בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שעמומון שוויצרי  

שעמומון שוויצרי

 
 
שרון שילוח

שרון שילוח נכנסה מלאת ציפיות למופע השוויצי "השיריגאקי", ויצאה באמצע

 
 
 
 
 
 
 
 
 
צילום: יח"צ
 צילום: יח"צ   
בחרדת קודש קלה, מלווה בתקווה לא להסתבך ברחובות עיר הבירה, עלינו השבוע לירושלים, שתי תל אביביות מלידה, כדי לחזות באחד ממופעי הפתיחה של פסטיבל (עשירי) ישראל, שאמנם כולל סידרה ארוכה ומכובדת של מופעי חינם, אך מחירי הכרטיסים של המופעים המעניינים, רחוקים מלהיות שווים לכל נפש.

בכניסה לתיאטרון ירושלים, בניין מרשים ללא ספק, חיכו לנו שלל דוכנים ברחבה מוארת וסטרילית, המציעים מיני מרכולות מארצות אקזוטיות רחוקות, שהקשר שלהן לפסטיבל ישראל מוטל בספק (אבל מייצר אווירת אליטיזם לכל באי הפסטיבל). התהלכנו מעט באירוע החוצות המעונב, ונכנסנו לאולם מלאות ציפיות, כדי לחזות במופע "השיריגאקי" משוויץ.

על פי החוברת המלווה את פסטיבל ישראל, המופע הוא שילוב של תיאטרון חזותי, תנועה, צבעים, תפאורה מעניינת ווידאו, וטקסטים של גרטרוד שטיין - הסופרת והמשוררת היהודיה-אמריקאית הלסבית, שהייתה אחת מן הדמויות המשפיעות ביותר בעולם האמנות של ראשית המאה ה-20. נשמע טוב, לא?

ההתחלה אכן הייתה מבטיחה: שלוש נשים שיש ביניהן הפרשי גובה זהים להפליא - שהגבוהה ביותר נראית כמו בובה ענקית בחלון ראווה שוודי - נכנסות ויוצאות כשבאמתחתן רהיטים וחפצים שונים. הן זורקות אותם דרך קוליסה עם שתי דלתות וחלון, שנראית כמו פתחו של בית. בו בזמן הן מדקלמות טקסטים על משמעות הכלום ועל איך אנחנו תמיד נמצאים ברדיפה אחרי הרצון לעשות משהו ואח"כ לעשות דבר אחר, ואז לחזור לעשות את אותו הדבר שוב, ואז לעשות משהו אחר לגמרי, אבל גם לעשות עוד פעם את אותו הדבר האחר, וכך זה נמשך ונמשך ונמשך. כן, מייגע זו מילה טובה לתאר את התחושה שאפפה אותנו באותם רגעים.
 
צילום: יח"צ
 צילום: יח"צ   
בשלב הזה, כבר התגלה המופע של הבמאי הגרמני היינר גבלס כאכזבה גדולה. ערבוביית הטקסטים חסרי ההקשר ומכאן גם חסרי המשמעות, שנורו על הקהל ההמום-משהו על ידי שלוש הנשים הנחושות שעל הבמה, בשילוב עם תפאורה סתומה שאינה מתחברת לשום דבר אחר שקורה מסביב, יצרה תחושה קשה של נפיחה פלצנית וחסרת עומק אמיתי, שרק יוצריה כנראה מבינים את המשמעויות הנסתרות והנשגבות שלה. חבל, כי אכן היו מעט רגעי קסם חזותיים במופע, שכלל גם מוסיקה יפנית מסורתית מצד אחד וביץ' בויז מצד שני.

לא ברור על מה חשב מי שהחליט לייבא את המופע הזה לטובת הפסטיבל. לכל היותר, היה צריך מופע כזה להיכלל בקבוצת מופעי החינם, וגם אז לקצר אותו לכמחצית מאורכו. המופע המקביל ל"שיריגאקי" היה קרקס אקרובטי מסין, שהוא לבטח פופולרי ובידורי יותר מהיצירה הכביכול מתוחכמת הזו, שתכליתה, כך נראה, היתה לתת קונטרה לתרבות ההמונים.

אני מודה - לא עמדתי בזה, ויחד עם לא מעט אנשים יצאתי מהאולם באמצע. אחת מהצופות המשועממות תושבת הבירה סיפרה בדיון שהחל בעקבות יציאתנו המשותפת אל גרם המדרגות, כי המופע קיבל מחמאות ממבקרים חשובים ונחשבים, ולכן התעניינה: "איפה המבקרים כשצריך אותם?". "כאן לידך", עניתי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by