בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
המלודיה הולכת ונעלמת 

המלודיה הולכת ונעלמת

 
 
ברק ויס

ראיון עם גיטריסט הג'אז פיטר ברנסטין שמגיע החודש להופעות בארץ

 
 
 
 
 
 
 
 
 
פיטר ברנסטיין (צילום: יח"צ)
 פיטר ברנסטיין (צילום: יח"צ)   
פיטר ברנסטין הוא אחד הגיטריסטים העסוקים ביותר בעולם הג'אז. עד כה הוא הקליט 6 אלבומים משלו, ניגן בלמעלה מ-80 אלבומים של אחרים, וביומן שלו רשומות אינספור הופעות, במיוחד בניו יורק אבל גם ברחבי העולם. מעבר לכל, ברנסטין הוא גיטריסט מצוין שיש לו הכל: צליל טהור ואלגנטי, ידע אנציקלופדי של אקורדים ושל סטנדרטים, סווינג והרבה בלוז בנגינה.

לישראל הוא מגיע לסיבוב הופעות יחד עם הגיטריסט עופר גנור, מהגיטריסטים המובילים בישראל, מיקי ורשאי בקונטרבס ושי זלמן בתופים. יחד הם ינגנו מחווה לגיטריסט הענק ווס מונטגומרי.
ניצלתי את ההזדמנות, ושוחחתי עימו בעת שהותו במינכן, קצת לפני עלייתו למטוס שיביאו לישראל. בראיון ברנסטין מדבר על דרכו לעולם הג'אז, על תוכניותיו לעתיד, על מקום של הגיטרה בג'אז, על החשיבות שבנגינת הסטנדרטים למוסיקאי ג'אז, ואפילו מספק בסוף הראיון סקופ.

בוא נתחיל מההתחלה
"נולדתי במנהטן, ניו יורק בשנת 1967. כשהייתי בכיתה ב' החלה תקופה קצרה של פריחה מחודשת של ראגטיים. אני מאוד התלהבתי מדרך הנגינה בפסנתר ושכנעתי את ההורים שלי להתחיל לממן לי שיעורי פסנתר. בכיתה ג' עברנו לגור בישראל למשך שלוש שנים. אבי, ג'ואל ברנסטין, ניהל את המשרד של רשת CBS בתל אביב. כשהייתי בן 11 בערך, עדיין בישראל, ראיתי ילדים מבית הספר מנגנים מוסיקת רוק בגיטרה. שוב התלהבתי ועברתי ללמוד לנגן בגיטרה. ניגנתי ושמעתי רוק ובלוז. אהבתי להאזין לג'ימי הנדריקס, ג'ון מקלפלין, פאט מתיני.

"כשקראתי עליהם במגזינים, הם דיברו על ג'ים הול ועל קני בארל ועל ווס מונטגומרי, אז התחלתי להאזין גם להם, ודרכם הכרתי את צ'ארלי כריסטיאן ואת ג'אנגו ריינהארט. דרך ג'ימי הנדריקס הכרתי את מיילס. אח"כ האזנתי להקלטות ישנות יותר של מיילס וגם לווס מונטגומרי באלבום Smokin' at the Halfnote ושמעתי שם בלוז - אבל לא את הבלוז הבסיסי שהכרתי, אלא משהו שונה, מתוחכם יותר, עם יותר ניואנסים, ורציתי להבין וללמוד את הבלוז הזה. ככה התחלתי להתעמק בג'אז. הלכתי עוד ועוד אחורה בהכרת הג'אז: דרך מיילס הכרתי את צ'ארלי פארקר, ודרכו – את לסטר יאנג וכך הלאה.

"אחרי התיכון הלכתי ללמוד במגמת הג'אז של הקולג' New School בניו יורק, כי רציתי להיות וללמוד בסביבה שמתייחסת לג'אז בצורה רצינית. למדו איתי שם אנשים כמו לארי גולדינגס, ביל סטוארט ובראד מלדאו. בתקופה ההיא – שנות ה-80 – לרוב הגיטריסטים היה צליל אלקטרוני מעובד, עם הרבה אפקטים. אני חיפשתי את הצליל הטהור של הגיטרה, וככה התחברתי למוסיקה של גיטריסטים כמו ג'ים הול וקני בארל".

מהם מקורות ההשראה שלך?
"יש הרבה גיטריסטים שאני אוהב ושמהם למדתי רבות – ג'ימי רייני, גרנט גרין, קני בארל, ג'ורג' בנסון, ג'ים הול. אבל היום אני מאזין יותר לנשפנים ופסנתרנים מאשר לגיטריסטים: קליפורד בראון, דיזי גילספי, קני דורהאם, סוני רולינס, סוני סטיט, האנק מובלי ג'יי ג'יי ג'ונסון ועוד רבים. אחד המורים שלי, הגיטריסט טד דנבאר לימד אותי, שגיטריסט לא צריך להאזין לגיטריסטים, כי כשגיטריסט מאזין לגיטריסטים, הוא מתחיל להתרכז בטכניקה ובפתרונות שמוצאים אותם גיטריסטים במקום להבין את המוסיקה עצמה, את הרוח של המוסיקה.

"כשאני מאזין נניח לחצוצרה של קליפורד בראון, אני צריך להבין את התמצית המוסיקלית, כי אי אפשר לתרגם "אחד לאחד" את החצוצרה לגיטרה. החלק היצירתי הוא לנסות לעשות את מלאכת התרגום הזו, של הבנת המהות, הנשמה של המוסיקה. לכן, כשאני רוצה לעבוד על מלודיה, אני מאזין לנשפנים – סקסופונים, חצוצרות וטרומבונים. כשאני רוצה לעבוד על הרמוניה, אני מאזין לפסנתרנים. כשאני עובד על פרייזינג, אני מאזין לזמרים ולנשפנים, וכשאני רוצה לעבוד על קצב, אני מאזין לבסיסטים ולמתופפים."

אם ככה, מדוע סיבוב ההופעות בישראל הוא מחווה לווס מונטגומרי?
"השאלה החשובה בעיני היא מדוע בכלל לנגן מחוות ולא לנגן את המוסיקה שלך. זו לא הייתה הבחירה שלי. ככה המפיקים הציגו לי את סיבוב ההופעות. אני הסכמתי כשאמרו לי שאנגן עם עופר גנור המעולה, עימו ניגנתי עוד בניו יורק. אבל למרות שלו הייתה ניתנת לי האפשרות, לא הייתי בוחר לנגן מחוות כלל. בחירת המפיקים במחווה לווס מונטגומרי היא לטעמי לגיטימית. מבחינה אישית, אני אוהב את המוסיקה של ווס מונטגומרי ומרגיש מחובר אליה. ניגנתי הרבה עם האורגניסט מלווין ריין, שניגן עם ווס (ברנסטין הקליט עם ריין 8 אלבומים, אשר הקליט עם ווס מונגומרי 4 אלבומים בין השנים 1959-1963. ב.ו.). גם כשאתה מנגן לחן של ווס, אתה לא צריך לנגן אותו כמו שווס היה מנגן, ככה שמי שיגיע להופעות יקבל אותי ואת עופר נטו, ואם המחווה לווס תגרום לכך שאנשים שלא מכירים אותי ואת עופר גנור יבואו להופעה וככה יכירו אותנו – מה טוב."
 
אתה תנגן גם קטעים מקוריים שלך בהופעות?
"אני חושב שלא. ננגן רק מוסיקה של ווס או סטנדרטים המזוהים איתו."

מי המוסיקאים העכשוויים שאתה מעריך?
"יש המון. לפני כמה שבועות היה לי שבוע מטורף בו ניגנתי בכל יום עם מתופף מוכשר אחר – ליאון פארקר, בריאן בלייד, ג'ו פארנסוורת'. כולם מעולים. אני מאוד אוהב את הפסנתרן בראד מלדאו. הוא לטעמי גאון. יש לו את היכולת המופלאה להרגיש בבית בכל קונטקסט מוסיקלי. עוד כשלמדנו וניגנו יחד בקולג', ידעתי שהוא כזה. עכשיו כל העולם מכיר בכשרונו."

לאיזו מוסיקה מוקלטת אתה מאזין?
"אני מאזין להרבה דברים. ג'אז, מוסיקה קלאסית, מוסיקה הודית, ג'יימס בראון, ארתה פרנקלין, מארווין גיי, פולק מפרו, מסתורי הקול הבולגרי, הכל. יש תקופות שאני שומע המון מוסיקה ויש תקופות שאני לא שומע כלום. זה קורה במיוחד לפני הקלטות או לפני הופעות חשובות, חשוב לי לרוקן את הראש מהשפעות. חשוב לי להיות מקורי, לא להעתיק. ככלל, אני מעדיף לראות הופעות חיות. לכן המוסיקה שאני קונה היא תמיד של מי שאני לא אוכל לראות."

אתה חושב שלגיטרה היום יש את אותו מעמד מכובד שיש לכלי נגינה אחרים בג'אז?
"לא, אבל אני חושב שגם לא מגיע לה מעמד כזה."

את זה אתה חייב להסביר
"יש הרבה מאוד גיטריסטים שבמקום לנגן מוסיקה, הם מנגנים גיטרה. התכונות של הגיטרה החשמלית - העוצמה שהיא יכולה להפיק, הווירטואוזיות, הצלילים המעובדים, התוספות השונות של האפקטים החשמליים - גורמים להרבה גיטריסטים צעירים לאבד את הדבר החשוב באמת – לנגן מוסיקה. זה הרבה יותר בולט בין גיטריסטים מאשר אצל אלה המנגנים על כל כלי נגינה אחר. יש היום כמובן גם גיטריסטים נהדרים, כמו ביל פריזל, פאט מת'יני, ג'ון סקופילד וקורט רוזנווינקל, אבל לצערי הם המיעוט."
 
 
עטיפת DVD של הופעה
 עטיפת DVD של הופעה   
מה הדבר שהכי חסר לך במוסיקאים הצעירים?
"המלודיה. הרבה מוסיקאים צעירים בורחים מהסטנדרטים, ואם הם בכל זאת מנגנים אותם, הם עושים זאת במקצבים משוגעים כמו אחת עשרה שמיניות. מותר להם כמובן לעשות את זה, אבל נגינת סטנדרטים מלמדת אותך כיצד לבנות מלודיה, כיצד לנגן מלודיה, ואומנות בניית המלודיה, היא אומנות שהולכת ונעלמת היום מהג'אז. כל המוסיקאים הוותיקים הולכים ונעלמים מהעולם. תחשוב על זה: בתקופת חיינו ימות האדם האחרון שזכה להאזין לבילי הולידי בהופעה חיה, ואנחנו נפסיד לתמיד את החלק המרכזי הזה במוסיקה".

מה התכניות שלך לעתיד?
"אני ממשיך לנגן הרבה בניו יורק ובמקומות אחרים בהרכבים שונים. הפרויקט שעכשיו אני עובד עליו הוא אלבום המוקדש כולו למוסיקה של תלוניוס מונק בפורמט של טריו גיטרה-בס-תופים. עד עכשיו היה לנו, הבסיסט דאג ווייס, המתופף ביל סטוארט ואני, יום אחד של הקלטות אולפן. אני מקווה שהפרוייקט הזה יתממש".

מדוע דווקא אלבום המוקדש למונק?
"אני אוהב את המוסיקה של מונק. לדעתי זה אתגר גדול לנגן אותה, במיוחד לגיטריסטים. צריך להיות נאמן למנגינות אבל לא לחקות את מונק, וזה לא פשוט. צריך לחפור כדי להגיע לרוח של המנגינה, לא רק לנגן את המנגינה עצמה. זה נכון תמיד, אבל במוסיקה של מונק זה עוד יותר קשה. יש בה מצד אחד הרבה ספייס אבל מצד שני בה גם הרבה פרטים וניואנסים עדינים. כשמישהו מנגן את המוסיקה של מונק, ישר יודעים אם הוא סתם מחקה אותו או שהוא ממש מתחבר לרוח של המוסיקה.

"לנגן את מונק בטריו של גיטרה-בס-תופים זה עוד יותר קשה. בחרתי לנגן את מהמנגינות הפחות מוכרות של מונק. אני ממש מקווה שנצליח לעשות את זה. ביום ההקלטות הראשון היו לנו מנגינות שהצליחו מאוד והיו כאלה שנצטרך להקליט מחדש".

באמת קשה לי לחשוב על ביצועי גיטרה למוסיקה של מונק
"מעט מאוד גיטריסטים מנגנים את המוסיקה של מונק, מעטים עוד יותר מתחברים לרוח של מונק. ביל פריזל הוא אחד כזה. הוא מנגן לפעמים מונק בטריו עם ג'ו לובאנו ופול מושן".

ובאיזה לייבל האלבום הזה יופץ?
"קודם כל, אני מקווה שבכלל נצליח לסיים את הפרוייקט, אבל אם הפרוייקט יתממש, אני חושב שלא אפיץ אותו דרך הלייבל בו הקלטתי עד כה – Criss Cross. יש ללייבל הזה בעיות קשות של הפצה באמריקה. פנה אלי מי שמחזיק בזכויות של הלייבל Xanadu, שהוא גם הבעלים של האתר emusic. הוא מתכנן להחיות את הלייבל הזה ולהתחיל להפיץ גם מוסיקה חדשה תחת הלייבל Xanadu.

"הלייבל Xanadu פעל בשנות ה-70 וה-80 ובו יצאו אלבומי בופ מעולים של בארי האריס, ג'ימי רייני, אל קון, צ'ארלס מקפירסון, סוני קריס ועוד. הלייבל הפסיק לפעול בנות ה-80, ומאז ניתן למצוא חלק מהקלטותיו הנפלאות רק בהורדות באתר emusic."

רגע, זה סקופ! הלייבל הנהדר Xanadu מתחדש?
"זו הכוונה של הבעלים, כן. הוא גם מתכנן להדפיס דיסקים אמיתיים ולא להסתפק רק בהורדות מהרשת כמו היום." הסקופ הזה הוא מקום מצוין לסיים את הראיון. תודה רבה ולהתראות בסיבוב ההופעות בישראל!
+++

מחווה לווס מונטגומרי
פיט ברנשטיין, גיטרה (ארצות הברית)
עופר גנור, גיטרה
מיקי ורשאי, קונטרבס
שי זלמן, תופים

מועדון קמלוט הרצליה – יום שלישי 8/5 בשעה 20:30
ירושלים מרכז ז`רר בכר – יום רביעי 9/5 בשעה 21:00
מוזיאון תל אביב לאמנות – יום חמישי 10/5 בשעה 21:00
מוזיאון תל אביב לאמנות – יום שישי 11/5 בשעה 21:30
בית אבא חושי חיפה – מוצאי שבת 12/5 בשעה 21:00
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by