בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סאבווי 

סאבווי

 
 
גליה דן-לי, ניו יורק

על תחרות מלכת היופי של השוליים המיניים ועוד. תרבות בניו יורק

 
 
 
 
 
 
 
 
 
והשבוע - שתי הוכחות חותכות לכך שיופי הוא עניין לגמרי לא בטוח: על אמנית שמצליחה להרוס לדוגמנית שלה את הרגליים עם חוט אדום, ועל מלכת יופי שלא מצליחה למצוא את המידה שלה באף חנות בעיר הגדולה. ועוד השבוע - אחרי שהרעיון להוציא לאור את ספרו הלא יאמן של או ג’יי סימפסון "אם הייתי רוצח כך הייתי עושה זאת" נגנז ונשכח, לא תאמינו מי עומד להפיח בו חיים מחדש.
 

יסורי האמנות

העבודה של אליסון בריידי
 העבודה של אליסון בריידי   
אם תסתכלו מעבר לשטיק הוויזואלי, תוכלו לשים לב שיש כאן זוג רגליים לא רעות בכלל. אבל זה בדיוק העניין - כמו בצילומי דוגמנות קונבנציונאלים, גם כאן קשה נורא להבחין מעבר לפוזיציה, לתאורה, לתפאורה ולזוויות הצילום. בתעתוע הוויזואלי הזה בדיוק מתמקדת התערוכה החדשה של האמנית אליסון בריידי "Sweet Affliction", שנפתחה בימים אלה בגלריה בצ’לסי. התמונה הדי מטרידה הזו, של זוג רגליים שנארזו כמו עוף לפני סיבוב על הגריל, היא חלק מאסופת צילומים עם רמיזות מאיימות לא פחות, של נשים בפוזות אובדניות או בעוויתות מבוימות.

יש את האישה הכרוכה בשטיח וזרוקה במורד המדרגות; את האשה בגרביונים שבתוכן בלונים שיוצרים בלוטות כעורות; ואת זו שסביב לראשה כרוך חוט צמר צהוב. הניגוד שנוצר בין התפאורה החמימה והביתית, לבין גורלן הטרגי של הדמויות, ספוג באמירה על כוחה של העמדת הפנים ומראית העין, שהחברה המערבית מצטיינת בהן. מראית העין משתקפת גם ברובד השטחי יותר של תפיסת האובייקט. במילים אחרות - מה מבדיל בין זוג רגליים מושלמות ומעוררות קנאה, ובין רגלי עוף מעוררות בחילה? חוט אדום אחד. עד כדי כך שברירי ומתעתע הוא העניין הזה של היופי.

ואם כל הסמליות הזאת נראית לכם קצת כבדה, העיפו מבט בצילום המופלא של הגבר הערום המשתלשל לו מן התקרה (גם כן חלק מן התערוכה) ונסו לדמיין מה הביא אותו למצב האנטומי הזה (סאדו מאזו? משחקי מין מסוכנים? נסיון התאבדות?)
 

מלכות הביזאר

מיס לז 2006 (Darren Meyam/Flickr.com)
 מיס לז 2006 (Darren Meyam/Flickr.com)   
בתחרות היופי Miss Lez, מין המועמד הוא נושא נזיל. ב"מיס לז" אין כניסה לכל מה שהוא לא אקסנטרי, ביזאר או מבולבל מינית. במילים אחרות - אין כניסה להטרוסקסואלים משעממים. התחרות נקראת "מיס לז" כקיצור ללסבית, אבל היא פתוחה כאמור בפני כל מי שזהותו המינית קשה להגדרה. היא נוסדה לפני 7 שנים על ידי דראנג קינג בשם מוריי היל, שראה בה ארוע שיגרום לכל מי שחי בשוליים המיניים של החברה להרגיש מקובל ולחגוג את שונותו, לפחות לערב אחד.

וכמו כל הלסביות שהתחילו באיסט ווילג’ וגמרו בברוקלין, כך גם התחרות תעשה השנה בדיוק את אותו מסלול. עם שופטות לסביות, די.ג’י שעונה לשם "ג’ין המלוכלכת", מועמדים טרנסווסטייטים או לסביות הארד-קור גבריות, ותוכנית אומנותית שכוללת ג’אגלינג סכינים, ליקוק חלב מהרצפה ושליפת פואמות מהתחתונים - לא יהיה שם שום רגע דל. הזוכה המאושרת תקבל, כמדי שנה, 100 דולר במזומן, כתר פלסטיק נהדר, וכרטיס חופשי שנתי לכל המועדונים הכי קווירים בעיר.

מי שתאלץ להיפרד בקרוב מן הכתר היא הזוכה של השנה שעברה, גלן מרלה, שבטקס הקודם, הצליחה לקרוע אפילו את הקהל שכבר ראה ושמע הכל. היא אומנם התחילה את המסע שלה עלי אדמות כ"הוא" ולא "היא", אבל למה להיות קטנוניים (מה גם שהמטמורפוזה מזכר לנקבה דווקא הייתה במקרה שלה די משכנעת). עוד נקודות שהיא זוקפת לזכותה, מלבד הנשיות המרטיטה, הן כישרון אמנותי, חוש הומור, והיכולת לצחוק (ולהצחיק) על הכל - מסקס ביזאר ועד לצמיגי שומן. בכלל, במקרה של גלן, שומן הוא כבר התמחות. את הצמיגים שלה היא אורזת בתוך טייסט שהפך לסמלה המסחרי, וכמי שאוחזת בתואר יופי לגיטימי, היא זועמת על העובדה שרוב הבוטיקים בעיר לא מחזיקים בגדים במידה שלה.

מרלה מתארת את עצמה בהתלהבות כ"כזאת פאקינג הומו". בעיסוקים שלה היא מונה מדריכת מין ודחפנית דילדוז, והיא מצויידת במניפסטו הכי פרקטי של מלכות היופי לדורותיהן. תשכחו מהשלום במזרח התיכון וביטול הגבולות - כאישה אמיתית, מרלה דואגת בראש ובראשונה לאינטרסים האגואיסטים הנשיים. בהתאם לכך, המצע שלה קורא להפוך את הלחיים של הטוסיק לציצי החדש. עד עכשיו, היא טוענת, היא זכתה בהצלחה לא מבוטלת, ונשים רבות טיפחו שומן תחת אלטרנטיבי בהשראתה. אם תחשבו לרגע על הרעיון שלה, הוא די הגיוני. הרי השומן בציצי הוא כזה טריקי וקמצני; צריך להיוולד איתו בגנים או לשלם על הגרסה המזויפת עשרות אלפי דולרים. עבור שומן
כפול בתחת, לעומת זאת, לא צריך לשלם כלום, רק לאכול ולהנות (השומן כבר ימצא את דרכו לשם, באחריות).

למועמדות של תחרות 2007 מעבירה מרלה דרך המגזינים המקומיים עצה ידידותית: להיות נחמדות אחת לשנייה, כי היא עדיין מאמינה שאפשר להיות "גם מהממת, גם משגעת, גם מבריקה וגם נחמדה". ואפילו שהיא כל זה ועוד, אחרי שנת מלכות מתישה, היא עדיין נותרה ברווקותה. את ההתענינות התקשורתית בה לקראת הטקס הקרוב, היא מנצלת בכדי לנסח מודעת פנויים:"אשה מלאה מאוד, מחפשת חבר’ה מכל המינים, עם עדיפות לקווירים רדיקליים, חובבי שומן וטרנס (לא המוסיקה, הג’נדר).
 
 

או-ג’יי ירצח שוב?

או ג'יי סימפסון (מתוך youtube.com)
 או ג'יי סימפסון (מתוך youtube.com)   
אחרי שהספר הפיקטיבי "אם הייתי רוצח, כך הייתי עושה זאת", הרס, לפחות באופן זמני, את הדימוי הציבורי של הוצאת הספרים הרפר-קולינס שתכננה להוציא אותו אל האור, ותחנת הטלוויזיה פוקס, שתכננה לשדר את הראיון עם כותב הספר, או בשבילכם כוכב הפוטבול והרוצח או ג’יי סימפסון; ואחרי שהביא לפיטוריה המהדהדים של מו"לית מוערכת - אף אחד כבר לא רצה לגעת בקללה הזאת. עכשיו הגיעה התעניינות ברכישת הזכויות מכיוון לגמרי לא צפוי - פרד גולדמן, אביו של הידיד/ מאהב של ניקול סימפסון, שנרצח יחד איתה באכזריות לפני כ- 13 שנה, ככל הנראה על ידי או.ג’יי.

פרד גולדמן טען בעבר כי הרעיון לספר שמתאר איך כביכול הייתי הורג את אם ילדיי ואת הידיד שלה, הוא "חולני" ממש כמו או.ג’יי עצמו. עכשיו הוא מבטיח, שאם הספר אכן ייצא לאור, הוא יהפוך את השפה ההיפוטתית שבו לשפה עובדתית, ואפילו ישנה את שמו מ"אם הייתי רוצח" ל"ווידוי של רוצח כפול".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by