בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תולעת אוזן 

תולעת אוזן

 
 
הילה בקמן

ריהאנה מספקת את הסחורה ככוכבת פופ אבל קריאות "אה-אה-אה" זה עדיין לא אג'נדה מוסיקלית

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עטיפת האלבום
 עטיפת האלבום   
הבעיה שלי עם ריהאנה, היא שגם אחרי שמיעת האלבום Good Girl Gone Bad, אין לי מושג אם מלבד עיני החתולה המצמיתות והיכולת להלך באגביות על קצות האצבעות, יש משהו שמייחד אותה. יאמר לזכותה של ריהאנה, שהיא לא ריפדה את אלבומה בטאלנטים, חוץ מג'יי זי ונה יו; לרעתה יאמר באותו ההקשר, שאין צורך באורחים כשכל סצינת הפופ הנשית מתארחת בגרונך, גם אם לא התכוונת.

באמת שאני לא באה בטענות לריהאנה – איזו זהות אפשר כבר לבקש מבחורה בת 19 שאת תקופת ההתבגרות שלה עשתה עמוק בתוך השואוביז, הרחק ממשפחתה שבברבאדוס? זאת לא המתכונת להתגבשותה של זהות אחידה.

אז אם מסירים את הציפייה מריהאנה לפרוש איזו אג'נדה מוסיקלית וסולחים לה שהיא נשמעת פעם כמו פרגי, ובפעמים אחרות כמו פינק, ביונסה ושאקירה, אז אפשר להתחיל למדוד את האלבום לפי אמות המידה של הזירה בה היא פועלת. כלומר, זירת הפופ.

כאלבום פופ, Good Girl Gone Bad, מספק את הסחורה. יש בו שירי פופ קליטים כמו Umbrella (עם ג'יי זי) שקשה להתנער מהפזמון שלו ומקריאות האֵה אֶה החותכות; ו-Shut up and Drive שמזכיר את שיתוף הפעולה של פינק עם בק Feel Good Time, רק פחות מוצלח ממנו (ומשתמש בסימפול מ-Blue Monday של ניו אורדר). יש בו בלדות אר אן בי דביקות כמו Hate That I LoveYou (עם נה יו) ו-Rehab (בהפקתם של טימבלנד וג'סטין טימברלייק), וגם כמה רצועות דאנס כמ וDon't Stop the Music (הערסי), ו-Push up on Me האייטיזי.
 
מתוך ציולמי הקליפ של Umbrella (צילום האתר הרשמי)
 מתוך ציולמי הקליפ של Umbrella (צילום האתר הרשמי)   
שיר הדאנסהול המשמח Lemme Get That, הוא הרצועה הטובה באלבום. ההפקה (של טימבלנד) סוף סוף מעניקה עוצמה לקול של ריהאנה, שברובו של האלבום מוחבא מאחורי פילטרים. בכלל, נראה שריהאנה יוצאת הכי טוב בסביבה הטבעית שלה (האי ברבאדוס שריהאנה באה ממנו קרוב לג'מאייקה – מקור הדאנסהול והרגאטון), כי גם אחרי שלושה אלבומים, Pon de Replay, נותר הסינגל הראשון ובין הטובים שלה.

זה לא מקרי שנוכחותו של הקול של ריהאנה מוצנעת ברובו של האלבום על ידי הפקה ממסכת. נראה שהמפיקים למדו מטעות העבר Unfaithfull, שבו קולה המכאני של ריהאנה מתרסק לתוך בלדה שגדולה על מידותיו. ההישג של Good Girl Gone Bad הוא שהלחנים שבו, תפורים למידות התווך הווקאלי שלה. Umbrela, למשל, הוא דוגמה טובה לשימוש נכון באיכות המכאנית של קולה (קריאות האֵה אֵה).

Good Girl Gone Bad לא יסתובב אצלי במערכת; זה דיסק לדור הרינגטונים והאייפודים, לא לדור ששומע אלבומים בנשימה אחת. גם ברור לי שאמשיך לפזם בלי משים "אמ-ב-רלה אה אה אה...", עוד הרבה זמן, לפחות עד שפרגי או שאקירה או מי שזה לא תהיה, תלד תולעת אוזן חדשה.

ריהאנה/ Good Girl Gone Bad/ Death Jam (בהפצת הליקון)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by