בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
דליקטס 

דליקטס

 
 
אפרת אסקירה

העכברוש אנין הטעם של "רטטוי" מחזיר אל המסך את החן העל-זמני של דיסני

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בתוך כל ההמולה סביב עסקות מיזוג יקרות וארוחות ילדים ממותגות, כמעט שנשכחה העובדה התמימה שדיסני ופיקסאר נהגו ליצור פעם אגדות אנימציה בעלות יופי עדין ומסר של נצחון האינדיבידואליזם, בלי הגוונים הדורסניים הנלווים. כעת, עכברוש פריסאי שחולם להיות שף גורמה צרפתי משיב את הנשכח בסרט האנימציה הנעים ביותר שניתן היה לקוות לו, והנאמן ביותר למסורת היפה ההיא.

ב"רטטוי" רֶמי העכברוש הוא הגיבור הדחוי שלא מוצא את מקומו בקרב משפחתו ובני מינו. הוא מהלך על שתי רגליו האחוריות כבני האדם, קורא ספרי בישול של אותם בני אדם וכמהּ למזון גורמה, בעוד שחבריו מסתפקים בכל פיסת זבל אכילה. חוש הריח המפותח שלו מוביל את רמי למשרה בטוחה כגלאי רעל עכברושים קהילתי, בשעה שהוא מעוניין לנצל את כישוריו לטובת מיזמים אמנותיים יותר בתחום הקולינריה. כשמושבת העכברושים נחשפת על ידי בעלת הבית האנושית שלה, ומשפחתו של רמי נאלצת לעבור דירה בבהילות, הגיבור מופרד מהחבורה ונאלץ למצוא את דרכו וזהותו לבד.

רמי נתלה במילותיו של מודל החיקוי שלו, השף גוסטו המנוח, שבספרו המפורסם הכריז כי "כל אחד יכול לבשל". דמותו הדמיונית של גוסטו מלווה את רמי כמורה דרך מצפוני בדרכו להגשמת חלומו, כפי שהיה ג'ימני קריקט לפינוקיו. רמי מגיע אל המסעדה המפורסמת של גוסטו, שם הוא מתחבר עם צעיר מגושם בשם לינגוויני, המשמש כשרת מתחיל במקום.

הידידות המוזרה בין אדם ועכברוש - והסרט אמנם מכיר במידה בחוסר הסבירות של הסיטואציה - מייצרת שיתוף פעולה במסגרתו רמי מפעיל את לינגוויני במטבח המסעדה והופך אותו לשף המבטיח החדש שלה. בהמשך, רמי יתאחד עם משפחתו ויידרש לבחור בין מקורותיו והקריירה החדשה אך החשאית שיצר לעצמו. לינגוויני מצדו, יאלץ להתעמת עם ההונאה, עם חבריו החדשים במטבח, עם שף המסעדה התככן ועם מבקר מסעדות מאיים אחד.

הסיפור ממוקם בפריז על-זמנית, שמעטים מאוד הם סממני התקופה שבה. היא יכולה להיות עיר עכשווית או כזו מהעבר או העתיד הקרובים. למעשה, מכונת הכתיבה של מבקר המסעדות היא הסממן הטכני הארכאי היחיד בסרט, וגם אותה ניתן להסביר על ידי אופיו הטהרני של בעליה. אין ב"רטטוי" בדיחות אתניות קלות על אוכלי צפרדעים או מחוות לתרבות-הפופ, שהפכו פופולריות עד עייפה בסרטי אנימציה אחרים.
 
צילום: יח"צ
 צילום: יח"צ   
במקום גימיקים, יש ב"רטטוי" דמויות מלאות שאינן מתנחמדות, הומור נעים וסיפור קולח. עבודת הקולות בו מוצלחת, עם שמות גדולים שמשרתים את הסיפור ולא נגררים לווירטואוזיות סלבריטאית. כל אלה יחד, מייצרים אווירת אגדה אוניברסלית שחִנה יכול לעמוד עוד שנים רבות. שימת הדגש על הסיפור מובחנת במיוחד בסופו של הסרט, שאינו נגרר לפתרונות קסמים, ועדיין משחרר את הצופים עם חיוך על הפנים.

מעבר לאלה, ישנה ב"רטטוי" תחושת גילוי מחדש של המשחקים והאפשרויות הטמונים באנימציה עצמה. הוא אמנם סרט אנימציה ממוחשבת, וככזה, הטוב בסוגו. אולם האנימציה משמשת כאן גם ככלי יצירתי, המתייחס גם למסורת של סרטי דיסני הישנים, ולא רק כאלמנט מתגבר מציאות עבור האפקטים המיוחדים. הסרט מזכיר ומאזכר את "סינדרלה", "פינוקיו" ו"דמבו". הוא מוסיף משלו המחשה צורנית וצבעונית של טעמים, ובייחוד מרגש בו השימוש באנימציה עבור סצינת המבחן המכריעה, שבה מבקר המסעדות המאיים טועם לראשונה את הרטטוי שרמי ולינגוויני הכינו עבורו.

אחרי "מכוניות" התאגידי והנוסטלגי מדי, ו"משפחת סופר על" שהיה, על כל נפלאותיו, בעל מסר כוחני בעייתי, ב"רטטוי" נמצא השילוב הנכון בין שני הבתים שהפכו לאחד - דיסני ופיקסאר. כאן, הפורמט הקלאסי של דיסני, בו גיבור אאוטסיידר יוצא למסע גילוי ומימוש האיכויות והיכולות הטמונות בו, מצטרף אל החן האמיץ של פיקסאר, וכמובן, אל היכולות הטכניות שלה. התוצאה היא יצירה אחת מרהיבה ואופטימית, עם קסם על-זמני. זוהי יצירה יפה על מימוש עצמי, אמנות והשלמה עם זהות, גם אם היא אחרת מזו המקובלת. וגם על עכברושים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by