בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הגזע העליון 
 
 
מערכת מיקסר

צביקה בשור מזהיר מפני השיק הריפנשטאלי-וואגנריאני של "שר הטבעות: שני הצריחים"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כיוון שבעוונותי כקורא לא צלחתי את "אחוות הטבעת", הראשון בטרילוגיית "שר הטבעות" של טולקין, ומיותר לומר שהעדפתי שלא לצאת למסע המייגע בפוטנציה של הספר "שני הצריחים", יכולתי רק לקוות, כצופה, שהסרט המבוסס על הכרך השני ישנה את אופיה של הסדרה ויהפוך את עורה, ממעשייה פונדמנטליסטית לקתולים מתחילים, לכדי סיפור שדרמה אמיתית חבויה בתוך שטף האירועים שבתוכו.

אלא שלא כך הדבר, ו"שני הצריחים" של הבמאי פיטר ג'קסון חולה בכל אחת ואחת מהמחלות שאיפיינו את קודמו. וכמו סביב קודמו, גם סביב זה ניצבה לה חומה מבוטנת של שבחים ושירת הלל. כמו ביציאה מאולם הקולנוע לפני שנה, גם הפעם לא הצליחה האוזן המסכנה, שרק עתה שרדה מתקפת רעש מתוזמרת היטב, לחמוק ממקהלת ההתפעמות הבלתי מובנת באחדותה ובעוצמתה.

ולא נותר לעבדכם הבוגדני, כמי שנמצא בעמדת מיעוט כמעט מפחידה, אלא לשטוח כאן את פרטי הטיעון שאמתחתו, למען יוכל לספוג את ברד ה"הכתב לא מבין כלום" שהוא ראוי לו בדין.

היכן נתחיל? אולי בשאלה שניקורה בראשי הוא הטורד ביותר: כיצד, בעולם בו האטימות מתחרה ראש בראש עם הציניות, יכולה תפיסת עולם חד-מימדית ושוביניסטית כשל טולקין וג'קסון - כזו הגורסת כי יש טוב מוחלט ויפה בלורית ותואר, ומולו רוע חסר פנים וכעור עין, שאין לטוב ברירה כלשהי אלא להלחם בו עד חורמה - לקנות לה שביתה בנפשם ומוחם של הגברות והאדונים הנכבדים המתייחסים לסרט? נדמה שהאדונים והגברות, ביודעם שהם נכנסים לתוך עולם אגדי במוצהר, מכבים את מוחם בכניסה. או שמא אותה בקשה המופנית אליהם מכיוון המסך, לכבות את מכשירי הטלפון שלהם, היא זו המיטיבה לתרץ את כיבויו של חוש הביקורת.

שאם לא אלה, במה נוכל להסביר את יכולתם של בני אדם אינטליגנטיים למראית עין לשבת מול מסך במשך שלוש שעות ואז עוד שלוש שעות, ולא לתבוע ולו לרגע אחד צל צלו של קונפליקט פנימי, איזה הרהור בצדקת הדרך, איזו התחבטות בין אפשרות רעה לאפשרות רעה מאוד. שהרי אפילו היצירה הדתית החשובה מכולן, הלא היא התנ"ך, הכירה בכך שנפשו של האדם, ואפילו צלמו של האלוהים עצמו, הם תהליך ארוך של בחינה עצמית. אפילו באגדות ילדים חייב הגיבור, אם הוא אכן גיבור, לבחור. כי היכן הדרמה בחייו של מי שדרכו ברורה לו מתוקפו של איזה צו כמו אלוהי והוא אינו זע ממנו ימין או שמאל? היכן נוצר הרגש כשאתה אינך שואל?

ו"שני הצריחים", בדיוק כמו קודמו, הוא סרט נטול כל פקפוק. מעיני גיבוריו לא מש אותו העוז הקבוע בו ניחנו המטורפים המשיחיים. על סוסיהם השועטים הם דוהרים, אותם ואת סוסיהם עוטף אותו טבע מדהים ביופיו, שיותר מכל משמש אותם כמכשול מחשל בדרכם אל הקרב המכריע, כמו בז'אנר סרטי הטיפוס על ההר, שאפיין את הקולנוע הגרמני של ימי הרייך השלישי הצעיר. את מסעם מלווה מוסיקה רומנטית, הירואית, שנשמעת כמו פיסות מרוככות של וואגנר.

אדם יושב וצופה בכל הגבורה הזו, המוקפת בפסטיבל של הרפתקאות מסמרות פלומה, ושואל את עצמו אם כך בדיוק נדמו בעיני עצמם אותם אחרונים שרכבו על סוסים בצלו של הצו האלוהי להלחם ברוע הגדול ורב העוצמה המאיים לכבוש את העולם. כן, אל מול מסע הצלב האולטימטיבי המתהווה לנגד עיניו, עלול אדם לתהות אם גם את צדקת הדרך של אוסאמה בין לאדן וחבר מרעיו שבערבות אפגניסטן אפשר לעטוף במוסיקה הנכונה ובאפקטים קסומים, כדי לייצר כמה שעות טובות של אסקפיזם שבע רצון ומגוחך שכזה.

______________________________________________________
שר הטבעות: שני הצריחים, ארה"ב 2002, 179 דקות (למידע על זמני ההקרנות)

האתר הרשמי של שר הטבעות
האתר של לני ריפנשטל
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by