בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סמיך הוא הדם  

סמיך הוא הדם

 
 
לילך וולך

אביגור רותם קושרת בין מטען גנטי למקום המחייה ב"אדום עתיק" הדחוס לשונית

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עטיפת הספר
 עטיפת הספר   
"מישהי אמרה לו פעם שכל חלון הוא מרד בקיר – אני בטוחה שהמישהי ההיא זאת תימורה; שו מרגישה כמו אליס במסיבת התה של הכובען המשוגע; תמיד יוצא לה לשבת מול ספל ששתו ממנו, לחם שיגסו ממנו, חלב שנשפך. את רוצה מישהו בלי זכרונות? נטול אלבומי ניצחון? טאבולה ראסה?" ("אדום עתיק", עמ' 320)

"אדום עתיק", ספרה השלישי של גבריאלה אביגור רותם, לאחר "מוצארט היה יהודי", ו"חמסין וציפורים משוגעות", מתגלגל בשני קולות מקבילים – זה של בארי סלונים, אדריכל גרוש אשר בעברו הקרוב רומן סוער עם משוררת סוערת לא פחות, שמצאה את מותה בנסיבות טראגיות. מלבד זאת, הוא אב לאישה צעירה "רושפת חפ"ש (חימה פמיניסטית שפוכה). הקול השני הנשמע ברומן שייך לרעננה, צאצאית למשפחת פדהצור הוותיקה בארץ, מעצבת בגדים המתגוררת בגליל עם אימה, לשם עברו לאחר מות אביה. גם לרעננה רומן סודי-אסור בעברה הקרוב, ודמות של דודה אמנית סוערת שמתה, וצילה עדיין מרחף מעל חיי רעננה. בהמשך ייקשרו דרכי בארי ורעננה לכדי סיפורון אהבה לא פשוט.

בין פרקי הספר המתקיימים בהווה של שנת 2000 הישראלית, שתולים פרקי עבר של דמויות הסטוריות, המדובבות בקולותיהן, ומספרות על אותו הווה ישראלי שהן חוות, ביניהן רחל המשוררת, יוסף טרומפלדור, רבקה אהרונסון, ועוד רבים וטובים ממייסדי המדינה ותרבותה בראשיתה.

אביגור רותם קושרת את הקשר בין מקום להוויה, באופן שיש בו מן הפאטאליות, כמעט מיסטיות. הארץ המקוללת והמבורכת מתווה את תווי הנפש של האדם שחי עליה. אותו אדום עתיק הוא הדם שנשפך וחילחל לאדמה, אבל גם זה שזורם בעורקי החיים והנושמים, על המטען הגנטי והנפשי שבו. אותה פסקה בעמ' 320, המצוטטת לעיל, היא זו שמהווה את אחד מן המפתחות האפשריים לקריאת הספר – כל מה ששתינו ואכלנו, כל מה שנחווה, נאהב ונשנא – היה כאן לפנינו, נאכל, נישתה ונחווה.

"אדום עתיק" הוא ספר צפוף תמאטית וסמיך בלשונו, מעין פודינג עשיר מאוד שמתפענח לאיטו בבלוטות. אביגור רותם מזגזגת בין העברית הארכאית, ספוגת האירופאיות של ראשוני המתיישבים בתל חי, כפר גלעדי, וזכרון יעקב, לבין העברית של שנות הארבעים והחמישים של הצברים הנוקשים, לבין עברית שנות האלפיים, מלאת ההשפעות, השיבושים, וסלנגים. אביגור-רותם שולטת בשפה העברית ומיטיבה לפרוט על כל רובד במינעדים השונים, הגבוהים והנמוכים שבה. לפעמים זה נשמע צלול והרמוני, ולפעמים אפילו חובבי התעלולים הלשוניים יתעייפו ממה שיוצר עומס יתר על זרימת העלילה.

אוהבי אביגור-רותם, יתענגו לבטח על הסגנון הקריפטי הסבוך ומסתבך בעצמו, שהיא מציגה גם בספר זה, וחובבי היסטוריה וישראליאנה, ימצאו גם הם עניין בשפע העובדות והסיפורים על ראשית ימי א"י הנשזרים בעלילה. הנקודה המעניינת ביותר בעיני שמצליחה לעלות, היא היחסים הצפופים שבין הדמויות, ומשפחותיהן, מעין עלילת גילוי עריות מרומזת, שנדמה שמוצבת בבסיס הסיפור ומחלחלת בדמן העתיק של הדמויות עד להווה המודרני.

אדום עתיק / גבריאלה אביגור-רותם, זמורה ביתן 2007, 563 עמ', 94 ש"ח
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by