בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ניו ביורק 

ניו ביורק

 
 
עידו אורן

Volta הוא הכלאה ביזארית ומאתגרת בין כל יצירותיה של ביורק

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עטיפת האלבום
 עטיפת האלבום   
לכתוב על ביורק זה אתגר מקצועי. כיצד ניתן בכלל להגדיר את הלא מוגדר? ואולי זה יותר קל מכפי שנדמה: הרי אוקיינוס הצלילים, המילים והסמלים שמציף את עבודתה מעלה אינספור רעיונות, ורק מזמין מישהו מבחוץ לגשת ולהתמודד איתם.

הפנינה החדשה של האיסלנדית הכי חמה ביקום היא Volta - סערה מוסיקלית וטקסטואלית רוויית תימות ומסרים סמויים, המשדרת, כהרגלה, על טהרת האוונגרד. ומה זה אומר הפעם? שסקס, מוות, אהבה, שינאה, טרור ועצמאות, משחקים יחדיו מגרש מילולי אחד; שביורק עוטה קשקשי דג, לובשת ספק פרווה ספק נוצות בשלל צבעי הקשת, ועולה בלהבות כשחיוך על פניה (הכל בתמונה אחת!); וגם ששיר בעל גוונים מזרחיים שהופק על ידי מלך ההיפ הופ טימבלנד, מאבחן מקרה של מחבלת מתאבדת בהריון ונושא את הכותרת האבסורדית "תקווה".

מי שציפה לפגוש ב- Volta את ביורק מתונה ותקשורתית יותר, יכול לחסוך לעצמו את מפח הנפש. מבולגן יותר וקיצוני יותר, זהו כיוון התמדתה מאלבום לאלבום, והסיבה הפשוטה לכך היא, שהנעמת האוזן לא מהווה מטרה מרכזית ביצירתה של ביורק. בכל היצירות שכתבה, הלחינה וביצעה מאז ומעולם, המוסיקה היתה כלי בלבד ולא משימת הקצה; אמצעי נוח להעברת מסריה האוניברסליים – הלא הם התכלית האמיתית.

באלבום החדש לא צריך יותר מדיי בכדי להבין זאת. הגישה ההומניסטית והקריאה להתלכדות המין האנושי, נמצאים בכל מקום אפשרי. תחילה, היריעה הסגנונית העצומה מביאה את הבשורה לאוזן, לאחר מכן הטקסטים הגלובאליים מביאים את התחושה ללב, ולבסוף שורת הקרדיטים מגישה את השורה התחתונה על מגש של כסף לתודעה: האלבום הוכן בלא פחות מניו יורק, סן פרנסיסקו, ג'אמייקה, איסלנד, בלגיה, מאלי, מלטה, טוניסיה ולונדון. עם עובדות כבר אי אפשר להתווכח.

אם להתעקש על מציאת שיוך סגנוני ל-Volta, אזי שתהיה זו הכלאה ביזארית בין כל מה שעשתה ביורק עד היום. קמצוץ פאנק מכאני (Declare Independence), קורט פופ (Innocence), מעט פיוז'ן (Hope), קטע תיאטרלי בשביל הדרמה (Vertebrea By Vertebrea) וב "שם הגיוון" בלדת כלי נשיפה מינימליסטית (Pneumonia). החיבור בין כל אלה, מתקיים, איך לא, דרך הגשתה הייחודית והמהפנטת של ביורק. קולה החם והמלודרמטי משתק כשצריך, מדרבן כשמתבקש ומשחק כתמיד את התפקיד המרכזי במערך הביצועי.

ביצירותיה, ביורק משווקת את אמירתה באמצעות זעזוע ושבירת מוסכמות, תוך שמירה קפדנית על אי ההגדרה והתעלמות מתכתיבים של יופי ואסתטיקה. הגדרה זאת ואופייה משייכת אותה כאמנית לזרם הפוסט מודרניסטי, ובכך, כאמור, ממקמת את המוסיקה כאמצעי ולא כיעד הסופי. היחס שמתגלה בעולם כלפי עבודותיה מקביל לצורה בה מתקבל הז'אנר האמנותי שאותו היא מייצגת: אהבה או שנאה, הערכה או זלזול, אבל לבטח לא התעלמות.

ביורק אוהבת את הגזע האנושי. באופן סמלי היא התחילה את הקריירה המוסיקלית שלה בגיל 11 עם קאבר ל- "I Love to Love" של טינה צ'ארלס, וכיום, 30 שנה לאחר מכן, לא הרבה השתנה כאשר כל עשייתה האמנותית מכוונת לאהבת העולם על כל צבעיו ומרכיביו.

אם אין אנו רוצים להיות כפויי טובה, צריך גם לדעת לאהוב חזרה, ו- Volta הוא הזדמנות מצוינת לכך. אמנם החדשנות מאתגרת את האוזן והטקסט את המחשבה, אך עם מעט התמדה ונכונות, האזנה אמיתית וראש פתוח – גם עם ביורק, על אף המרחק וקשיי התקשורת, ניתן יהיה לממש את האהבה המושלמת.


המומלצים: The Dull Flame Of Desire, I See Who You Are, Hope.
מתאים לאוהבי: יותר נכון, שונאי: קונצנזוס, הגדרות וגלגל"צ.
לקנות/לא לקנות: אם יש רצון להשתקע באלבום מאתגר ותובעני, אז כן, אבל לא לבעלי מצב רוח קליל.

ביורק, Volta. Wellhart/One Little Indian. 51:05
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by