בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בלונדינית קרירה 

בלונדינית קרירה

 
 
ערן סולומון

למרות אדישות ומחסור בנשמה, בלונד רדהד פיצו על הביטול בשנה שעברה עם הרבה מקצועיות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מנגה יפנית (צילומים: ורד קינן)
 מנגה יפנית (צילומים: ורד קינן)   
את בלונד רדהד אני אוהב ומכיר כבר די הרבה זמן. כששמעתי שהם באים לארץ לחמם את דפש מוד לא היה מאושר ממני – גם דפש מוד, גם בלונד רדהד - כנראה שמתתי והגעתי לגן עדן. אבל אז, אחד אחרי השני הם ביטלו את ההופעות והשאירו טעם חמוץ.

אמש (חמישי), אט אט לאחר כיוון כלים עלו לבמה האחים האיטלקים לבית פייס והזמרת היפנית קאזו מאקינו. ההופעה התחילה עם השיר "ד"ר סטריינג'לאב" מהאלבום האחרון שלהם. מיס מאקינו התנועעה על הבמה בשמלה קצרצרה ושיער פרוע כדמות מנגה יפנית, ספק מטה לנפול ספק רוקדת, שרה בקולה הקטן והפגיע שמזכיר לפרקים את מיקי ברני מ"לאש" ולפרקים את שרה קארקנל מ"סיינט אטיין".

לאחר הביטול בקיץ שעבר, התחושה הכללית שריחפה באוויר הייתה שהם חייבים לנו ובגדול. מצידה של הלהקה סביר להניח שיסורי מצפון היו מנת חלקם. הגברת מאקינו התנצלה על ביטול ההופעה בשנה שעברה ואף שיננה לכבודנו משפט שלם בעברית: "מצטערת שלקח לנו כל כך הרבה זמן לבוא לכאן" אמרה במין מתיקות ילדותית, שאותי אישית המיסה. אבל מסתבר שלא רק אותי - הקהל רובו ככולו שכח וסלח לגמרי על חטאי העבר והתמכר כולו למוצא פיה.

אין ספק שהחבורה יודעת דבר או שניים על איך לתת הופעה מהוקצעת. לעניות דעתי, הבעיה היחידה הייתה שהם נתנו משקל יתר למקצועיות על חשבון הנשמה. אי אפשר להגיד דבר שלילי אחד על ההופעה, ועם זאת גם לא ניתן לומר שזו הייתה ההופעה בהא הידיעה שלה ציפינו מאז הביטול ההוא. יתכן והסיבה היא הכיוון המוסיקלי שבחרו בלונד רדהד באלבומים האחרונים שנוטה יותר לסגנון ה-SHOEGAZING. גם יכול להיות שאלו החוקים כשמדובר בהופעה מכונסת ומינימלית כשזה מגיע להבעת רגשות. אבל הציפייה שלי הייתה שאולי איזושהי תחושה תצליח לעבור, אפילו תחושת ניכור כלשהי, אבל גם את זה לא הצלחתי להרגיש. מה שכן, הרגשתי בעיקר אדישות. אדישות למוסיקה ואדישות לאווירה. הרגעים היחידים שבהם הייתה איזושהי אינטראקציה בין הקהל ללהקה הייתה בקטעים מהאלבום Melody of Certain Damaged Lemons שייתכן ומהווה מקום נוח יותר לקהל שנכח בהופעה.

למרות שיצאתי עם חצי תאוותי בידי, הבחנתי במספר אנשים מחויכים שכנראה נהנו יותר ממני. ועל אף האמור לעיל ההופעה הייתה יותר מבסדר על פי כל מדד. להביא דברים על דיוקם, אני אוהב את הכיוון החדש שבחרו בלונד רדהד, רק כנראה שיותר בהאזנה ביתית מאשר בהופעה. מסתבר שעייפתי מהופעות של להקות שמסתכלות על הנעליים במקום על הקהל (וינק וינק).

בכל אופן, צריך רק לברך על הופעות כאלו ולקוות ששוקי ווייס וחבר מרעיו ימשיכו להתאמץ עבורנו ויגרמו לנו להרגיש ולהריח אפילו במעט- אאורופה.

06.07.07, בלונד רדהד, מועדון הבארבי, תל אביב
 
 
 
 
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by