בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אין תעשייה כמו תעשיית המוות 
 
 
ניר נון נוה

ניר נוה ממליץ לקאמרי לחתוך קצת בקצוות של מוראות המלחמה ב"אמא קוראז"', המחזה שמזכיר שאין מה לדאוג לאינתיפאדה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יש מקרים בהם ממש מצמרר איך דברים שנכתבו לפני שנים רבות עדיין רלוונטים. אמא קוראז' הוא אחד מהם. לפני יותר מחצי מאה כתב ברטולד ברכט את המחזה, על רקע זיכרונות מלחמת העולם הראשונה ועם תחושת בואה הקרוב של המלחמה הארורה השניה, וכאילו דבר לא השתנה.
ברכט זעק כי הקפיטליזם והמלחמה שזורים זה בזה, מזינים זה את זה, והביא את המסר לבמה בצורה מכוונת כך שתהיה חסרת סממני תקופה. הוא יצק את האידיאולוגיה שלו על שלושת המרכיבים הדומיננטיים ביותר בחברה המודרנית - אהבת אם, בצע כסף ומוות, כשמוטיב המלחמה והשלום הוא זה שמוביל אותם לסוף המר.

אמא קוראז' חיה על המלחמה. המלחמה מהווה את היסוד הכי מוצק לקיום שלה ושל שלושת ילדיה. היא מקיימת אתה יחסים דואליים - מצד אחד המלחמה היא מקור פרנסתה, מקור הספסרות שלה, הרווחים. מאידך היא נאבקת בכל מאודה שילדיה שלה לא ייקחו בה חלק, היא מבועתת מהמוות. מאבק אבוד מראש כמובן, שכן המלחמה מקבלת חיים משלה, היא הופכת לאורגניזם חי עם נשמה משלו ודרישות משלו. כפי שאומר הכומר במחזה, "תמיד יקום איזה מנהיג, או איש דת או גנרל שיתנדב לעזור למלחמה להתניע מחדש. אלה בעלי הברית הכי נאמנים שלה. כך שאין מה לדאוג למלחמה, מצפים לה חיים ארוכים ומשגשגים".

המלחמה הופכת לסלע קיומי אלמנטרי, ואמא קוראז' חוגגת עליה. גם הסובבים האחרים כבר מתרגלים למלחמה ולא רואים חיים בלעדיה. כששמועות על כך שהשלום עומד לפרוץ - וכשהוא אכן פורץ לדקות ספורות - הכל הופך, באופן פרדוקסלי, לשחור. אבן היסוד מתפוגגת.

רק בתה האילמת של קוראז', קתרין, עומדת ונזעקת אל מול הזוועות ואובדן צלם האנוש. אבל היא אילמת, שכן קולו של המוסר אינו נשמע בעיתות שכאלו. והיא גם משלמת את המחיר, כנדרש. אמא קוראז' לא יודעת היכן לעצור, מאבדת כל סממני מוסר כשהיא לא מוכנה לתרום תחבושות ממרכולתה על מנת להציל חיים. במקביל, חיי ילדיה נלקחים ממנה.
 

ג'יטה מונטה - הבחירה האולטימטיבית

יותר מחמישים שנה מועלה המחזה ברחבי העולם, מחזה שכבר הפך לסימבול המאבק במלחמה, לאחד מהמסרים האנטי מלחמתיים החזקים על הבמה, הרבה לפני שהאמריקנים ניסו את כוחם בתחום.

בארץ מועלה המחזה זו הפעם החמישית והוא נבחר להיות המחזה שעמו נפתח באופן רשמי משכנו החדש של התיאטרון הקאמרי, אותו תיאטרון שהעלה את המחזה בשנת 1988. בבימויו של עומרי ניצן הפעם, מנסה הקאמרי שוב להעביר לנו את הצמרמורת שמעביר ברכט. במקרה, או שלא במקרה, זה יוצא לתיאטרון בפעם השנייה כשהאינתיפאדה בישראל ברקע.

ג'יטה מונטה נראית כבחירה אולטימטיבית לאמא קוראז'. היא משדרת עוצמה, יציבות, ויחד עם זה יש בה את אותם אלמנטים נשיים אימהיים. מחוספסים אמנם, אבל הם שם. מונטה מצליחה להעביר היטב את מסר האישה הקשוחה, המסתדרת, הנופלת על רגליה ומתחמנת היטב. אלא שבמסר ההפוך, זה האמור להעביר לנו אנטגוניזם, האם המנסה להגן על ילדיה, היא מתקשה ליצור את ההזדהות המתבקשת.

ענת וקסמן, שבגרסה הקודמת שיחקה את קתרין האילמת, משחקת הפעם את איבט הזונה, בהצלחה מרובה, ואולה שצ'ור מצליחה לבצע בצורה כובשת את התפקיד הכובש גם כך של קתרין האילמת. גם שאר הקאסט, הכולל בין השאר את אלי גורנשטיין, עזרא דגן, אלברט כהן, יצחק חזקיה וישראל פוליאקוב משחקים בצורה מרשימה ומעבירים היטב את הדמויות. למרות זאת ולמרות התפאורה המנימליסטית משהו, שגם נכנסת לפרטים כשצריך ומעבירה היטב את האווירה המתבקשת, משהו לא עובד בצורה מלאה. לא פעם התחושה היא שאין התקדמות בצורה מספקת, שאין קצב, שאנחנו דורכים במקום.

בעידן האיטנרנט והפרסומות והזיפזופ צריך יותר ממחזה חזק ושחקנים מוצלחים כדי להשאיר את הקהל ערני ודרוך במשך שלוש שעות. וכאן הבעיה. גם בהפקה הקודמת של הקאמרי הבינו זאת וההצגה עברה קיצוצים לאחר הפרמיירה. אולי יש טעם לחשוב גם הפעם על קיצוץ קל והגברת הקצב, בעיקר במערכה הראשונה. כי בסך הכל יש כאן מוצר כל כך רלוונטי, כל כך חזק, עשוי בקפידה והרבה השקעה. יש לקאמרי בידיים הצגה באמת איכותית, רק טיפ טיפה איטית מדי.

____________________________
אמא קוראז', תיאטרון הקאמרי (לוח הצגות)

מידע נוסף וסינופסיס של המחזה
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by