בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ספירת הכבשים 

ספירת הכבשים

 
 
גולן כספי

ב"חניבעל - מקור הרע", חניבעל הוא חנון מוזר שמתרסק לתוך תפקיד מעייף

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך "חניבעל - מקור הרוע" (צילום: יח"צ)
 מתוך "חניבעל - מקור הרוע" (צילום: יח"צ)   
פרסומי הסרט "חניבעל - מקור הרע" מתהדרים בשושלת סרטים נדירה אודות הסדיסט הקניבאלי הכריזמטי חניבעל לקטר. בפועל מדובר בפירמוט חיוור שאינו זכאי לעמוד בשורה אחת עם סדרת הסרטים הקלאסית.

חניבעל לקטר של הסרט הזה הוא שחקן צרפתי צעיר בשם גספר אוליאל ("שנים של אירוסין") שמדדה בכבדות ובחוסר הצלחה בנעליים הענקיות והבלתי אפשריות שהשאיר אחריו סר אנתוני הופקינס. במקום המפלצת המסקרנת והרב-שכבתית שהופקינס יצר לדמות, מקבלים הצופים של " חניבעל - מקור הרע" חנון צנום ומוזר שמתרסק לתוך תפקיד בלתי אפשרי.

"חניבעל - מקור הרוע" הוא גם הסרט הראשון מבין סרטי הסדרה זוכת הפרסים, שלו מחבר רבי המכר ששימשו כבסיס לעלילותיהם, תומאס האריס, כתב את התסריט. האריס מנסה לנסח את הרציונאל ומקור הרוע העומד מאחורי אישיותו הקיצונית של גיבורו האכזרי. האריס הוא סופר מנוסה שיודע לספר סיפור. השליטה שלו באומנות הסיפור נוכחת בבניית ציר העלילה, אך אינה מספיקה בכדי לנווט את הסרט ללב הצופים.

העלילה המתרחשת במזרח אירופה בשלהי מלחמת העולם השנייה, חוזרת אל ילדותו של חניבעל. לקטר הצעיר ואחותו הקטנה מישה הם יתומים חסרי ישע שנאבקים לשרוד לאחר שהיו עדים למות הוריהם. לקטר ג'וניור מנסה בכל כוחו להגן על אחותו מפני חבורת בוזזים פרועים שנקרים לבקתת המסתור שלהם. שלג, רעב, דבר גורר דבר ו... החבר'ה מחליטים לאכול את מישה. הרי לכם רגשות האשם והטראומה שעיצבה את אישיותו של לקטר כאדם וכקניבל בוגר.

סיוטי הזוועה מילדותו רודפים את חייו ומוציאים את לקטר הנער למסע נקמה שבלוני בחבורת פושעי המלחמה שלקחו את חיי אחותו וריסקו את ליבו. בסרט הזה כולם רעים ולקטר אוכל רק את מי שמגיע לו.

"שתיקת הכבשים" מ-1991, שגרף אוסקרים, כולל הסרט הטוב, השחקן הטוב (אנתוני הופקינס) והשחקנית הטובה (ג'ודי פוסטר), הפך את חניבעל לקטר לאייקון תרבותי ולאנטי-גיבור המושלם. דמות מסתורית, עמוקה, שהציגה סאדיזם מפורש ואכזרי, יחד עם קסם אישי וחוכמה.

החלטתו התמוהה של הסופר האמריקאי המתבודד תומאס האריס, יוצר הדמות המיתולוגית, להפקיד את הדמות הגדולה מהחיים הזאת בידיו של שחקן צעיר ובינוני, הופכת את "חניבעל מקור הרע" לכישלון. על אף ניסיונותיו הכנים של פיטר וובר הבימאי (" נערה עם עגיל פנינה") לעשות כל מה שצריך על מנת ליצור לסרט מראה קודר ואפל.

זהו הסרט הראשון בסדרה המציב את חניבעל כדמות מרכזית בעלילה. ב"שתיקת הכבשים" הופקינס קיבל 18 דקות מסך מופלאות בלבד. לעומתו, גספר אוליאל נמצא על המסך 90% מהזמן, בסיקוונסים מפרכים וכושלים. המשחק הבינוני והסיפור התפל, הופכים את הסרט הזה לשעתוק מיותר של קלאסיקה, כמו ביצוע של הראל סקעת לשיר של מאיר אריאל. בהחלט היינו יכולים לחיות בלעדיו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by