בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תנבחי, כלבה, או שאת חוטפת אבעבועות 
 
 
יוענה גונן

יוענה גונן לא צריכה הזמנות נוספות כדי להוציא את מסיכת הגז מהארון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עובדה ידועה היא, בעולמנו השחון ומוכה האסונות, שמלחמה מפילה את היצר המיני לקרשים. מלחמה אמנם מקפיצה את הזקפה הלאומית לשיאה, כשכל מטוס שלוח וכל חץ משוגר משמשים תחליף זין אירודינמי, אבל בכל הנוגע לבולבול הפרטי ולמיצי הכוס האישיים, היא לא ממש עושה טוב.

מאיימים עלינו באבעבועות שחורות, לוחשים "אנתרקס" בקול מזרה אימה, ממציאים ססמאות מטופשות כמו "ברד אדום" ו"אדון ליאון", ואחר כך עוד מצפים מאיתנו להצליח לשמר את היתרון הדמוגרפי היהודי. לא פשוט.

אבל כמו בשירי קאונטרי, לכל קוץ יש פרח, ולכל ענן יש שוליים כסופים. אל לנו להתייאש! עלינו לרתום את המצב החרבנה לטובתנו ולטובת סטיותינו הצנועות. המלחמה היא שעתם הגדולה של הפטישיסטים. ואין הכוונה למחרחרי המלחמה הישראלים המצויים, אלה שמתגרים למשמע הצירוף "גוש אמונים" ומאוננים עם תמונות של מצדה, ומאלצים את כולנו לדבוק בכל מיני פיסות אדמה מיותרות בגלל הערך הפאלי שלהן. כוונתי לאנשים שנדלקים ממשחקים עם מסיכות גז ואביזרים רפואיים וממשחקי שליטה וכליאה. ולכן היום, ילדים, נדבר על הפטיש (לא כלי העבודה).

כרגיל, הכל מתחיל בפרויד. או אולי בעצם קצת קודם. בדתות קדומות, "פטיש" (fetish) היה חפץ מסוים שבני הקבוצה האמינו שהוא ניחן בכוחות על-טבעיים. קרל מרקס, אדם כלבבי, אימץ את המונח הזה לאבחנה תרבותית על דת מעט מאוחרת יותר: הקפיטליזם. מרקס טבע את המונח "פטישיזם של סחורות", שמתייחס לערך העל-טבעי שאנו נותנים למוצרים שאנחנו צורכים. כמו נעלי ספורט שמייצרת פועלת אינדונזית עשוקה בפחות מדולר, וצרכנים במערב קונים במאות דולרים, כי זה "נייקי".
 

יש גם אוהבי ג'ינג'ים

המונח "פטיש" קיבל משמעות מינית רק עשר שנים אחרי מרקס, בידי הצרפתי אלפרד בינה, שהתייחס כ"פטיש" לפעילות מינית חריגה של גברים (נשים לא מזדיינות, כבר אמרנו? בטח לא בצורה חריגה). ורק אז בא פרויד, הסוטה הגדול, ויצר איזה מיש-מש פסיכואנליטי שלפיו אובייקט הפטיש נוצר אחרי שהילד רואה שלאמא חסר זין, והוא מיד יוצר תחליף-זין שמגן עליו מפני חרדת הסירוס שלו. התחליף הזה הוא אובייקט הפטיש - נעליים, משי ושאר אביזרים "נשיים". וואטאבר.

כל זה בא, כנראה, ללמדנו שאמהות צריכות לחגור דילדו בקרבת פעוטות, אם הן לא רוצות שהילדים שלהן יגדלו להיות סוטי מין (ואחרי זה אומרים שלסביות מגדלות ילדים מתוסבכים?). אבל אם נעזוב לרגע את פרויד בצד, ונניח לו להמשיך לשבור את הראש על תעלומת "ההיסטריה הנשית", נוכל לדבר על פטיש במובנו הקינקי והנעים בבטן. פטיש הוא כל דבר - חפץ, מעשה, חומר, ריח, מילה - שמעורר אתכם מינית. פטיש
יכול להיות נעליים או מכשירים חשמליים, גומי או ויניל, זין קטן או ציצים גדולים, גברים מזוקנים, נשים ממושקפות, מכוניות, בלונים, מדים, כתובות קעקע, ג'ינג'ים, שתן, צעצועים פרוותיים, חיתולים, חתולים, עיטושים, נכויות ורובוטים. כל דבר שקיים - מישהו כנראה כבר דלוק על זה.

ורוב הסיכויים שהוא גם הקים אתר אינטרנט. האינטרנט הוא מקום בטוח לאנשים שרוצים לחלוק עם העולם תשוקה מינית שמשום מה עדיין נתפשת כבלתי ראויה, סוטה ומביכה. אתרים אנונימיים של חובבי ענקות, מזדיינים עם מכוניות ואוהבי רובוטים מאפשרים לאנשים לחלוק זה עם זה את מה שמדליק אותם, בלי לסבול מגינוי חברתי. כי מה לעשות, החברה שלנו עדיין מלגלגת על פטישיסטים ומתייחסת אליהם כאל חולי נפש. קחו לדוגמה את גנב הנעליים מרמת השרון: העבירות הממשיות שלו (פריצה ופגיעה מינית) כמעט נשכחו, כי כולם עסקו בלגחך על "הסוטה הקטן והמגעיל". פטישיסטים נוטים להפנים את העלבונות הללו, וגם אותו אדם התייחס לעצמו כ"סובל ממחלה".
 

סמרטוט, אני אשפוך עלייך סודה לשתיה ואאטום אתך את הדלת

אבל פטיש זה דבר טוב, כל עוד הוא נעשה בין שני אנשים בוגרים ובהסכמה (יש לפטישיזם נטיה להפוך ליחס נצלני כלפי נשים, כמו שניכר בחלק מאתרי האינטרנט האלה, אבל הוא לא כזה מעצם מהותו). אולי יש כאלה שנגעלים ממי שאוהבת שהחברה שלה משתינה עליה בזמן סקס, אבל אולי גם היא נגעלת מכאלה שמתנשקים נשיקות ארוכות עם הלשון, ואולי יש אנשים שנגעלים מהתנוחה המיסיונרית. ובעצם, אין אדם בעולם שאין לו פטישיזם במידה כזו או אחרת, אז כל הצדקנים והנגעלים מתבקשים ללכת אחר כבוד לשירותים ולתחוב את ראשם לאסלה. ותודו שזה מדליק אתכם, שובבים.

אחד הפטישים החביבים עלי הוא פטיש מסיכות גז. יש פשוט משהו כל כך מוזר במראה התלוש מהקשר של אדם עירום עם מסיכת גז וקולר. זה עוצר נשימה. וזו, כמובן, היתה בדיחת "תרתי משמע" אבשלום קורית, כי אחד השימושים של מסיכות גז בסקס הוא שליטה ביכולת הנשימה של מישהו. העבד שלך הוא לרשותך לחלוטין, ברצונך אתה מאפשר לו לנשום, וברצונך סותם את הפתח וגורם לו להתחנן. משחק כזה, כמובן, מצריך המון אמון בין בני זוג, הקשבה הדדית, וזהירות ועירנות שימנעו חנק אמיתי (כי זו סך הכל פנטזיה, מדליקה ככל שתהיה).

ומה יכול להיות מגרש משחקים פטישיסטי מושלם יותר מהחדר האטום במקרה של התקפת טילים? והכל במסווה של אחריות אזרחית ודוגמה אישית. מסיכות הגז האישיות כבר מוכנות בחדר השינה, ונשלפות בלילה לבדיקה "ליתר בטחון". בתוך החדר האטום, כשאת אוטמת את פתחי האוורור במסקינג טייפ, אטמי גם את העיניים של חברתך, קשרי את ידיה בעזרת הסרט הדביק, הפשיטי אותה והלבישי עליה את המסיכה.

נצלי את מלאי המזון המוגבל כדי להעניש אותה במניעת מזון אם היא היתה ילדה רעה. אם היא מתנהגת לא יפה, הוציאי אותה מחוץ לממ"ד והשאירי אותה שם ללילה. "סמרטוט, אני אשפוך עלייך סודה לשתיה ואאטום אתך את הדלת" הוא משפט שיקנה את לבה של כל בחורה. מזרקי האטרופין המבהילים מושלמים למשחקי אחות וחולה (אבל לא להזריק באמת, למען השם). אבדו את חושיכן באורגיה פרועה עם השכנות, שירדו גם הן למקלט (שכנעו אותן שאלו ממילא שעותיהן האחרונות, ואל להן למות מבלי לדעת טעמה של אשה).

בסופו של דבר לא רק שתתיידדו מאד עם שאר דיירות הבנין, אלא גם תגלו שהכל לטובה, ולא תרצו לצאת לעולם מהחדר האטום.

_________________________________________________________
(הקטע פורסם כאן במקור לפני כשלושה חודשים, אבל כולם פה חושבים שהוא מספיק טוב בשביל לשים אותו שוב)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by