בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
צהוב עולה  

צהוב עולה

 
 
גליה דן-לי, ניו יורק

איך משווקים את סימפסונס - הסרט? בשביל זה יש מעריצים פסיכים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך טריילר שקרי כלשהו
 מתוך טריילר שקרי כלשהו    
הקיץ הזה יש למעריצים השרופים של ה"סימפסונס" למה לצפות. המשפחה האייקונית-חרדלית שריתקה מיליוני אמריקאים למסך הטלוויזיה משך 18 שנה, תעשה את הופעת הבכורה שלה על מסכי הקולנוע ב- 27 ביולי. כולם שואלים למה לעזאזל זה לקח כל כך הרבה זמן? על פי היוצרים, הרעיון לסרט עלה כבר בעונה הרביעית, אבל עם נון-סטופ עבודה על סדרת הקאלט, לא הייתה להם שום מובלעת של זמן.

ולמה שייתאמצו בעצם? עם 400 פרקים (בשבוע הבא) בערוץ טלוויזיה מרכזי (FOX) ועם תהילת עולם שמיתרגמת לכסף גדול (כי הסמפסונים הם מזמן כבר לא שגעון בלעדי של אמריקאים), הפכה הסדרה את כל מי שנוטל בה חלק למסודר בחיים, וקצת למעלה מזה. אבל אם המוטו של בארט, הילד הסמארט-אסי הוא להיות כמה שיותר underachiever, הרי שיוצריו הם ההפך הגדול - שאפתנים חסרי תקנה שנחושים בדעתם ליצור את ה-best.movie.ever.

האמריקאים מטורפים על הסימפסונים מהסיבות הנכונות: עם נושאים רלוונטיים ודמויות קרטוניות שלעולם לא מזדקנות, הסדרה אף פעם לא הופכת לארכאית. האמריקאים נפגשים עם דמויות הסדרה בכל יום: חבר המועצה השחצן המלא בעצמו עד גיחוך; השכנה הנודניקית עם הנחמדות המזוייפת; או בעל המכולת הפקיסטני עם המבטא הכבד והגינונים המצחיקים. כמה מהילדים שגדלו על הסדרה התחילו כמו בארט האתלטי, ושמונה עשרה שנים אח’"כ הפכו להומר - אגסיים ומתקרחים.

יוצרי הסדרה לוקחים קשה את מעריצי ההארדקור שלהם באמריקה ובעולם: אלה שזוכרים בעל פה את כל הפאנץ’-ליינים, שמצ’וטטים נון-סטופ באתרי הסדרה (שהמובילים מהם מתורגמים למספר לא מבוטל של שפות זרות) ועוקבים מקרוב אחרי כל פאק-אפ של הומר. ויש גם את אתר המעריצים The Simpsons Archive, שכולל תקצירים של כל 399 הפרקים ששודרו עד כה, פלוס קיטלוג מדוקדק ומראי מקום לכל אנקדוטה שאי פעם הופיעה בתסריט. האתר הזה, שהיה קיים עוד לפני האתר הרשמי, איים בשלב מסויים על מפיקי הסדרה, שהצליחו לסגור אותו באופן זמני בשנת 99’ בעקבות תביעה על הפרת זכויות יוצרים. היום משתמשים מפיקי הסדרה במעריצים המורעלים האלה כדי ליצור באזז נוסף סביב הסרט.

המעריצים חסרי הסבלנות יגיעו לבית הקולנוע ב-27 ביולי, חמש שעות לפני הזמן, כשהם מצוידים בפיאת מארג’ סימפסון או לפחות בטי שירט ה-underachiever של בארט, ויקבלו מיני-התמוטטות עצבים עד לסוף הפרומואים. ואיך אפשר להאשים אותם? הרי מפיקי הסדרה משחקים להם ברגשות כבר חודשים ארוכים, ועושים המון פאן (וכסף) על חשבונם. כי עם כל הטריילרים המפוברקים, אף אחד כבר לא יודע מה שקר ומה אמת. נכון לעכשיו מסתובבים באינטרנט כל מיני טריילרים, מהם שלושה עם קווי סיפור שאף אחד מהם לא מתחבר לשני:

הומר גולש על מגלשת כלבים; אנשי העיר ספרינגפילד רודפים אחרי הומר עם לפידים ומנסים להרוג אותו; הומר חובט בפטיש על ידיו של בארט התלוי על הגג ומנסה לחנוק אותו; הומר מנסה להרוג מישהו ונשאר תלוי על כדור ברזל ענקי בין שני בניינים; ויש גם את החזיונות האפוקליפטיים עם פלישת החיזריים לעיר, ונפילת טילי הגרעין.

בטריילרים היותר רגועים אפשר לראות את הומר בחולצת סופרמן ותחתונים, יושב בניחותא על הכורסא, וכשהקריין מכריז בחגיגיות כי הסרט יצא לאקרנים בקרוב, הוא מעיר בסרקסטיות אופיינית ש"באמת כדאי שנתחיל לעבוד עליו". ויש גם את טריילר האנימציה המשוכלל, עם ארנב השדה המתרוצץ במהירות שיא על גבי המסך, והקריין שמכריז על אנימציה שכמוה לא נראתה, וחוזר בו כשהסימפסונים השטוחים והתבניתיים מופיעים גם הם על המסך. מו הברמן מוריד את הארנב לרצפה ומועך אותו ביסודיות, והקריין מבטיח לצופים בחגיגיות את הסימפסונים ב"דו מימד".


הטריילר הדאחקי הזה מרמז על אחד האתגרים הקשים שעמדו בפני יוצרי הסרט - לעשות אפגרייד היי-דפנישיני לאנימציה השטוחה, המינימליסטית והקמצנית בצבעים ובפרטים של הסדרה. אבל שידרוג האנימציה הוא לא האתגר היחידי. יוצרי הסרט, מאט גרונינג וג’ים ברוקס ,התעקשו שלא ליצור סרט שהוא חיבור סתמי בין שלוש או ארבע אפיזודות; אלא סרט מגובש עם קו עלילתי אחיד. אתגר נוסף הוא, כאמור, לשמור על דיסקרטיות מקסימלית. כיוון שגרוגינג ממשיך לפקח על כותבי הסדרה (השונים מכותבי הסרט), הוא פוסל על שמאל וימין בדיחות שדומות לאלה המופיעות בסרט, כשהוא מתעקש שלא לגלות לכותבים למה, אבל מבטיח ש "יום אחד תבינו". גם שחקני הסרט לא הצליחו לפענח את העלילה, כיוון שהם מקבלים את התסריט בעירבוביה, ובקצב של דף אחד בכל פעם.
 

מגלים טפח ומכסים טפחיים

מתוך טריילר שקרי אחר
 מתוך טריילר שקרי אחר   
מעטה הסודיות הפך לאסטרטגיה שיווקית. הטריילרים מגלים טפח ומכסים טפחיים; משחקים עם המעריצים בחתול ועכבר; ולעתים קרובות גם מטעים אותם במתכוון. ממעט הראיונות שהעניקו יוצרי הסרט לעיתונות, אפשר להבין שבכל טריילר יש גרגר של אמת, וכל השאר להד"ם. היוצרים מספרים שהחלו לטוות קווי עלילה שקריים אחרי שרצו ספקולציות פרועות על תוכן הסרט, ואח"כ המשיכו לעשות את זה בשביל הפאן.

גם אם מה שהם מספרים הוא נכון, הרי ברור שזה לגמרי לא כל הסיפור. כי את המשפחה הטלוויזיונית הלא מתפקדת מוכרים עתה ממש כמו קרם לפנים או מוצר מזון, ולכן סביר להניח כי מאחורי הקמפיין לסרט, עומדים אנשי שווק ממולחים, פליירים ערמומיים שקלטו עם מי יש להם עסק -מעריצים אובססיביים, שלא לומר פסיכים, שעל כל מילה שתזרוק להם ייבנו תילי תילים של פרשנויות, יריצו שמועות בקצב אינטרנטי, ובכך יניעו בעצמם, ובחינם, את גלגלי השיווק המשומנים של הסרט.

אבל אסטרטגיית השיווק הגאונית הזו לא באה בלי מחיר - במקרה הזה מחיר הציפיות. כדי לענות על הציפיות המוגזמות, התכנסו סביב שולחן הכתיבה של "סימפסונס-הסרט" כמה מן הכותבים המוכשרים בעולם, אנשים עם חזון אחד, אבל עם חוש הומור דיסהרמוני שמושך לכל הכיוונים. הכלל הוא שכל בדיחה שעולה שם, צריכה להוציא צחוק רועם מכל יושבי השולחן - ולא - היא ניגנזת מייד. ולמקרה שטעם הכותבים שונה מטעם העם, הייתה גם את הקרנת המבחן בפורטלנד, אורוגן, שלאחריה שונתה דמות אחת, נכתבו מחדש כמה בדיחות, והשפה מותנה.

סוגיית ה"איפה זה ספרינגפילד" עולה עכשיו מחדש, כיוון שהמפיקים החליטו לקיים את הפרמיירה באחת מ-32 ערי ספרינגפילד השונות הקיימות בארה”ב. ספרינגפילד, בתכל’ס, היא כל אחת מ-32 הערים הללו, ואף אחת מהן. היא מדינה אחת גדולה, ארה"ב, שדחוסה בתוך עיר קטנה רנדומלית. רנדומלית ממש כמו ויסטיריה ליין של "עקרות בית נואשות".

אבל גם ספרינגפילד הפכה עד מהרה לתעלול שיווקי מנוצל היטב, כשהמפיקים מיהרו להכריז על תחרות סרטים קצרים שתקבע איזו מן הערים תזכה לכבוד הגדול לארח את הפרמיירה העולמית. לצורך כך, אמורה כל עיר להפיק סרט קצר שיראה את "האספקטים החיובים של הקהילה "ואת הטיפוסים הקושרים אותה לסימפסונים המצוירים". כמיטב המסורת האמריקאית, איבדו משתתפי התחרות פרופורציות, שלא לומר השתגעו, ובספרינגפילד אוהיו למשל, הם עטפו את כל האוטובוסים ושניים ממגדלי המים בפרסומות לסרט, רק כדי לצבור עוד כמה נקודות זכות.

אז עם מנטליות המוסד של יוצרי הסרט, שגם שבועות ספורים לפני הקרנת הבכורה לא מתגלים בה סדקים, איזה ספוילרים אפשר בכל זאת להציל מבין השורות? למגזין ’אינטרטיינמנט וויקלי’ נידבו היוצרים את הטיזר הבא: "יש בסרט אנטומיה שאולי לא תרצו לראות". אם נצרף את זה לעובדה שבאחד הטריילרים הופיע בארט בעידודו של הומר על הסקטבורד עם השטרונגול הקטן בחוץ, ולכך שבפוסטר שיווקי להפצה בינלאומית מופיע אותו איזור אינטימי כשהוא מכוסה בצ’יפס בודד - אולי יש לנו פה ספוילר.

היוצרים גם טענו באותו ראיון כי אולי גם נגלה כי מישהי מהנשים היא "לא ממש אישה" ושמועות עקשניות טוענות כי מדובר באחת מאחיותיה של מארג’, שניחנו כולן בקול מעושן ובסקס אפיל גברי. ויש גם את הסצינה האותנטית שאחד מבמאי הסרט, מיסטר סילברמן, גילה לניו-יורק טיימס: הומר מתעמת עם ערס עצבני שהוא הכלאה אנימטית של כל הדמויות (כמעט) שאי פעם הופיעו בסדרה. וכמה זמן לקח להם לעבוד על זה? הומר סימפסונס היה אומר שמקסימום יום.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by