בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
לסבו שטיק 

לסבו שטיק

 
 
גולן כספי

אפילו הסיפור הלסבי-דוסי של "הסודות" לא ממש עשה את זה לגולן כספי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אניה בוקשטיין (צילום: יח"צ)
 אניה בוקשטיין (צילום: יח"צ)   
יצאתי מעט אמביוולנטי מ"הסודות", סרטו החדש של אבי נשר. מצד אחד - סיפור ששווה לספר, משחק מעולה של רוב הקאסט וחוויה קולנועית מהנה; מצד שני - שום דבר בסרט לא נגע בי או הרשים אותי ממש. בדומה ל"סוף העולם שמאלה", הסיפור של "הסודות" עוסק בדינמיקה בין שתי מתבגרות. אבי נשר והדר גלרון, שותפתו לכתיבה, פוערים חלון הצצה לעולמם של נערות דתיות המגיעות למדרשה בצפת ללימודי קודש ורוחניות, שפוגשות את הדחפים והתשוקה הבוערת מתחת לפני השטח שבתוכן.

אניה בוקשטיין היא נעמי, תלמידה מבריקה ובתו של רב חשוב, המיועדת להינשא לתלמיד ישיבה מצליח ששודך לה. בעקבות מות אימה, היא מבקשת מאביה לעשות לנפשה ולצאת ללמוד לזמן מה בטרם תהפוך לאשת איש ולעזר כנגדו במשרה מלאה. בצפת פוגשת נעמי את מישל (מיכל שטמלר בתפקיד ראשון מרשים), שנשלחת למדרשה על ידי הוריה החרדים מצרפת, בתקווה שהשהות שם תתקן את מרדנותה הבלתי הולמת. עימן בחדר נמצאות שיינה (טלי אורן), בתפקיד הסטריאוטיפי של השמנמנה המשעשעת וסיגי (דנה איבגי המקצוענית והנפלאה), המגלמת חוזרת בתשובה שמחפשת בצפת את הדרך למחילה על שנות הפקרות שחוותה.

מערכת היחסים בין נעמי למישל עומדת במרכז העלילה של "הסודות". השתיים פוגשות באקראי את אנוק (פאני ארדן), צרפתייה מסתורית שמחפשת בצפת תיקון מוסרי למקרה רצח שביצעה בעברה, ועבורו ריצתה עונש מאסר ממושך בארצה. הבנות נרתמות למשימת התיקון שלה ונקלעות בעקבותיו לתהליך גילוי שעתיד לחשוף את אופיים ואת עוצמת היצר אותו חונכו בקפידה להדחיק.

על אף שנשר הצליח לרתום לסרטו כוכבת בינלאומית בסדר גודל של פאני ארדן, דמותה נשארת כרעיון נטול אופי וקונפליקט אמיתי. הכמיהה שלה ל"תיקון" יהודי שייטהר את נפשה הטמאה וייגאל את מכאובי גופה החולה, אינו "נדבק" לציר העלילה השלם של הסרט, ומרגיש כמו רציונאל תסריטאי בלבד. מבנה התיקון שנעמי (בוקשטיין) מלקטת עבור נפשה הפצועה של אנוק מכתבי הזהר והקבלה, יזמנו לבנות התנסויות שיאירו, בין השאר, מיניות הססנית וסקרנות שורפת שיציבו בפניהן קונפליקט בין היטהרות ליצר ותאווה.

אבי נשר, השלמה ארצי של הקולנוע הישראלי, בחר להתכתב עם עולם הקבלה והמיסטיקה היהודית ולהשתמש בסמלים הוויזואליים השזורים בו, בכדי לספר סיפור נשי די דומה לסרטו הקודם על מאבקיהן של נערות צעירות ושאיפתם לזהות עצמית ברורה. נשר לוקח את גילוי המיניות עליו רפרף בסצנת הנשיקה העדינה בין הגיבורות ב"סוף העולם שמאלה" שלב אחד הלאה, ומזמן לגיבורותיו החסודות רומן לסבי שיניח על הכף את כל הווייתן.

הצלם מישל אברמוביץ' שיובא במיוחד לפרויקט מצרפת, מפספס בענק את הפוטנציאל והקסם של אחת הערים היותר מכושפות בעולם, ומציג תפיסה ויזואלית סתמית למדי של צפת. היכולת של נשר להוציא מהשחקניות שלו את המירב, מציל את "הסודות" מלהיות סתם עוד סרט שהוא כמעט דרמה משכנעת: אניה בוקשטין כבר לא נערה מבטיחה, אלא שחקנית מגובשת ויסודית ביותר; מיכל שטמבל מלאת חן; ותיקי דיין, שעושה את עבודתה טוב כתמיד, ואדיר מילר בתפקיד קטן ומקסים. בזכותו של באקסט המצוין, על אף בחירותיו היצירתיות השחוקות והשימוש בסטריאוטיפים מוכרים, נשר הצליח לייצר סרט ראוי וחביב ביותר.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by