בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
יצאתי לזיין, תיכף אשוב 
 
 
גדי שמשון

גדי שמשון מסביר מדוע "מישהו לאהוב" היא דרמה תיעודית מרגשת, ולמה לא הסכים להיות חלק ממנה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
זמן להפנים: בסוף כל משפט סטייל "סקס והעיר הגדולה", יושבת פולניה עם נרגילה. מאחורי כל ההוא-הא של הרווקה החדשה, מתחת לדאחקות בשיחת הבנות הנועזות (שלא באמת יודעות מה עושים עם הזין, במחילה), בקצה הבדיחות על לישון באלכסון (מי האידיוטים שבאמת ישנים ככה, גם כשהם לבד? מאוד לא נוח), מסתתרת בדידות אנושית פשוטה. לא משהו שהיה נהוג להצהיר עליו בקול רם.

הערב עולה ביס+ "מישהו לאהוב", סדרת הדוקו-סופ החדשה של ציפי ברנד ("ירוקות"). אל תפספסו, סיכוי טוב שתאהבו לראות אותה. ברנד מחסלת באלגנטיות את הפאסון הדי משומש של "הרווקה העירונית", ומראה אותה כמו שתמיד חשדנו שהיא באמת: קצת עצובה, לא כל כך מיוחדת, לא הכי מגניבה, וסוף סוף - באמת בנות, סוף סוף - נוגעת ללב.

צפיתי בשניים מהפרקים. באחד השתתפו אתי אברמוב והגר ינאי, ובשני ורד וייס וריצ'י. אברמוב עיתונאית ב"עיתון תל אביב", ינאי סופרת, וייס שחקנית וריצ'י מעצב רהיטים מובטל. לכולם, כמו לכולם, כנראה, יש מה לומר על חייהם החד פעמיים כרווקים עירוניים. אברמוב כתבה על זה סדרה באתר "בננות", ינאי כותבת טור שבועי כאן בנענע. וייס מכריזה על עצמה כשרמוטה הכי גדולה בעיר, ומתרוצצת בין פאבים ואודישנים כאילו החליטה להיות מיטל דוהן כשתהיה צעירה. כולם מובחנים מאוד, מייצגים, ייצוגיים, וחושפים בפנינו במודע רגעים אינטימיים. כולם מנסים להיות נורא מיוחדים. אתם יודעים, כמו כולם.
 

רעד הלהקות הצבאיות

אורנה בן-דור, שהתזה בסדרה שלה על הסקס הישראלי אומרת שהכל התחיל בצבא, יכולה להיות מרוצה. אברמוב מתאהבת נכזבות בקצין בכיר שלא שם עליה, מסדרת בספרייתה ספרי היסטוריה צבאית על המדף העליון כדי שהנסיך הפוטנציאלי יראה אותם דבר ראשון כשיכנס, ולמדה לתואר שני באסטרטגיה צבאית בגללו. את תעודת סיום התואר היא תולה על הקיר - שלאף אחד לא יהיו אי הבנות. ינאי אמנם כותבת ספר ולא מסדרת ספריות, אבל גם אצלה מורגש רעד הלהקות הצבאיות הישן ההוא בקול, כשהגבר שלא נוח לו עם "האינטנסיביות הרגשית שלך" לא סתם זורק אותה, אלא נעלם כשהוא "יוצא למלחמה" (מבצע חומת מגן).

ריצ'י מוצא חתיכים לוהטים בצ'טים באינטרנט ביעילות שבה אחרים מזמינים טייק אווי. הוא מובטל, ולוקח אותנו לטיול ליד מקום העבודה הקודם שלו. הוא מיואש, רוצה אהבה, אבל גבר נשאר גבר, כנראה, גם כשהוא הומו ששומע נינה סימון. ריצ'י אומר לפוטנציאל אפשרי לרומנטיקה שלא ענה לטלפון כי היה לו סקס עם מישהו אחר, ולא מבין למה ההוא לא רוצה להעמיק את הקשר.

וייס לא צריכה חיילים, היא לוחמת בעצמה. כשהיא יוצאת מהבית עם קסדת אופנוע למצוא זיון, אתה קצת מתאכזב כשהיא עולה למטה על סאן-יאנג ולא הארלי של מלאכי הגיהינום. כולם מורידים את המסכות בפני ברנד. היא מקריאה מכתב שקיבלה משכניה (זה כנראה הסיפור המתואר כאן), בו הם מבקשים ממנה להפסיק לצעוק כל כך חזק בזיונים. היא משתמשת במונחים כמו "אני אוהבת להגיע לאורגזמה נשית", ומתרגלת שנינויות קבועות - "אני רוצה גם וגם. לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. להזמין פיצה ולזיין את השליח". כשהיא אומרת שלמרות שהיא כזו שרלילה, הרי שהיא "כמו כל אשה, נקשרת ונשברת", זה נשמע יותר מחרמן מאשר חשוף ועצוב.
 

רק השרלילה זוכה באהבה

ואז מישהו מתנהג אליה בגסות רוח, והיא בוכה ובוכה מול המצלמה שברנד העניקה לה. לא ברור אם השימוש שלה במיניותה הוא כלי נשק, או שהיא בעצם נכנעת לקוד הגברי השוביניסטי ולא מפרקת אותו. בכל מקרה, שחקנית טובה ככל שתהיה (ברגע מסויים ברנד מניחה זו לצד זו סצינה בה וייס נכשלת באודישן, וגבר בפאב נכשל באודישן של וייס), זה נראה אמיתי. היא רוצה אהבה. אז היא הולכת לפאב, מתחילה להתמזמז כבד ובלי הרבה דיבורים עם בחור מתוק וחדש - והם מתאהבים ונהיים זוג, עד עכשיו.

בנות, שימו לב: מכולן, רק השרלילה זוכה באהבת אמת.

גם לאברמוב פאסון מדוגם. היא גאה באוטו החדש שרכשה לבד, בלי עזרה מאיש. אבל כשהיא מבקרת אצל אמא שלה, לחצנית חתונות ישראלית בכושר מלא, שאומרת: "לא מיצית כבר את המקום הזה והאנשים ששם?", מתחיל השבר. היא כותבת יומן כבר שנים, ובכל פעם שהיא מתחילה מחברת חדשה היא מפנטזת שבזו תכתוב איך פגשה את האחד והיחיד, שיחיו לנצח נצחים. רבות מהמחברות, כאמור, עוסקות באותו קצין שלא מודע בכלל לקיומה. כמה נוח.

ינאי מתאהבת בפגישה ראשונה באבנר, בחור הורס ("הוא אמר לי דברים על עצמי, התחלתי לבכות"), מראה למצלמה את סימני הידיים שהשאיר על כתפיה בסקס, ומתעדת את שמחתה כשהיא מקבלת ממנו זר פרחים אחרי האקט. אחר כך, בנכונות אקסהיביציוניסטית, היא מתעדת את עצמה נשברת כשהוא לא מתקשר, את הפרחים הנבולים שהיא שומרת (בגלל צילומי הסדרה?) ואת הפגיעות הגדולה שלה, שהיא לא מנסה להסתיר מאתנו. כמו יתר המשתתפים, היא לא מפחדת לצאת קצת פתטית. כלומר, אנושית.

רגע של גילוי נאות וסמי-כנות אישית: בריאיון בידיעות בסוף השבוע, אמרה ברנד מדוע הגבר היחיד המשתתף בסדרה הוא הומו: "מה זה אומר לך שראיינתי 120 בנים, ולא מצאתי גבר? שהבנים לא טובים מספיק. שהם פשוט לא כנים ומודעים". ככל הזכור לי, אני אחד מ-120 הגברים של ברנד (אני אוהב את המשפט הזה). גם איתי דיברו, ולא רציתי להשתתף בסדרה מאותה סיבה, נראה לי, של יתר ה-119. זה לא שאין ל"בנים" מספיק מודעות כדי לדעת שהסדרה דורשת כנות, הם פשוט ירצו לזיין בעיר הזאת גם בעתיד.


"מישהו לאהוב", יס פלוס, שני ב-22:00 (שידור נוסף: שישי ב-22:00)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by