בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סאבווי 

סאבווי

 
 
גליה דן-לי, ניו יורק

הקרב על המשבצת סוג ז' שפריס הילטון הותירה ריקה. תרבות בניו יורק

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אם נראה לכם שלהיות פריס הילטון זה חיים קלים, יש סיכוי טוב שתשנו את דעתכם אחרי שתתוודעו לעולם האכזרי של נשות החברה בניו-יורק ועוד השבוע: כאילו שהטלפונים מלאי התלונות של האשה הנודניקית או האמא התובענית לא מספיקים - עכשיו גם לצמחים שלכם תהיה אופציה לקטר, ודוגמנית-על בתנוחות יוגה שיעשו לכם מוטיבציה להישבע אמונים למזרון הדק.
 

משחקי חברה

פריס וואנבי (מתוך parkavenuepeerage.wordpress.com)
 פריס וואנבי (מתוך parkavenuepeerage.wordpress.com)   
מאז שפריס הילטון עזבה את ניו-יורק לטובת החלומות הגדולים של אל איי, סצינת החברה הניו-יורקית מסרבת להרגע. מאות נשות (או ילדות) חברה שאפתניות עמדו בתור כדי לרשת את מקומה של מי שהשתמשה ב-Page 6, עמוד הרכילות של העיתונים, ובתעלולי פורנו זולים כדי לכבוש את מעמד הסליברטאית הגלובלית. אבל הילטון לא המציאה את הקונספט. קדמו לה חברתיות מונומנטליות כמו איוונה טרמפ הנמרצת והזולה שהפכה את עשיית הכסף למטרה מוסרית, וג’קי קנדי, שמכל טרגדיה משפחתית ומשבר נפשי קמה כמו גדולה על הנעליים הכי אופנתיות, ובחליפה הכי קלאסית.

שיווק עצמי גאוני הוא לא הקריטריון היחיד לכיבוש הסצינה. דרוש גם אבא עשיר מאוד (אפשר גם שוגר דדי למי שנולדה במקום הלא נכון); כמה שיותר הופעות במדורי הרכילות; דפיקת נוכחות עקבית ב"קרקס ארועי הצדקה", וכריזמה פוטוגנית - כזו הנדרשת מכל כוכב נולד בפוטנציה, שהיא שילוב הורס של לוק משגע ואישיות מ-א-מ-מ-ת.

על פי הקריטריונים הללו, נערת החברה האולטימטיבית היא הקרוס שבין אורלי ווינרמן ומיכל אנסקי (מינוס האבא/בעל העשיר): בלונד קלישאתי עם הבזקי סופיסטיקיישן. אלא שבניו-יורק, שלא כמו בתל-אביב, אשת חברה זה לא רק גימיק אלא כמעט פול טיים ג’וב, ויורשות הילטון הפוטנציאליות לוקחות את הג’וב הזה מאוד ברצינות. עוזרים להן בכך אתרי אינטרנט בעלי אינטואיציה חברתית זריזה כמו ה-.SocialiteRank.com המנוח, וממשיך דרכו העדכני ה- Park Avenue Peerage, שמאחוריהם עומדים אינסיידרים שמכירים את כל שחקניות הסצינה על כל יתרונותיהן וחולשותיהן, ויודעים איך לכוון את הדיון הטוקבקיסטי לרמות הביבים. הבנות, מצידן, משתפות פעולה באופן מלא.

ל-SR לשעבר, שדירג אותן בכל שבוע על פי הנצנצים שעל השמלה, כמות החברים העדכנית בבלאק ברי (מינימום 400) ו הפנינים שיצאו להן מהפה אחרי כמה דרינקים, הן שלחו ברצון את הפרופיל האישי, כולל המעצב המועדף (אנין טעם ואנונימי במידה), ההוביז (על טווח המניקור-פדיקור) ויעד מועדף לטיולים (עם נטייה קשה לכוון בירות האופנה הארופאיות). בתמורה לשיתוף הפעולה המלא עם התקשורת, זכו ילדות החברה ליחס מזלזל מצד רכילאים נצלנים, שביום חלש במיוחד שבו אנג’לינה לא מאמצת ילד ובראד לא זורק את ג’ניפר, עשו להן טובה ושמו איזה תמונה קורבנית אופנה שלהן; ואילו בסייבר ספייס שיחקו בהם הטוקבקיסטים כמו בכדור, והריצו דאחקות בלי סוף על חשבונן.

בקערה הזו בחשו גם ה"מקורבים האנונימים", אותן נשמות טובות ששנייה שאחרי שילדת החברה זכתה למעט תהילה, הם כבר מוכנים למכור את כל הסודות האפלים שלה, כולל הסמים, האורגיות והדכאונות הקליניים, בעבור חופן דולרים.

הקוראות הכי אובססיביות של אתרי האינטרנט האלה, הן ילדות החברה עצמן. עם צורך גבוה מהממוצע בתשומת לב ואישורים חברתיים, הן בודקות את האתרים בקצב של אחת לחמש דקות, והרבה פעמים זה נגמר בדמעות. כי על שולחן המנתחים של היכל התהילה סוג ז’, שבו לכל ארחי פרחי ניתנת הרשות לפשפש לבנות בקרביים - אין טיפה של רחמים. זה מתחיל בירידות פיזיות כמו "פני סוס", "אף ענק" ו "אובר דה היל", ונגמר בניתוחי אופי מעמיקים כמו "היצור הכי חסר תכלית על הפלנטה", "דג טונה בקופסאת שימורים", "מוטציית קרקס וויט טראשית" ו"טפילה חברתית".


מי ששפר עליה מזלה, תזכה מידי פעם לתמונה מחמיאה או למחמאה האולטימטיבית "הפריס הילטון הבאה". כל השאר יישלחו פניות נואשות למפעילי האתר, ויתחננו למאמרים יותר חיוביים, לתמונות יותר מחמיאות, ולכמה פחות שלדים מחוץ לארון.

אבל על פי כללי המשחק של החברתיות, אפילו תמונת פנים נטולת איפור וקסמי פוטו שופ שאף פעם לא יכולה להמלט מגזר דין "אשם" של הציבור, עדיפה אלפי מונים על פני העלמות מהסצינה. להעלמות הכי מכאיבה מהסצינה קודם קאט פייט עתיר רייטינג - זה מגיע כאשר המספר אחת של הסצינה נמאסת על הציבור, בדרך כלל מטעמים של הזדקנות החומר (בסביבות גיל 26 ) או חשיפת יתר. או אז מגיעה המספר שתיים שלה, החדשה יותר והצעירה יותר, עושה לה את המוות, ומביאה את הפייט לקליימקס הגדול שהופך לרגע אקסטטי קטנוני וממכר בתולדות האתר.

הבלוגרים המביימים את חגיגת הרעל הזאת, הם גם המנצחים העיקריים של כל הסיפור. צייד המכשפות שלהם מושך עשרות אלפי קוראים עם פרופיל סוציו אקונומי גבוה, כזה שמפרסמים מוכנים לשלם עליו הרבה מאוד כסף, וכל זה בהשקעה מינימלית של כמה מאות דולרים.

זוג הבלוגרים שעמד מאחורי ה-SR, למשל, השקיע 750 דולר בלבד בבנייה ותחזוקה של האתר, וכעבור חודשים ספורים כבר קיבל הצעה לעמוד בראש הבלוג של חברת תקשורת גדולה תמורת 175,000 דולר לשנה. ערוץ הכבלים VH1 הציע להם משרה של כתבי שטח, וזה עוד לפני אינספור הצעות לראיונות בתשלום מהרדיו, הטלוויזיה והמגזינים המובילים. הקאץ’ היה שכל ההצעות היו כרוכות ביציאה מהארון, והזוג המקושר, שהיה חלק בלתי נפרד מן הסצינה החברתית, לא יכול היה להריץ את האתר מבלי להמשיך וליהנות ממעמד האינסיידרים האנונימים.

כעבור כשנה, אחרי שנאלצו להוריד את האתר בגלל תביעות משפטיות מצד נערות חברה מתוחזקות היטב, החליטו בני הזוג לעשות עוד שימוש אחד אחרון בחומרי הזהב שהצליחו להפיק לאורך השנה. עכשיו הם עומדים להוציא ספר שיחשוף את כל מאבקי הכוח, הרומנים והאינטריגות של אחורי הקלעים של הסצינה. ספר שאף אושייה ניו-יורקית נחשבת לא תוכל להרשות לעצמה שלא לרכוש במהדורה ראשונה.
 

טמגוצ’י בעציץ

צמח מעדות פולניה (מתוך botanicalls.com)
 צמח מעדות פולניה (מתוך botanicalls.com)    
אם גם אתם מנהלים יחסי לונג דיסטנס אכולי רגשות אשם עם הצמחים שלכם, סטודנטים למחקר הטלקומניקציה באוניברסיטאת ניו-יורק מצאו לזה פתרון. סנסורים בודקי לחות המוחדרים אל תוך העציץ ומחוברים למרכזיית הטלפון המקומית, ייאפשרו לצמח "להתקשר" אליכם ולהשאיר הודעה כמו "אני נואש למים" "אני מיובש לגמרי" ו"אני מרגיש נורא". לפעמים הם ייתקשרו סתם כדי לתת לכם פידבק חיובי ולהגיד תודה.

לכל צמח ניתן קול התואם את מאפייני הזן שאליו הוא משתייך. בהתאם לכך, ניתן לצמח העכביש קול נמרץ וחברותי, בעוד שהקקטוס קיבל קול מחוספס יבש ו"דוקרני". הסטודנטים החליטו להשתמש בטלפון ולא למשל באימייל או אס-אם- אסים כדי ליצור "התקשרות אמיתית" בין הצמח לבעלים (וזו לא בדיחה. בכל זאת, מדובר באמריקאים). ומכיוון שהם לקחו את היחסים האלה כל כך ברצינות, הם גם התעקשו להפוך אותם להדדיים. מה שאומר שגם לכם, כבעלים המודאגים, תהיה אפשרות להתקשר אל הצמחים במשך היום ולדרוש בשלומם.


.
 
 

קוקאין בסשן יוגה

קייט, תעשי לי כלב (מתוך אתר maryboonegallery.com)
 קייט, תעשי לי כלב (מתוך אתר maryboonegallery.com)    
את היוגה מוכרים לנו כחיבור בין גוף לנפש, בין מזרח למערב. אבל לעזאזל עם היופי הפנימי - תראו מה שהיוגה עושה (כביכול) לתחת המפוסל של קייט מוס, ותודו שזה שווה את כל הסבל והמאמץ. האומן מארק קווין פיסל את דוגמנית העל בתנוחות שצלמי פאפרצי יכולים רק לפנטז עליהם. אבל לא על באמת - מוס תרמה רק את הפנים. בזמן שמומחית יוגה אחרת תרמה את התנוחות, היא בטח הייתה שקועה בעיסוקים נוגדי יוגה לייף סטייל, כמו הסנפה לא בריאה של מיני חומרים.

אתר גלריית Mary Boone
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by