בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
גנגסטר ראפ  

גנגסטר ראפ

 
 
גליה דן-לי, ניו יורק

גליה דן-לי מסכמת את הרומן עם טוני סופרנו, שהתחיל כשמבטיהם נפגשו (על אמת)

 
 
 
 
 
 
 
 
 
צילום: יח"צ
 צילום: יח"צ   
בזמן שבו ה"סופרנוס" הפכה לסדרה שמבקרים כינו "אייקונית""מהפכנית" ו"סינמטית", היה לי מפגש מרגש פנים מול פנים עם טוני סופרנוס. עבור טוני, או נושא כליו ג’ימס גלדופיני, היה זה עוד יום מייגע על הסט. עבורי, גרופיז בהתהוות, זה היה רגע היסטורי, קלאסי כמעט.

זה קרה לפני שבע שנים. התקופה: עידן ההיסטריה סביב ה"סופרנוס". המקום: עיירה מנומנמת, כעורה וחסרת אופי בניו-ג’רזי. באוויר הסתובבה שמועה, ששינתה באחת את מצב הצבירה הנפשי של תושבי המקום - ה"סופרנוס" עומדת להגיע לעיר. בעלי, שעבד אז במקום הכי קרתני על כדור הארץ, בניין העירייה, זכה לרגע חמקני של תהילה. הוא בכבודו ובעצמו מונה על מלאכת מילוי טפסי אישור הלוקיישן. בתמורה, הובטח לו הקרדיט הגינרי Special Thanks to the Town of Belleville, וברמת השוחד האישי מצד מתאם הלוקיישן, ג’ייסון - גם ביקור על הסט.

בגלל מעטה הסודיות שאופף את ה"סופרנוס" לא ידענו אפילו מי עומד להיות על הסט. התפללנו לטוני, וקיבלנו טוני. ואת כריסטופר כבונוס. כאורחי ההפקה אפילו קיבלנו אוזניות אודיו, שדרכן אפשר היה לשמוע את אינטנסיביות המשחק של גלדופיני, שהתנשף כמו שור מרוב מאמץ ואותנטיות. במרחק כמה מטרים, ראינו את כריסטופר וטוני מתעמתים ומנופפים בידיים בעוד דיאלוג טעון. את הטייק הזה הם עשו אולי ארבע או חמש פעמים. ובין לבין הם חיכו וחיכו וחיכו.

תוך כדי המתנה, ג’יימס גלדופיני החביא בשובבות מישהי תחת המעיל הארוך שלו, וסקר באופן טוני סופרנוסי את הרושם שמשאירה ההתנהלות שלו על הבנות שהיו במקום. כך קרה שמבט ה-Star Struck שלי, והמבט השתוי שלו, הצטלבו לשבריר שנייה, ואחריו בא הקראש.

לא הייתי לבד בקראש הזה. איתי הייתה גם דוקטור מלפי, שלא הפסיקה לפלרטט עם טוני באותה עונה, ועוד מליוני צופים מאוהבים, שארחו אותו שבוע אחר שבוע בטקסיות פולחנית בסלון ביתם. שלא לדבר על כל מאמרי ה"סקס סימבול". סאם סקס סימבול - אדם מקריח (אז היה לו קצת יותר שיער), עם כרס מרשימה (הוא גם היה קצת יותר מצומצם), שבנוסף לכל גם נוחר בלילה בבהמיות. אבל טוני סופרנו כבר מזמן הפך לאגדה, ועם אגדה לא מתקטננים על קילו פה קילו שם. וכמו שנטינו לסלוח לו על החיסולים הגראפיים, ועל ה- Goomars (מאהבות של מאפיונרים), כך גם סלחנו לו על הסקס אפיל הלא קונפורמיסטי, והכתרנו אותו למלך.
 
צילום: יח"צ
 צילום: יח"צ   
כמו ד"ר מלפי, גם אנחנו היינו משתתפים פעילים בתהליך התרפייה השבועי של טוני. האמנו ביכולת שלו להשתנות. בניגוד לחברים היאפים והמלומדים של מלפי, שראו בו מפלצת חסרת תקנה ,נפלנו יחד עם מלפי במלכודת הצ’ארם. כי מתחת למאבסטר האלים, ישב לו הילד הפגוע של אמא ליביה, אסטרטגית ההרס, שפועלת תחת מסווה של חולשה. כי הוא שכנע אותנו שקיים בתוכו איזה גן ארור וחסר שליטה שגורם לו להתקפי חרדה ודכאון. שגם הוא קצת שותת דם כמו קורבנותיו. שגם הוא קורבן של משבר גיל העמידה, של הילדים כפויי הטובה, של משפחת המאפייה הבוגדנית - של החיים.

טוני נפתח לתהליך הריפוי בהדרגה. בהתחלה הוא אמר לכרמלה ש"לפי כל השיט הפסיכולוגי הזה, מה שאתה מרגיש, זה לא באמת מה שאתה מרגיש, ומה שאתה לא באמת מרגיש - זו זו האג’נדה האמיתית שלך". הוא גם תקף לא פעם את ד"ר מלפי, ואת "הפאקינג בולשיט" שלה, אבל משהו תמיד החזיר אותו אליה. ומה הוא עשה בסוף? זיין במוח וזרק. כי אומנם בכל עונה טוני מבין את עצמו טוב יותר; הוא מקבל כלים טובים יותר להתמודד עם החיים - אבל בתכל’ס, הוא משתמש בהם כדי להפוך לגרסה הקוטרית של עצמו ולמאפיונר טוב יותר. כשהוא מתחיל שוב עם הסיפורים על אמא שלו אצל הפסיכולוגית של איי ג’יי, כרמלה שולחת לעברו מבט מצמית. וכך גם הצופים.

הווידויים הכואבים של העונות הראשונות כבר נשמעים כמו קיטורים פאתטיים. קריאות ה-I GET IT! I GET IT ! של טוני, יכולות לבוא רק אחרי טריפ סמים מטורף עם החברה לשעבר של כריסטופר. כל הגילויים העצמיים שלו, כביכול, הם ריקים מתוכן. קטרזיס כבר לא יהיה פה, רק עוד התדרדרות.

כרמלה ידעה את זה פעם, אבל בחרה במודע במצב של חוסר מודעות, כדי להישאר עם טוני. גם אנחנו. אפילו שנגמרו לנו התרוצים עבורו, עדיין היינו מוכנים לקבל את מנת ההתעללות הנפשית ישר לעצבים החשופים, שבוע אחר שבוע, עד לסוף המר - עד שנטרקה עלינו הדלת.
 
איור: שייסה
 איור: שייסה   
טוני וויתר על כריסטופר כי הפסיק להאמין לו, והפסיק להאמין בו. כריסטופר הפסיק אולי זמנית עם האלכוהול, אבל כל איי.איי. מתחיל יגיד לכם שזה חרטא. כי אם להתנקות, אז עד הסוף, וכריסטופר מצידו אולי הפסיק לשתות, אבל המשיך לפוצץ מוחות למחייתו, ולשקר לכל מי שקרוב אליו. אז טוני השאיר אותו להחנק בדם של עצמו.

על פי צ’ייס, יוצר הסדרה, הגיע הזמן לוותר גם על טוני. צ’ייס רומז לנו "איטס טיים טו מוב און", ואם לא הבנו את הרמז, הוא כבר יעשה את העבודה בשבילנו. אז מה זה השחור הזה של הפינאלה, אתם שואלים? אולי ההתפכחות מהקראש ההרסני, טריקת דלת לפנים, או חזון היצירה שכבר לא רואה צעד אחד קדימה. כי גם אם צ’ייס לא סיפק לנו את הסוף הצפוי של דרמת מאפייה בצורת מרחץ דמים, הרי שהבפנוכו של טוני, כבר חוסל בברוטליות בפרק הלפני אחרון על ידי מלפי, ששמה עליו את תווית "חסר התקנה", וויתרה על הנסיון להמשיך לעזור לו.

ואחרי כל זה מה נשאר? כמו שטוני אמר לילדיו אגב איזה "לחיים" בסוף העונה הראשונה, כשעוד הכל נראה אופטימי – צריך לזכור את הרגעים הטובים. אז הרשו לנו להציע טוסט משלנו: לחיי הרגעים הכי טובים שנראו איי פעם על המסך הקטן. צ’ירס!

והערה לסיום: החתולה הג’ינג’ית המוזרה הזאת, שבהתה נון-סטופ בתמונה של כריסטופר בפינאלה, לא נראתה לכם קצת כמו גילגול של אדריאנה, שכל כך התפללנו לשובה? שלא תגידו שצ’ייס לא מתחשב לפעמים ברצון הצופים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by