בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
יאסו 

יאסו

 
 
אמיר עמרמי

מזמן פוליקר לא הוציא אלבום כ"כ טוב. אמיר עמרמי מציג חמישה אלבומים שאהב

 
 
 
 
 
 
 
 
 
תקופת החגים של חודש תשרי עדיין לא הגיעה, אך על שולחן המערכת נחתו בשבועיים האחרונים מספר לא מבוטל של אלבומים ישראלים חדשים. לאחר שמיעה אדוקה, בחרתי חמישה אלבומים חדשים שיעשו לכם (בשאיפה) טוב על הלב. שניים בעברית, שניים באנגלית ואחד ביוונית. אלבומים נוספים בשבוע הבא.
 

רונית רולנד "חוטים" / התו השמיני (43:47 דקות)

רביץ - מאחורייך. רונית רולנד (צילום: יח"צ)
 רביץ - מאחורייך. רונית רולנד (צילום: יח"צ)   
לרונית רולנד נחשפתי במופע שלה במועדון הקמלוט המנוח בת"א, במסגרת סיבוב ההופעות של אלבומה השני והקודם "כל אחד והקטעים שלו". היא עלתה על במה אחת עם תמר אייזנמן (גיטרות), יוראי אורון (בס) ואיתן איצקוביץ' (תופים). זה היה מושלם. סימנתי את רולנד כיהודית רביץ הבאה (אני עדיין זוכר בע"פ את "סוס אדום", לחן שלה למילים של סמדר שרת. עולמי).

בערב חג השבועות האחרון הגעתי שוב למופע שלה, הפעם לרגל יציאת אלבומה החדש "חוטים", עליו עבדה בשיתוף עם המוסיקאית המצוינת תמר אייזנמן. נדמה כי שירה היא אחת הפעולות שבאות לה הכי בקלות. חרף זאת, ההופעה לא הייתה טובה כמו אותה הופעה בקמלוט, מה שגרם לי לחזור ולבדוק שוב את האלבום.

האלבום, איפוא, מצוין. רולנד נפלאה ועדינה ב"בסוף מוצאים אהבה" ובאותה מידה יכולה להיות מתוסכלת ואמינה לחלוטין כמו ב"חוטים", שיר הנושא של האלבום. הנוכחות החשמלית של אייזנמן מורגשת היטב באלבום. הוא מלא ביצירה אישית ומקורית, והטקסטים של רולנד לצד הטקסטים של מילי בן חייל וכותבים נוספים, רויי כנות. כדאי.

רונית רולנד ב- My Space >>
 

אוהד בן אבי "בכורה" / הד ארצי (43:52 דקות)

שבן - מאחוריך. אוהד בן אבי (צילום: ורד אדיר)
 שבן - מאחוריך. אוהד בן אבי (צילום: ורד אדיר)   
אוהד בן אבי נמצא בשטח כבר לא מעט שנים, והוא יכול להשוויץ בעבודה עם עברי לידר, ריטה, ירמי קפלן, שלומי שבן, חמי רודנר, דורי בן זאב, רונית שחר ואמנים נוספים.

ואם זה לא מספיק, אז הוא גם כתב מוסיקה לתיאטרות "הבימה", "חיפה", "החאן", "הקאמרי" ועוד. בחור משכמו ומעלה. הייתי שמח להכיר לו את אחותי, אם הייתה פנויה. בימים אלה הוא שיחרר את אלבום הבכורה שלו, בו מתארחים גם דורי בן זאב, יהלי סובול, אלינור אהרון ומארינה מקסימיליאן בלומין.

האלבום נפתח עם הפסנתר המאלף שלו בשיר "בסבך התדמיות" שמייד זרק אותי להשפעות של שלומי שבן. יש להניח שמבקרים קשוחים ישוו ביניהם ויוציאו את ידיו של שבן על העליונה. בעיני בן אבי לא רק מקורי, הוא אפילו מרתק. הוא יכול להיות משעשע וציני, אבל באותה נשימה לכתוב שיר אהבה ותסכול כן ומצוין כמו "אהובתי", שמתחיל מתוק ושבלוני, אבל מתפתח לדרמה רצינית.

מרינה מקסימיליאן בלומין הנהדרת מבצעת בחינניות את "בית ספר למשחק" ("הנה סיימת את בית הספר למשחק, ואת יכולה להתחיל למלצר".) וב"לראות אותך", שמזכיר שורות של יונה וולך, אפשר להסתפק בטקסט: "להימאס עלייך, להתרחק, להיפרד ממך, לבכות, להתגעגע אלייך, לחזור, להיות אומלל, להכחיש, להישאר איתך, לבגוד בך, להיות שקרן, להזדיין איתך, לשנוא אותך, להיפרד סופית, לעבור על פנייך ברחוב, להתעלם, לסגור תאי זיכרון, ולהתחיל מחדש". פשוט מצוין. ו"נעים בגב" אפילו נכנס לפלייסט (צהריים!) בגלגל"צ, אם כי יש באלבום שירים מוצלחים ממנו.

האלבום כולל סך הכול 14 שירים. לדעתי אפשר היה להסתפק בתשעה, ועדיין, זהו אלבום שווה בהחלט.
 
 

רוקפור "Memories Of The Never Happened" / אנובה (53:31 דקות)

רוקפור (צילום: יח"צ)
 רוקפור (צילום: יח"צ)   
רוקפור הוציאה אלבום חדש בשם האלבום Memories Of The Never Happened, שמזכיר לי מאוד את המשפט המפורסם של טרגניייב: "מוסיקה היא נוסטלגיה לדברים שמעולם לא קרו". סליחה על האתנחתא הפילוסופית, הנה אנחנו ממשיכים.

רוקפור נכנסת אצלי לרשימת האמנים שהם לחלוטין אינם כוס התה שלי, אפילו לא הביסקוויט, אבל יש לי הערכה עמוקה לפעילות שלהם. רוקפור תופרים את ארצות הברית ברמה שיכולה לגרום לכל להקה ישראלית אחרת לקנא. לפני מספר חודשים הם זכו בתחרות גרסאות כיסוי לשירים של פינק פלויד, עם הביצוע שלהם ל"Arnold Layne". דיוויד גילמור הזיל דמעה.

לאלבום החדש שלהם האזנתי מתוך עניין וסקרנות, אבל זה לא עבר אצלי את סף הרגש. מוסיקאים ישראליים ששרים באנגלית לא תמיד עושים לי את זה. זה לאו דווקא בגללם, זה פשוט אני שמאבד עניין ומחפש שהמילים היפות של השפה שלי יעבדו בסינרגיה עם המוסיקה הטובה.

וזה מה שיש כאן - המון מוסיקה טובה. יש כאן מלאכת עיבודים מחושבת להפליא, ווקאליות נהדרת ומחשבה הפקתית מושקעת מאוד. בטקסטים עוד לא הספקתי להתעמק. רוקפור נשמעים מעולה ביחד, בדיוק כמו שלהקה צריכה להישמע. מאוחדים, מסונכרנים. יקי גני הצטרף להרכב (לאחרונה עבד עם הלהקה "זבוב עם גרוב", בקרוב נראיין אותם), ויאיר יונה מנהל אותם (מומלץ מאוד, אגב, להירשם לבלוג שלו. הבחור משקיען רציני). מי שמתחבר לז'אנר הבריט-פופ-פסיכדלי-ישראל, בהחלט יהנה מהאלבום הזה.

לאתר הרשמי >>
 

לייזי גורדון "Let Me In New York" / הד ארצי (46:13 דקות)

אחלה מוסיקאי. לייזי גורדון (צילום: י"צ)
 אחלה מוסיקאי. לייזי גורדון (צילום: י"צ)   
לייזי גורדון, סוף-סוף, הוציא את האלבום שלו. כן, כן, לייזי גורדון. Lay z, כפי שהוא מכנה את עצמו (אליעזר במקור, לחובבי הטריוויה). יסלחו לי כל הקוראים, כי כל קשר ביני ובין כדורסל, הינו מקרי בהחלט. לא גדלתי עליו כשחקן כדורסל, פרשן וכדומה, אבל התאהבתי בו כמוסיקאי.

Let Me In New York מורכב מ-11 שירים מקוריים, המוגשים באנגלית, אך בניגוד לרוקפור, עוברים את סף הרגש - גם בגלל הטקסטים, אבל בעיקר בגלל הגרוב המצוין, הניואנסים הקטנים שמעיפים אותי לפעמים למחוזותיו של סטיבי וונדר. גורדון שולט מצוין בפסנתר שלו והוא מלחין מקורי מאוד. אה, ושכחתי לציין את נגן הבס והמפיק האלמותי, יוסי פיין, שעבד עם לייזי על האלבום.

יצא לי לשמוע הרבה אמנים שמנסים לעשות מוסיקת נשמה, אבל הרוב נופלים על חוסר אמינות. לא מצליחים לגעת בדבר האמיתי - רוצה לומר: במוסיקה עצמה. מזמן לא נהניתי כמו שנהנתי מהאלבום הנהדר הזה, שרץ במערכת שלי חזור והרץ. הקול של לייזי מסגיר את צבע עורו הלבן, אבל הוא מגיש גוספל ומוסיקת נשמה בצורה משכנעת ומאוד מרגשת. הקול שלו לא גדול מדי, אבל הוא מסקרן מספיק כדי שהאוזן תרצה לשמוע את המשפט הבא שלו. תענוג. פשוט דיסק חובה.

לייזי גורדון ב-My Space >>
 

יהודה פוליקר ומנוליס רסוליס "Hummus Sapiens" / הליקון (53:05)

סוף סוף. פוליקר ורסוליס (צילום: יח"צ)
 סוף סוף. פוליקר ורסוליס (צילום: יח"צ)   
לא ברור למה, אבל יהודה פוליקר הוא אחד האמנים הכי מצליחים שיש היום בישראל. אני משתייך לאותה קבוצה ענקית של מאזינים ומעריצים נלהבים ששמחים לשמוע אותו בכל פעם מחדש, ובמקביל, נמנה על קבוצה אחרת שחושבת שהוא כבר מזמן לא הוציא אלבום ממש טוב (להוציא האלבום האינסטורמנטלי המצוין "מאוחר אולי מוקדם" שיצא ב-1998).

כל אדם שני שאני מכיר חולה על פוליקר, אבל בעיקר מחזיק בבית את "אפר ואבק", "פחות אבל כואב" ואת "הופעה חיה בקיסריה". מתחילת המילניום צפונה, איך לומר, לא בדיוק הלך לו, ובזמנים כאלה, אין כמו לחזור לשורשים.

לצורך האלבום הזה, פוליקר התחבר עם המשורר מנוליס רסוליס, מבכירי המשוררים ביוון. מי שהיה במופע של פוליקר, יודע שהוא עושה חסד עם הבוזוקי שלו, כך שבאלבום משותף של שניהם, אין בדיוק איפה ליפול.

יש כאן 14 שירים חדשים. מילים של רסוליס, לחנים והפקה מוסיקלית של פוליקר, והכל ביוונית. אין לי מושג על מה הם מדברים, אבל זה נשמע נהדר. הקומוניקט הסגיר כי מדובר בטקסטים על ההוויה הישראלית. סבבה. זה לא באמת משנה. פוליקר שר ביוונית וסוף-סוף יצא לו אלבום נהדר. יאסו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by