בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סאבווי 

סאבווי

 
 
גליה דן-לי, ניו יורק

קיצור תולדות האיידולים בברודווי והעכבר שזורע היסטריה. תרבות בניו יורק

 
 
 
 
 
 
 
 
 
שאלתם את עצמכם פעם מה קורה לפיינליסטים של "אמריקן איידול" אחרי הטריפ המטורף של תוכנית הסיום? איך הם מתמודדים עם האפס והדאונס של לפני ואחרי? המדור פה כדי לספק לכם את כל התשובות. ולמקרה שכבר מאסתם בתרבות הראליטי של זמננו, תערוכה חדשה שנפתחה במנהטן מזמינה אתכם לקחת טרמפ פרוע ברוורס לשנות השישים. וחזרה למציאות המבאסת של כאן ועכשיו: המיקי מאוס הטרוריסט שאפילו הילדים שלכם לא יירצו להתקרב אליו.
 

איידולים בברודווי

מה יהיה איתה? ג'ורדן (צילום: רויטרס)
 מה יהיה איתה? ג'ורדן (צילום: רויטרס)    
העונה השישית של אמריקן איידול תיחרט בזכרון בזכות השדיים של אנטונלה, הפריזורה של סנג’איה, המצב הנפשי המעורער של פולה (שיצאה מבולבלת ומחופפת לגמרי בראיון שנתנה לטלוויזה המקומית בתחילת העונה) וג’ורדן. עכשיו אפשר סוף סוף להכריז ברייש גליי, ובלי לפחד מספויילרים, כי ג’ורדן המהפנטת היא האיידולית הבאה. רגע התהילה הזה כולו שלה. אבל מה יהיה איתה ועם עוד עשרת הפיינליסטים שלצידה בעוד שבוע ובעוד שנה? מי הולך להראות להם את הדרך?

חוויית "אמריקן איידול" נראית כמו מתכון בטוח למאניה דיפרסיה. עונה שלמה שבה 60 מיליון זוגות עיניים עוקבות אחרי כל תנועה של המועמדים, שבה הם הופכים מבינונימים, שאפילו החברים לשעבר מהתיכון כבר לא מחברים את השם שלהם לפרצוף, לשם החם הבא של עולם הבידור. ואחרי כל הטירוף התקשורתי הזה בפריים טיים, צריך להתמודד עם נפילת מתח פתאומית ברגע שבו נסגרת העונה והזוכה או הפיינליסט נשארים לבד עם קריירה שהיא עדיין בגדר חלום או פוטנציה.

לבד אמרנו? אז זהו שלא בדיוק. דווקא ברגע זה נופלים על המועמדים כל מיני פונקציונרים בעולם הבידור - מנהלים וסוכנים שמרוויחים את לחמם מהשתלטות על החיים האישיים והמקצועיים של כישרונות בתוליים כמותם. יחד איתם נופלות עליהם גם הרבה הצעות עבודה, וממש כמו בפיניאדת יומולדת, יש למהר ולחטוף את השוות שבהן בתוך זמן קצר ולפני שיתפספס המומנטום. כוכבי האיידול וסוכניהם כל כך להוטים לנצל את מומנטום ההצלחה, שרבים מהם הופכים ביום שאחרי לסוסי עבודה כולבויניקים, או בשפה מעודנת יותר, ל"מולטי טאלנטים" של עולם הבידור.

מהר מאוד הם ילמדו שהשואוביז הוא העסק הכי צבוע (אחרי הפוליטיקה); שהאמת שלהם לא מעניינת אף אחד (קאפיש, ג’קו?); ושהכי חשוב זה להשאר בלב הקונצנזוס, וללכת יד ביד עם המפיקים המובילים. כי כמו שהטאלנטים חיים על אהבת המעריצים, כך המפיקים חיים על אהבת הטאלנטים (שאותם הם מעדיפים מוקירי תודה לנצח, חנפנים ומתרפקים).

התובנה החשובה ביותר של הפוסט איידולים היא: לעולם על תשכח מאיפה באת (בין אם זה השיכונים של קריית גת או הטריילר פארקס של אוקלהומה). כי מהי "אמריקן איידול" אם לא אשליית סינדרלה להמונים שרואים איך הנובאדי-וונאבי הופך בין לילה ל"דבר האמיתי", ואם הוא יכול, אז בטח גם הם. עוד תובנה חשובה היא שבכל ספיץ’ צריך להודות להפקה שהבאתני עד הלום: למעריצים הנאמנים (שהופכים מעתה "חברים למסע"); וכמובן גם לאלוהים על כל הטיותיו (ג’יזס, אללה, דה לורד). כי תודה לאלוהים מצביעה על ענווה, השתופפות בפני גדולים ממך (גם ברגע שבו אתה מסתמן כדבר הגדול מכולם), ובעיקר גינונים טובים.

בראיונות פולו-אפ אוהבים האיידולים לספר איך צמחתי-גדלתי-התפתחתי מאז התוכנית, אבל חשוב מאוד שהגדילה הזאת תהיה לעומק ולא לרוחב. כי הקהל אוהב שהאיידולים שלו עושים לו נעים בעיניים, ואף אחד לא רוצה לראות בעיות משקל על הבמה (את זה יש לנו בחינם בבית).

מי ששבר את כל דיאטות הכוכבים שרשמו עבורו ביום שאחרי הניצחון, היה רובין סטאטרד. סטאטרד כבר הוציא שני אלבומים, אבל דווקא מספר שתיים שלו, קליי אייקן, השאיר אותו הרבה מאחור במכירות ובמצעדי הפיזמונים. עוד זוכת איידול שהתרחבה לכיוונים הלא נכונים היא פנטזיה ברינו, שבגרסה הפוסט איידולית שלה נראית כמי שעשו לה חור בגב ונפחו, עד שלא נשאר אוויר בריאות - מה שלא הפריע לה לקטוף תפקיד ראשי במחזמר "הצבע ארגמן" על בימת ברודווי (בהפקת אופרה ווינפרי).

עוד פיינליסט איידול בדימוס, שקיבל תפקיד מרכזי בברודווי, הוא קונסטנטין מרוליס. מרוליס גילם את סמי במחזמר המבוסס על הסרט "זמר החתונות" עם אדם סנדלר. סמי הפארודי, עם תספורת הכדורגלן ומראה כוכב הטלוויזיה משנות ה-70, היה ליהוק מושלם עבור קונסטנטין, אבל הוא דאג להוכיח שהוא גם יודע להיות רציני, כשנטל חלק בהפקת אוף-ברודווי "ז’אק ברל חי נושם וגר בפריז".

אך למרות הנטיות התיאטרליות האיכותיות, נראה כי קונסטנטין לא בוחל גם בסבון. צופי "היפים והאמיצים" ראו אותו לאחרונה משחק בתפקיד עצמו, על סט של מועדון קריוקי, כשהוא פונה בצ’רמיות רוקנרולית טיפוסית לפיבי היפה (המזהה אותו בהתלהבות טינייג’רית כ"זה מאמריקן איידול) עם הליין-אפ הצ’יזי-קלאסי של כל הזמנים: “I have been waiting for a girl like you”

איידולים נוספים שהגיעו לברודווי הם דיאנה דה גרמו, מספר שתיים של עונה שלוש, שכיכבה בהצלחה רבה במחזמר הוותיק זוכה פרס הטוני Haurspray, בתפקיד פני פינגלטון, הנרדית הג’ינג’ית שמוצאת אהבה והופכת לדיווה. לפני שקיבלה הזמנה לאודישן הניו-יורקי הנכסף, הפגינה דה גארמו כולבויניקיות פוסט איידולית במיטבה, כשכתבה ספר (כן, כן) חנכה מדור במגזין "אמריקן איידול" (יש גם אחד כזה) והופיעה בפני חיילים אמריקאים מעבר לים.

ואם כבר מדברים על שאיפות ספרותיות - דה גרמו היא לא היחידה שהפגינה שאיפות בתחום. פנטזיה ברינו השתמשה בסופר צללים כדי להוציא לאור את "החיים הם לא אגדה", וטיילר היקס שכר גם הוא אחד כזה לטובת ספר שייצא בקרוב תחת השם הבומבסטי "לב מלא בנשמה" (תעשו לי טובה...)

והרומן של האיידולים עם ברודווי לא מסתיים כאן. זוכרים את ג’וש סטריקלאנד החתיך מעונה שנייה, זה שגרם לפולה ליירר בכל פעם שנענע קצת את האגן? עכשיו הוא עושה את זה להרבה בנות אחרות, במחזמר "טרזן" מבית דיסני, תוך ריחופים ראוותניים על הבמה, כשעל גופו פיסת בד מינימלית וסביבו עשרות קופים. חוץ מזה הוא גם זוכה לעבוד צמוד עם המגה-סטאר פיל קולינס שכתב והלחין את השירים למחזמר (לא רע בכלל עבור מי שעד לא מזמן תיפקד כילד רחפן עם פצעי בגרות מדרום קרוליינה).

עוד איידולים שניסו להפיח חיים ויחסי ציבור במחזות ברודווי הם תמרה גריי עם "חלומות בומביי", וג’ניפר הדסון עם "בית הזונות הטוב ביותר של טקסס". והיה גם ג’סטין גורינו, שלוהק למחזמר הביץ’ בויז, "ויברציות טובות", אבל בעט בכל חוקי הפוסט איידול (ג’קו אתה לא לבד!), והבריז להם ממש ברגע האחרון ,לפני ערב הפתיחה.
 

קיץ של אהבה

פסיכדליה במוזיאון ויטני (מתוך אתר המוזיאון)
 פסיכדליה במוזיאון ויטני (מתוך אתר המוזיאון)   
איך אתה יודע שהגיע הזמן לרכוש חלקת קבר? כשהאייטמים של נעוריך מככבים כשרידים במוזיאון. אז עכשיו הגיע זמנם של ההיפים. תרבות הסקס סמים ורוקנרול של הסיקסטיז נמצאת במרכזה של תערוכה חדשה במוזיאון וויטני במנהטן.

כמו רב האנשים בני גילי, כל מה שאני יודעת על שנות השישים וההיפים למדתי מטלוויזיה וסרטים (בטח לא מההורים). האינפורמציה הזאת הייתה תמיד כל כך קלישאתית ונדושה, שלפעמים קשה להאמין שבאמת הייתה קיימת תקופה אותנטית כזו בזמן.

על רקע המלחמה בעירק, הסיסמאות הפוליטיות של "עשו אהבה ולא מלחמה", חוזרות לאופנה. הביקור בתערוכה בוויטני היא כמו קפיצה במכונת הזמן, וחזרה של 40 שנה אחורה ל-Summer of Love בסאן פרנסיסקו.

כדי להפוך את החוויה ליותר אותנטית, מגיעים רבים מן המבקרים לתערוכה כשהם מלווים בהיפי מזדקן שמנצל את ההזדמנות בכדי להחיות מחדש את ימי הזוהר, רובם כנראה קבורים עמוק מידי בתוך תאי הזכרון, ורבים מהם נשכחו כליל בגלל השפעות האל.אס.די.

בתערוכה שתי קומות עמוסות מוצגים מתקופת הקסם של ההסטוריה האמריקאית- פסלים, צילומים וציורים. ההיילט של התצוגה הוא הפורשה מודל 65 עם הגג הפתוח של ג’ניס ג’פלין בצבעי גלידה רכים, שעושה חשק לקפוץ לתוכה, לעשות וי עם האצבעות, לצעוק פיס, ולהתחיל להתפרע.
 
 

מיקי מאוס חמסניק

בעזרת אללה, ירושלים תשוחרר (מתוך youtube.com)
 בעזרת אללה, ירושלים תשוחרר (מתוך youtube.com)   
העיתונות הניו-יורקית גילתה לאחרונה את פורפר, הבובה הטרוריסטית שמשפריצה שנאה לכל עבר, ונכנסה להיסטריה. עבור הישראלים זה כבר לא כזה ביג דיל. שיגיד מה שהוא רוצה, העיקר שהוא לא יכול לפוצץ לנו את הטלוויזיה בשידור חי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by