בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
צ'יקיטיטה 
 
 
צביקה בשור

צביקה בשור בולע בשקיקה את דבש הטלנובלות שזרם בעורקיו של מייק ברנט

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מייק ברנט צריך היה להעביר 27 שנות מוות עד שנזכרה ישראל לשלות את גופתו הציבורית מקברה ולשאול מי היה האיש הזה, שכולם כמעט מכירים את שמו. 27 שנים יודע כמעט כל ישראלי שהיה פעם אחד כזה, מייק ברנט; שהיה ישראלי, שהצליח בגדול בצרפת, שבאמצע השיא עצמו קפץ והתאבד. סיפור נפלא שכזה שוכב למרגלות הקולנוע התיעודי הישראלי כל-כך הרבה זמן, ואף אחד לא חשב לעשות איתו משהו.

כל-כך מוזרה היתה ההתעלמות הזו, שכבר אפשר היה לחשוב שמייק ברנט לא היה מעולם, או שאולי משהו בשלד הסיפור לקוי. אולי מישהו כבר בדק, ומייק ברנט לא היה באמת ישראלי, ושכמקובל במקומותינו, לקחו זמר צרפתי למהדרין שאמו היהודיה תרמה כמה לירות לקיבוץ במצוקה והלבישו עליו את הציונות הר כגיגית. או אולי "לס מואה ט'מה", שכל מי שמאזין לפעמים לתוכניות אולדיז ברדיו נתקל בו לא אחת, לא היה באמת להיט גדול, אלא פיקציה של עורכים מוטים בתחנות הישראליות.

אבל מייק ברנט היה באמת. והוא באמת נולד כמשה ברנד וגדל בחיפה, ועוד וואדי סאליב מוכת העוני. הוא באמת הגיע לצרפת עם כמה גרושים ובלי לדעת מילה בצרפתית. הוא באמת הפך להיות אחד ממלכי השוקולד של הפופ הצרפתי, עם להיטי מקום ראשון בכל שני וחמישי, בימים המוזרים בהם יפה ירקוני היתה כוכבת גדולה בארצנו הקטנטונת. והוא באמת התאבד. קל היסטוואר, איזה סיפור!

ונדמה ש"לס מואה ט'מה", סרט התעודה המשובח שארז לאופר ביים בעקבות הסיפור המופלא של מייק ברנט, עושה את הדבר שראוי לעשות כשבאים לתקן עיוות שכזה. לאופר, שהיה יכול עוד בטעות להשתמש בסיפור כדי לומר לנו דברים על ישראל של אז (או חלילה ישראל של היום), על העולם בכלל, בוחר לצמצם את זווית המבט שלו על האיש עצמו, לספר את המסלול הבאמת לא קשור למציאות של משה ברנד, מילדותו ועד מותו.

כמעט ואין רגע בסרט שנוגע במשהו שהוא מעבר לברנט עצמו. או שלאופר מראה אותו, או שלאופר מראה מישהו שמדבר עליו, בעוד אחד משיריו נשמע ברקע. הסיפור, למעט הבגדים והעיבודים, או גילם הנוכחי של העדים לו, הוא נטול זמן כמעט. אגדה עצובה, על אדם שכמעט והפך מלכלוכי לנסיך, אבל נפל בתהום הפעורה בין שתי הדמויות. גם התמונות והקטעים המוקלטים מתוכניות טלוויזיה צרפתיות דואגים להשאיר את ברנט רחוק מעט מן האנושי. תמיד מאופר, תמיד יפה להפליא, מקסים כמו כוכב הטלנובלות של כל הזמנים.

ולא רק סיפור מצוין היו חייו של מייק ברנט, אלא שהוא הותיר אחריו מספרים מצויינים. החל מצביקה, האח המקסים, דרך שרה איצקוביץ' היפהפיה שהכניסה את משה בן העשרה תחת כנפיה, אמרגניו השונים בצרפת, המתופפים, שומר הראש הצבעוני, כולם מתבלים את האגדה הנוגה במעט מקסמו של הסיפור שלהם. וכשהסיפור מתחיל לתאר את דעיכתו, והאגדה מתחזה לרגע אחד לסיפור בלשי בו כולם חשודים, הופך ריבוי הקולות הזה למהומת אצבעות מופנות בהאשמה, שרק מגבירות עוד יותר את תחושת הבדידות של האיש שעומד במרכז תעלומת מותו.

שעה וחצי מרתקות עובר הצופה מול נפתלות עלילותיו של מייק בארץ החלומות, למרות שהוא מכיר היטב את סופו של הסיפור. הוא מספיק להתאהב במייק, לרחם על משה, ולהתפעל מהשקט בו מנווט ארז לאופר בתוך סערת העלילה. ורק אזהרה אחת למתאהבים יש באמתחתי: במהלך הצפיה אתם עלולים לשרבט במוחכם את המחשבה לרכוש איזה אוסף של ברנט הזמר. דאגו למחוק את המחשבה הסוררת במהרה, פן תטבעו בים הדבש שיינבע ללא מעצורים מהמערכת שלכם.

_______________________________________
מייק ברנט - לס מואה טמה, בסינמטקים ברחבי הארץ

האתר של ארז לאופר
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by