בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
פול חי  

פול חי

 
 
עידו אורן

החיפושית שהוספדה בטרם עת בהחלט חיה, אך חסרה לה, למקרטני, קצת נשמה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עטיפת האלבום
 עטיפת האלבום   
חשוב להבין עד כמה שרידתו של פול מקרטני כמוסיקאי משמעותית ומעניינת. מקרטני בן ה-65, חיפושית מזן נכחד, הוא הקשר החי היחידי שנותר בין הביטלס לרוק המודרני, והדרך היחידה עבורנו לשער כיצד הם היו נשמעים אם היו פעילים כיום.

בניגוד לאמנים אחרים מתקופתו, פול לא התיישב עם השנים על תקן מאובן מעידן נשכח המבליח מדי פעם כדי להזכיר שהוא בחיים. התנהלותו מוכיחה כי הוא מתמצא בכל הקשור לעשיית מוסיקה בימינו, הן מבחינה תוכנית והן מבחינה חומרית.

במהלך מסריח ממסחריות, החליט מקרטני לפרסם את אלבומו החדש, Memory Almost Full, תחת הלייבל MPL של רשת בתי הקפה סטארבאקס. אקט זה הביא לביקורות קשות ונוקבות אשר תלו את הצעד באופיו ההולך ומתמסחר של מקרטני. במסגרת דיון ערכי, אכן אפשר להתווכח על טוהר מידותיו של האלבום החדש, אך אם נתמקד רק בתוכן המוסיקלי - השורה התחתונה תהיה: שירים טובים.

כבר מין ההתחלה ניחוחות הסיקסטיז תופסים מקום נכבד. הבלוז מורגש היטב בכמה מן הקטעים, התמרון בין ביצוע יחיד לקולות שניים ושלישיים מעלים זכרונות נושנים, והפשטות השובה שאפיינה כל כך את לחני הביטלס, נמצאת גם היא. פול אפילו לא מהסס לשאוב השראה ברורה ומוגדרת כשהוא מחבר בין שירים ויוצר 15 דקות רצופות שמתכתבות במפורש עם צד ב' של Abbey Road המיתולוגי.

מלבד הקריצה למקורות, אחת הנקודות המעניינות ביותר באלבומיו האחרונים של מקרטני, היא דווקא נקודת ההשקה עם ההווה, עם סמלי היצירה העכשווית.
ב- Chaos And Creation In The Backyard (מ-2005) עבד פול עם נייג'ל גודריך, מפיקם של רדיוהד, בק וטרוויס, ואולי מהנדס הסאונד המוערך ביותר כיום. באלבום החדש, הוא משתף פעולה עם דיויד קאנה, מפיק מוערך גם הוא, אשר חתום על צלילם של הסטרוקס.

השילוב בין סממני העבר שביצירתו לבין הנגיעה המודרנית שמוסיפים המפיקים, יוצר מעין מוטציה חיובית וידידותית לסביבה, הלוקה במגבלות מסוימות. הסאונד הנקי והמדוייק שהביאו גודריך וקאנה לשני אלבומיו האחרונים של מקרטני, אמנם תרם רבות בכל הקשור לצליל העכשווי, אך קשה להתעלם מהתחושה הסינטטית שהוא מעביר. איפשהו, וקשה בדיוק להצביע על הנקודה, מבצבצת תחושה ריקנית במקצת. השירים די טובים, יש בהם מקוריות וגם הביצוע טוב, אבל הנשמה לא מורגשת.

יכול להיות שהסיבה היא סתם געגועים לג'ורג' מרטין; יכול להיות שבגיל 65 אסור בכלל לצפות ממקרטני לאותם רמות של ריגוש; ויכול להיות שההתמסחרות באמת מטביעה את חותמה גם על הצד האומנתי. כך או כך, בסופם של 13 שירים, ההקשבה ל- Memory Almost Full, מדגישה שתי עובדות: א. "החיפושית המתה" חיה, בועטת ועדיין יוצרת שירים לא רעים בכלל.
ב. יש לה יותר כסף ופחות נשמה.


המומלצים: Dance Tonight, Mr Bellamy ו- That Was Me.
לקנות/ לא לקנות: 15 דקות שמחיות לרגע את צד ב' של Abbey Road, באמת צריך עוד סיבה?

פול מקרטני, Memory Almost Full. MPL/הליקון. 41:59.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by