בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ארס פואטיקה 

ארס פואטיקה

 
 
גולן כספי

למרות שקווי העלילה קשורים בקשר רופף, "מדוזות" הוא סרט פיוטי וקסום

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך "מדוזות" (צילום: יח"צ)
 מתוך "מדוזות" (צילום: יח"צ)   
"מדוזות", סרטם המשותף של בני הזוג שירה גפן ואתגר קרת, הגיע אלינו אחרי שקטף את פרס מצלמת הזהב המכובד בפסטיבל קאן. פרס זה ניתן לסרט הביכורים הטוב ביותר מתוך כל קטגוריות הסרטים בפסטיבל. העובדה שנבחר סרט ישראלי נטול כל התייחסות פוליטית, עם מבע קולנועי פיוטי ועדין כ"מדוזות", היא פריצת דרך מבטיחה לכל העשייה הקולנועית הישראלית.

הסרט טווה את סיפורן של שלוש דמויות נשיות שחיות בתל אביב של ימינו. כל אחת מהן בנפרד מוצאת את עצמה תקועה במקום זר ומנוכר. נוכחותו של הים והכמיהה המטאפורית אליו משמשת כסמל רעיוני מוביל במרחב העלילה.

גיבורת העלילה הראשונה היא בתיה (שרה אדלר בעוד תפקיד חולמני שהופך לטייפ-קאסט המזוהה שלה) היא מלצרית באולם חתונות זול. אל חייה מגיחה ילדה בת חמש שיוצאת מן הים כשגלגל הצלה למותניה (ניקול לייטמן). הופעתה הסימבולית של הילדה המחפשת אחר הוריה, מציף את בתיה בגלי זיכרונות כואבים שחמקו מהוויתה.

שירה גפן מייצרת לדמותה של בתיה אירוניה נוספת בדמות אם ידוענית המובילה קמפיין לעמותת "גג לחסרי בית", שנדחף בהגזמה לכל פריים שני בסרט. התפוררות חלל המגורים המעופש של בתיה, משמש כהקבלה לתלישות בחייה ולכמיהה שלה לשלמות ומקום בטוח לעצמה ולנפשה.

עלילה נוספת, המוצלחת ביותר לטעמי, מזפזפת גם היא על הפער המטאפורי בין מציאות לדמיון: ערב כלולותיה ננעלת קרן ( נועה קנולר) בשירותי האולם בו בתיה עובדת כמלצרית. היא מצליחה לקפוץ מעל דלת השירותים ולחלץ את עצמה, אך בנחיתה, שוברת את רגלה. המפגש המיידי בין החלום - העטיפה המושלמת של קרן ככלה, לריאליזם - כואב ומאכזב, וסודק באכזריות את מערכת היחסים המבטיחה בינה לבין בעלה הטרי מיכאל (גרא סנדלר בהופעה מהפנטת, יסודית ורגישה).

דומה ששירה גפן באה חשבון עם חלום הברבי של בנות מינה על חתונה מושלמת ונסיך שיאהב אותם לעד. הרגל השבורה שלה מאלצת את הזוג הטרי להחליף את ירח הדבש בקאריביים במלון זול הצופה אל חוף ימה של תל אביב, שם פוגש בעלה משוררת מיוסרת, שנוכחותה תורמת אף היא להתפוררות מרקם הזוגיות העדין שטרם הבשיל.

העלילה השלישית מביאה את סיפורה של ג'וי (מונט דה לטורה), עובדת פיליפינית הנשכרת לסעוד את מלכה (השחקנית זהרירה חריפאי- כלת פרס ישראל בתיאטרון), זקנה נרגנת וקרת-לב שאינה יודעת לתקשר באנגלית. ג'וי מצליחה להמיס את ליבה של מלכה. מערכת היחסים שנרקמת בניהן, מעוררת בזקנה משב נידף של רוך, המאפשר לה להתקרב לכמה רגעים של רוך פולני קריר לבתה גליה (אילנית בן יעקב) שחקנית תיאטרון שוליים.

נראה כי ב"מדוזות" אין שני אנשים שמסוגלים לתקשר בין עצמם בצורה ראויה, ללא התערבות של גורם שלישי חיצוני, שנוכחותו תסייע להתקרבות ואינטימיות זהירה. שמו של הסרט מעיד על כוונותיו הסימבוליות - כמו המדוזות, גיבורות הסיפור נסחפות בזרם החיים, צורבות את מי שנקרה אל דרכן מבלי להתכוון, ומשתוקקות למקום רחוק ואחר שיביא מנוחה לנפשן.

שירה גפן נכנסה לפרויקט שאפתני המצריך וירטואוזיות באומנות התסריט ובעיצוב העלילה. יש קושי אדיר ליצור פנטזיה פסיכולוגית פיוטית מאנסמבל של עלילות ודמויות שיצליחו להידבק ליחידה קוהרנטית שלמה, וזהו המקום בו הסרט כושל. העלילות נעות במקביל, אך אינם מקיימות חיבור עלילתי אמיתי בינהם.

ועדיין, על אף הפגמים בתסריט, "מדוזות" מציג קולנוע רגיש ומסוגנן. את המלנכוליות והבדידות השורה על גיבורי הסיפור, הצליחו קרת וגפן לעטוף בקסם והומור. רמת המשחק גבוהה ויסודית, ואת הקאסט המוצלח מעטרים תפקידי אורח קטנים ומדויקיים של צחי גראד, אסי דיין ודרור קרן (שגם בתפקיד זעיר ממלא את המסך בקסם). יכולת העמדת הסצנות והרגישות של אתגר קרת ניכרת בכל סצנה, הדיאלוגים קולחים ומכילים משמעות ואבחנות אנושיות אמיתיות, אך יותר מהכול, בולטת עבודת הצילום הנהדרת של הצרפתי אנטואן הברלה ("גן עדן עכשיו"), שהופכת את מדוזות לפנינה קולנועית עם ויזואליות מופלאה ונדירה. לא להחמיץ.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by