רפול וסנדלים תנ"כיות. שמו בישראל שמאי כרכום והוא בן הזוג של שבתאי בשבעת החודשים האחרונים. "הוא הדבר הכי טוב שקרה לי השנה. הוא נכנס לחיים שלי בפול ווליום, ואפילו בקפקא הוא חזק בעניינים. הוא עוזר למלצרים ומפלש סכו"ם. הוא פשוט מקסים".

קפקא הוא לא בית הקפה הראשון שייסד שבתאי. קדם לו ארנון ותמר, פרפרזה על שם הפרח המרשים, שאותו פתח בהוד השרון יחד עם ידידתו, הדיילת תמר כרמון. ארנון ותמר ההוד-שרוני לא פרח בכיוונים הנכונים, והשותפות התפוצצה. "בעקבות הבעיות שהיו לי עם תמר מארנון ותמר למדתי לקח, ופניתי לעורך דין שיכין לנו, לארבעת השותפים, חוזה רציני ונוקשה. כשבאנו לחתום על החוזה, אחד השותפים החליט שזה לא מתאים לו ושהוא יוצא מהחוזה. אחריו החליטו השניים האחרים לפרוש, וככה נשארתי לבדי, עם בניין שכור, המון רעיונות ולא מספיק כסף. בסוף פתחתי את בית הקפה לבדי בסכום מצחיק".
 
 
הכוונה היתה להקים בית קפה לקהילה?

"אני רציתי בית קפה. לא חשבתי על השאלה אם זה יהיה להומואים או לא. לא ידעתי לאן זה ילך. אחד מהמוטואים שלי בחיים הוא שאנחנו כקהילה לא צריכים להתבדל, מספיק התבדלנו. אני חושב שהיופי הגדול שלנו הוא שאנחנו כן באינטגרציה עם החברה הסטרייטית. מה שהיה לי בראש זה הביג-קאפ בניו-יורק. זה בית קפה הומואי, אבל לא לגמרי. אתה יכול לראות שם סבתא יושבת עם הנכדה שלה, אמא יושבת עם הבן שלה, זוג הומואים מתחבקים, זוג לסביות מתנשקות, וזה יפה. נכון שזה הומואי, אבל זה נורא סטרייט פרנדלי. אני חשבתי שאנחנו כקהילה צריכים להיפתח ולא להיסגר. זה מה שעבר לי בראש כשפתחתי את קפקא. אבל היום אני יודע שאני חייב את ההצלחה של הקפה לקהילה, כי בלעדיה לא הייתי שורד יותר מחצי שנה".

בימים הראשונים של קפקא היו שם סבתות, היו גם נכדות, אבל לסביות לא התנשקו שם, וההומואים היחידים שהתחבקו היו אני והמלצר השני בסיום המשמרת. הקהל היה אקלקטי לחלוטין. חודשיים אחרי הפתיחה נסגר ההישי, אחד המקומות היותר ותיקים בעיר, והומואים תועים החלו לזרום לבית הקפה החדש ביבנה.

"אני זוכר את תקופת הביניים בין קפה סטרייטי גיי פרנדלי לבין קפה אקסטרה גיי. הגיעו המון סטרייטים, אפילו מבוגרים, ופתאום נהייתה מין מובלעת של הומואים ומסביבם שולחנות של סטרייטים. את הסטרייטים זה הלחיץ, והם לא הבינו לאן הם נפלו. הייתי רואה איך פתאום שולחנות של סטרייטים קלטו את זה והיו מבקשים מהר חשבון, או, למשל, הגבר היה מתחיל לגעת באשה מרוב לחץ. ואז לאט לאט המקום נהיה אקסטרה גיי. היום שמונים אחוז מהקהל שלי הם הומואים ולסביות, והשאר ללא ספק יודעים איפה הם נמצאים. יש גם המון גייז בארון, שמגיעים עם בחורה בשביל הכיסוי".
 
הקהל שמגיע לקפקא שונה מהקהל שמגיע לשאר מקומות הבילוי שמיועדים לקהילה?

"יש בקפקא המון אנשים שלא כל כך אוהבים מועדונים, והם מרגישים יותר בנוח בבית קפה. חוץ מזה, בימינו לצאת למועדון זה המון כסף. יש המון חבר'ה שאין להם את המאתיים שקל להוציא בערב אחד. בקפקא בן אדם יכול לשבת על כוס תה ארבע שעות, וזה בסדר. וכמובן, אצלי אין סלקציה. אני חושב שזה אחד הדברים היותר מכוערים שדבקו בקהילה שלנו. בניו-יורק, למשל, לא ראיתי את זה".

עניין הסלקציה מרתיח את שבתאי. כשהוא מדבר על הנושא פניו מרצינות, והוא נזכר במקרה שהשאיר עליו רושם עז. "אני זוכר בחור אחד חיפאי, שסיפר שהוא היה מנודה חברתית כל חייו בגלל הזהות המינית שלו. כשסוף סוף הוא יצא מהארון, הוא הגיע לתל-אביב, למסיבה של האגודה שהתרחשה באחד המועדונים, והסלקטור פשוט שלח אותו הביתה. הוא אמר: 'כל החיים שלי הייתי מנודה, וגם כשאני סוף סוף מגיע למסיבה שלי, של הקהילה שלי ועוד של האגודה, מנדים אותי'. זה לא יצא לי מהראש".
 

הזמנה לשלישייה

צוות המלצרים בקפקא הוא בעצם קהילה בפני עצמה, שמהווה נושא לצ'יטוט באינטרנט, שמארגנת לעצמה תחרויות "המלצר המצטיין" ב-TLV, שמחוזרת ללא הפסקה על ידי הלקוחות החרמנים ושמרוויחה סכומים לא גבוהים במיוחד.

"עצם זה שיצרתי צוות כזה אטרקטיבי, לויאלי, נעים וחברותי, זה מביא אנשים. המלצרים נהנים לעבוד בקפקא, כמעט אין מתיחויות ביניהם. הצוות שלי מאוד ותיק, והם עובדים אצלי בין שנה לשנתיים. אני חושב שברגע שצוות הוא טוב, זה מעביר את ההרגשה הטובה ללקוחות. המלצרים אצלי לא עושים הרבה כסף, אבל הם נהנים לעבוד. הם כל הזמן מקבלים פתקים. אתמול ראיתי איזה פתק שהשאיר לקוח לאחד המלצרים והזמין אותו לשלישייה".

בית קפה זה מקום אידיאלי להיכרויות?

"בטח. אנשים מכירים בתור לשירותים, עושים עיניים, מעבירים פתקים דרך המלצרים, יש המון דרכים. יש המון זוגות שהכירו בקפקא. יש כאלה שבאים להכיר בן זוג, יש כאלה שרוצים לתפוס זיון, יש כאלה שסתם רוצים לצאת מהבדידות, יש כאלה שבאים עם חברים כדי להעביר ערב, ויש כאלה שבאים באמת רק בשביל לשתות קפה".

אתה חושב שיש מקום לעוד בית קפה בעיר המיועד לקהילה?

"היה קפה תיאו, שפנה לקהל קצת שונה, פחות בלייני וקצת יותר מבוגר. התיאו נמצא על משבצת חשובה, אבל אין לנו כנראה מספיק קהל כזה, ובית הקפה גם היה רחוק מדי מהמרכז והיו לו צרות עם השכנים. אבל זה כמו כשפתחו את הדום: כולם שאלו מה יהיה, ואולי שני מועדונים להומואים זה יותר מדי. אז חיים פנחס אמר: 'יש מספיק הומואים לכולם'. זה נראה לי נכון. בהתחלה כשמקימים עוד מקום יש זעזוע, אבל אז כל בית קפה תופס את הקהל שלו והולך על הנישה שלו. זה גם גורם ליותר יצירתיות, להורדת מחירים וגם ליותר היצע ללקוחות".

שנייה לפני שאני עוצר את הטייפ-רקורדר ועף הביתה, שבתאי מתעקש לספר לי מה מרגש אותו. "כל פעם שאני יורד לקפה והוא מלא, אני מתרגש. זו טפיחה על השכם בשבילי. כי קפקא הוא יצירה שלי, משהו שעשיתי בשתי ידי ושאני גאה בו. מרגש אותי גם לראות הומואים ממש בתחילת דרכם שמגיעים לקפה. לפעמים אני רואה אנשים בודדים שלא מכירים אף אחד שמגיעים לקפה, ואז אני מבקש מהמלצרים שידברו איתם, שיתייחסו אליהם, וזה עושה להם טוב. מרגש אותי לראות הומואים מבוגרים שמגיעים לקפה, בני חמישים ושישים. מרגש אותי לראות שנרקמות אהבות בקפה, ומרגש אותי לראות לסביות מתנשקות. אבל מה שהכי מרגש אותי זה לראות את ההורים של המלצרים שלי מגיעים עם חברים שלהם ויושבים בקפקא. זה פשוט מקסים".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by