בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
במשעול אל האין 

במשעול אל האין

 
 
שרון שילוח

מופע המחול "ייפוי כוח", בהשראת שירו של אבידן על בדידות, משאיר חותם חזק

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך "ייפוי כוח" (צילום: גדי דגון)
 מתוך "ייפוי כוח" (צילום: גדי דגון)   
אחרי "אקודום", יצירתו הבלתי נשכחת של רמי באר ולהקת המחול הקיבוצית, כל הודעה על מופע בכורה חדש של הלהקה, היא התרגשות גדולה. ב"אקודום", שזכה להצלחה גדולה גם בחו"ל, עסק באר באהבה וחום אנושי אל מול יצריו האפלים של האדם שמביאים עליו את חורבנו. גם ב"ייפוי כוח", יצירתו החדשה, חופר באר בנבכי נשמתו של האדם, והפעם, בהשראת "ייפוי כוח", שירו של דוד אבידן המדבר על בדידות קיומית וייאוש גדול הבא מתוך הידיעה שאין לנו לאן לברוח מאותם רגשות מכלים.

את המופע פותח זוג רקדנים - היא בשמלה אדומה ונשית והוא בחולצה פתוחה החושפת את גופו הגברי - שמנהלים, לצד ספה קטנה בצידה של הבמה, מעין דיאלוג פיזי, כמשל לזוגיות. בהמשך המופע מצטרפים אליהם שאר רקדני הלהקה, בלבוש יומיומי ופשוט, כשברקע נשמע קולו העמוק של דני בסן, מקריא את מילות השיר:

מה שמצדיק יותר מכל
את הבדידות, את היאוש הגדול,
את הנשיאה המוזרה בעול
הבדידות הגדולה והיאוש הגדול,
היא העובדה הפשוטה, החותכת,
שאין לנו בעצם לאן ללכת.

(בית ראשון מתוך "ייפוי כוח" / דוד אבידן)

יצירת המחול, שבבסיסה הבדידות אותה ידע אבידן במילותיו לתאר כל כך טוב, בנויה כמו ב"אקודום", מקטעים קצרים שחוברים יחדיו למופע אחד. בריקודים קבוצתיים, ריקודי סולו, ודואטים, נעים רקדני הלהקה למילותיו של השיר המרגש ונותנים לו פרשנות חדשה. מעל כל אלו, מרחפת הבדידות האיומה, המפחידה, בדמותה של הרקדנית רננה רנדי, חסרת פנים וזהות, שנעה כאילו יצאה מסרט אימה - לאורך כל ההתרחשות ה"רגילה" של המופע, אותה דמות רצה במקום, בפינת הבמה, כשגבה אל הקהל. מידי פעם היא מורמת מעל שאר הרקדנים באמצעות מעין מנשא שמעיף אותה באוויר, בליווי פסקול מחריש אוזניים של צווחות וצעקות – ואלו, ללא ספק, רגעים מפחידים ומעוררי אימה.
 
מתוך "ייפוי כוח" (צילום: גדי דגון)
 מתוך "ייפוי כוח" (צילום: גדי דגון)   
כתזכורת לבדידות ולייאוש המלווים את חיינו במקביל למציאות ולחיי היומיום, בסיום כל קטע אימה שלה, היא חוזרת תמיד לרוץ במקום, בעוד ששאר הרקדנים ממשיכים במופע. האלמנט הזה, שמזכיר את קבוצות החיילים מ"אקודום", חוזר גם כאן, ומייצר דרמה גדולה ומתח אשר בא לפירקו כאשר לריצה, בסופו של דבר, מצטרפים שאר רקדני הלהקה.

"ייפוי כוח" הוא אמנם מופע מחול, אך כמו ביצירותיו הקודמות, גם פה נשען רמי באר על אלמנטים שהם חיצוניים לריקוד ולתנועה כמו הקריינות של דני בסן, הפסקול הדומיננטי, משחקי התאורה וכמובן אותה דמות מבעיתה וחסרת פנים. התוצאה המתקבלת היא יצירת מחול אפלה, מלנכולית, רצינית וכבדה, שמשאירה חותם על הצופה. ועם זאת, מתלווה למופע תחושה קלה שהיסודות עליהם הוא נשען, לא חזקים מספיק ואולי אף מעט מאולצים - ישנם רגעים בהם נדמה כי על הבמה לא קורה כמעט דבר ברמת הריקוד והכוריאוגרפיה. אך למרות זאת, מצליחים רמי באר ורקדני הלהקה לקחת את הצופה למסע מורכב בעל רבדים עמוקים ואמירה קיומית אחת בחובו: "העובדה הפשוטה, החותכת, שאין לנו בעצם לאן ללכת."
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by