בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
התירו את העניבות  

התירו את העניבות

 
 
שרון שילוח

"אהבת חיי" היא פנינה ייחודית בנוף התאטרון הרפרטוארי הרשמי והקפוץ

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך "אהבת חיי" (צילום: יח"צ)
 מתוך "אהבת חיי" (צילום: יח"צ)   
"רציתי שיום אחד יהיה לי סיפור לספר. איך הסיפור הזה ייגמר? איך אראה בעוד שלושים שנה?"
כל אחד היה רוצה לספר את הסיפור שלו, זה שמעניק לחייו משמעות והוא סך כל החוויות, האנשים, המקומות והחלומות שבדרך. כל אחד היה רוצה שיהיה לו באמתחתו, בערוב ימיו, הסיפור שיגדיר אותו, שיהפוך לחלק ממנו, שבו – אם אפשר – יהיה גם פרק שלם על "איך פגשתי את אהבת חיי". כנראה שכשהמחזאי הברזילאי ז'ואו פאלקאו כתב את המחזה "אהבת חיי", על זה בדיוק הוא חשב.

"אהבת חיי" מספר את סיפורה של אשה ללא שם שכל מה שהיא רוצה זה לספר את סיפור חייה שבו ייכלל גם לואיס-קלאודיו, אהבת חייה. אותה אשה מוצגת דרך שתי נקודות זמן: האחת היא האשה בשנות העשרים שלה והשנייה היא האשה בשנות החמישים שלה, כשהמחזה כולו מורכב בעצם מדיאלוג/ התנגחות בין השתיים, אותו למעשה מנהלת הגיבורה עם עברה, ובתוך כך מנסה לרקום גם את משמעות חייה שלה כיום.

בית ליסין מעלה בימים אלו עיבוד מוצלח ביותר למחזה הברזילאי בכיכובן של מיה דגן בתפקיד האשה בצעירותה ויונה אליאן בתפקיד האשה הבוגרת. ההצגה הקטנה והמינימליסטית, שאורכה כשעה ורבע, מתגלה כפנינה ייחודית ביותר בנוף התיאטרון הישראלי. יונה אליאן ומיה דגן, בשמלות לבנות מעולות שמחמיאות להן מאוד בעיצוב של דנה צרפתי שגם אחראית על התפאורה המינימלית, עולות על הבמה, רוקדות ושרות, ועל המסך מוקרנות כתוביות המציגות את ההצגה ויוצריה, כנהוג בתוכניות טלוויזיה.


אותה אווירת קלילות לא רשמית ממשיכה לאורך כל ההצגה - בין אם כשיונה אליאן מעירה למאחרים להיכנס לאולם, ובין אם כשהיא ומיה דגן מרשות לעצמן, בחן רב, לצחוק ממה שקורה על הבמה או לחרוג פה ושם מסדר הדברים של המחזה. את השפה הקולחת בפיהן בטבעיות, יש ליחס גם לתרגום המחזה של מרים טבעון.

"יכול להיות שהאהבה היא לא לכל החיים?", שואלת האישה הצעירה וממשיכה "אבל אני ולואיס קלאודיו מדברים כל הזמן!" ועונה לה הבוגרת: "מגיע הרגע שבו נושאי השיחה פשוט נעלמים". נקודת המפגש בין שתי הנשים כנציגות של ההווה והעבר מובאת על ידי השחקניות בהומור רב, עם משחקי תנועה ושירה השזורים לאורך כל ההצגה. הבימוי המהודק של רוני פינקוביץ' (בעזרתה של מוריה זרחיה שהייתה אמונה על התנועה) גורם לשחקניות לחוש טבעיות ונינוחות בתנועה שלהן, בשירה ובריקוד, כמו גם בקטעים הרציניים יותר, שם הן מצליחות לרגש עד דמעות.

מיה דגן (שיכולה להיות בלתי נסבלת ב"מועדון לילה"), עושה כאן תפקיד אנרגטי, מצחיק ומרגש, כשלצדה יונה אליאן שהכריזמה הבימתית שלה מורגשת עד השורות האחרונות באולם. "אהבת חיי" היא הצגה מיוחדת במינה שמודעת לעצמה ושהקהל לוקח בה חלק לכל אורכה. היא חפה מהרשמיות המאוסה המאפיינת את התיאטרון הרפרטוארי בדרך כלל; היא קלילה ומרתקת ונוגעת בנימי נשמתו של האדם - לעיתים בעצב – אבל רוב הזמן בשמחה גדולה.

מחזאי: ז'ואו פאלקאו
במאי: רוני פינקוביץ'
תרגום: מרים טבעון
תפאורה ותלבושות: דנה צרפתי
מוסיקה: רן בגנו
תנועה:מוריה זרחיה
תאורה: רוני כהן
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by