בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
זה בא עם מקרא? 

זה בא עם מקרא?

 
 
שרון שילוח

ריבוי הגורמים והשפה המקראית של ההצגה "נשים זרות", מקשים על הצפייה בה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך "נשים זרות" (צילום: יח"צ)
 מתוך "נשים זרות" (צילום: יח"צ)   
בהתאם להיותו תיאטרון יוצא דופן, שגם בזירת הפרינג' מייצג את ה"אחר" בחברה הישראלית, מעלה בימים אלו התיאטרון העברי-ערבי ביפו את "נשים זרות", מחזה אותו כתבה וביימה יוספה בן שושן. המחזה מבוסס על מקורות תנ"כיים, בהם מצוין כי כשבעים שנה לאחר חורבן בית ראשון חוזרים גולי בבל לציון, אך נישואי התערובת בין בני ישראל לנשים זרות הפכו להוות איום מרכזי להמשך קיומו של העם, ורבבות מהן אשר נישאו ליהודים, מגורשות עם ילדיהן. שמן של הנשים אינו מוזכר במקורות אלו, כמו גם סבלן או מה שעלה בגורלן בסופו של דבר.

המחזה "נשים זרות" מבקש לתקן את העוול שנעשה לאותן נשים ולהשמיע את זעקתן שמעולם לא קיבלה ביטוי היסטורי משמעותי. שש נשים, כל אחת בתורה, עולות על הבמה ובאות לבקש תיקון לנשמתן המעונה, מסרח בת אשר, דמות שהיא ספק כבשה ספק מכשפה קבצנית זקנה וכפופה. הדמויות הלבושות בבגדי נשים בנות זמננו הן אסתר המלכה, טיריתי, אשת פוטיפר, מיכל, מחלת ורינת. כולן חוו השפלה וגירוש על לא עוול בכפן, וכל אחת בתורה, מבצעת מונולוג ארוך בשפה מקראית, בו הן מספרות על אהוביהן שהשאירו מאחור, ועל ההתאכזרות אליהן ואל ילדיהן בשל מוצאן.

המחזה רווי במסרים פמיניסטים ופוליטיים. כל אחת מהדמויות מייצגת גם את הנשים הזרות של היום: הכלות האתיופיות והאחרות שנרצחות על ידי בעליהן או בני משפחתן; הנשים שנמכרות לזנות בתעשיית הסחר בנשים שמשגשגת בארץ; הנערות אשר ננטשו על ידי משפחתן ועל ידי הממסד; העובדות הזרות המנוצלות ואלו שחיות ברחוב.

בתוך המבנה הייחודי של התיאטרון, שמאפיין את יפו כל כך, בתוך חלל שכולו קירות בטון כבדים וקשתות המעידות על מבנה ערבי במקורו, נפתח המחזה בדרמטיות רבה. העומק הרב שנוצר בחלל בו מוצג המחזה, ביחד עם עשן ומשחקי תאורה צנועים, בהחלט מכניסים את הצופים לאווירת הסיפור המקראי, ונדמה שאין יותר מתאים למחזה מאשר המבנה הזה. אבל למרות הדרמטיות והרצינות הרבה, כבר עם סיומו של הדיאלוג השני, קשה היה להישאר קשובים ודרוכים לנוכח השפה המקראית הכבדה והמונוטונית ("בעלי העמיד עלי מרגלים והשחיר ליבו") ולהתרחשות הבימתית המינימאלית, שבכל מונולוג נדמה שמעט חוזרת על עצמה.

במשך כל זמן הצפייה בהצגה, חיכיתי לרגע בו יפגשו הנשים כולן על הבמה ותיווצר אינטראקציה בין הדמויות, אבל זה לא קרה. ולמרות כפל המשמעות שמקבל המחזה בשל הליהוק של שחקניות שגם הן "נשים זרות" בעצמן (6 שחקניות מתוך השבע לא נולדו כאן או שאינן יהודיות או ששפת אמן אינה עברית. רק שחקנית אחת איילת גבאי-יגודה, היא ישראלית) - הנדבך הזה לא מספיק כדי להשאיר את הקהל מעוניין. הסאונד הבעייתי לעיתים ביחד עם מבטא שלפעמים מקשה להבין את השפה המקראית אותה מדקלמות השחקניות, לא ממש עוזר, ונדמה שיש יותר מידי גורמים מתווכים בין הצופה לבין הסיפור עצמו, שמקשים לראות מה באמת יש שם.

קשה שלא לפרגן ליוזמות של התיאטרון העברי-ערבי. המוסד הצנוע והחשוב הזה, שמזה 17 שנים מעלה הצגות בשתי השפות, ושם לו למטרה לנסות ולהביא לשינוי והבנה דרך האמנות והיצירה התיאטרלית. "נשים זרות", למרות מגרעותיה, היא הצגה עם אמירה חשובה, וכדאי לנו לייצר מקום להפקות נוספות כאלה שרק יכולות להשתפר עם הזמן.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by