בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
61-80: סקס, סמים ועוד פול סמים 
 
 ספיידרמן. מקום 75   
 

עידית גיל-אשל על ספיידרמן, יוענה גונן על יצחק לאור, אייל רוב על המסבחה של אבו חסן, אורלי גונן על הורדת ערוצי הפורנו וניב הדס על Twelve של ניק מקדונל

 
 
 
 
 
 
 
 
 

80. כריסטינה מחכה לתורה

 
הורדת ערוצי הפורנו

נמאס כבר ששומר המסך של כל טלוויזיה שלישית הוא ערוץ פורנו זה או אחר. נמאס כבר להגיע למפגש חברתי ולדבר לצלילי בלונדינית גונחת. נמאס להסתכל לך בעיניים תוך כדי שיחה ולגלות שאתה בוהה בברונטית עם עקבים אינסופיים שמהדסת את דרכה לגבר הבא שידפוק אותה בתחת. וחוץ מזה - מי צריך ערוץ פורנו, כשכריסטינה אגילרה מרטיטה את המסך?
[אורלי גונן]
 

79. מוחמד

 
קאסיוס

מי שלא קופץ - רוסי. הנשומה הצרפתית במלוא עוזה, מחדירה באנשי החורף המפוג'מים את שאר הרוח הנדרש כדי לישבן לימין ולישבן לשמאל, בדרך מהמטבח לסלון, ולהיפך.
[צביקה בשור]
 

78. פרופסור אשכנזי מעצבן

 
הנה אדם ליצחק לאור

"האדם שכותב על עצמו ועל התקופה שלו הוא היחיד שכותב על כל האנשים בכל התקופות" (ג'ורג' ברנרד שו). בעולם של גלובליזציה ואמריקניזציה, תרבות מקומית היא מצרך נדיר ומבורך. לספרות ישראלית-עברית עכשווית יש נטיה לברוח מהמציאות שלנו אל אשליה בינלאומית של שפה רזה וחברה נורמלית. בניגוד לנטיה הזו, יצחק לאור (חיה פוליטית ותיקה) כותב מתוך ההוויה הישראלית. הוויה של תליינים וקורבנות, של אלוף אדם לוטם ועלי איברהים ברכאת, של כיבוש משחית ומציאות מתפוררת וחסרת פשר. לאור כותב על גברים מנופחי כוח, שנאחזים בדימויים ובתארים של גבריות ושליטה, כדי להסתיר את הרקבון הפנימי. הספר אמנם מעצבן ומייגע בקטעים מסוימים, אבל רק כמו שגנרלים עבריים ופרופסורים אשכנזים יכולים להיות.
[יוענה גונן]
 
 

77. כולנו נבלים, כמעט

 
אלכס אברבוך אלוף אירופה בקפיצה במוט

נוהגים לומר שהפטריוטיזם הוא מפלטו של הנבל, נהוג לשכוח אבל שזה לא הבית שלו. מעט כבוד יש בחייו של הישראלי בימים טרופים אלו, ונצחונו המשכנע של אברבוך בגרמניה (וכן, דווקא שם) ונגינת ההמנון הלאומי בזמן הנפת הדגל, היו מחוויות הריגוש הלאומי הנקיות ביותר שזימנה לנו המציאות השנה. וזה שהוא עולה חדש מאוד, ושכל העסקנים דופקים אותו, רק הופך אותו לנציג אותנטי יותר.
[גדי שמשון]
 

76. לבנים עם אטיטיוד

 
B.R.M.C - Black Rebel Motorcycle Club

אני לא בטוח שהאלבום הזה לא יצא כבר בסוף 2001 אבל לארץ הוא בטח בגיע רק השנה. בגל של רוק שהולך ומתיילד לכיוונים אוויליים שאפילו משרדי פרסום פסלו על הסף, השלישייה מסן פרנססיקו הביאה איתה ענן שחור סמיך ומוכר לרוק הלבן שחזר בשנתיים האחרונות להיות מאוד מרוצה מעצמו. הם באים בשמם של ג'יזס אנד דה מארי צ'יין והסטון רוזס אבל עם הסאונד והגישה הנכונה של המילניום הנוכחי. מדוייק, פוגע, עובד משהו בנזונה בנסיעות בכבישי ישראל הפקוקים ובעיקר מחזיר קצת פרופורציות אפלות אך נינוחות להייפ התקשורתי שעשו ה"סטרוקס" ודומיהן.
[אייל רוב]
 

75. עד גיל 21 תימעך על הקיר

 
ספיידרמן

המופת האסתטי של סאם ריימי ניצח בנוק-אאוט את כל שאר הסרטים הגדולים שיצאו השנה, וזה נכון אפילו לגבי ג'יימס בונד. אפקטים טראשיים מרהיבים, הופעה מבריקה של ווילאם דפו והשדיים של קירסטן דאנסט, חוש הומור מופרע במיוחד ועיצוב עתיר דמיון הפכו את איש העכביש לסרט היחיד לשנה זאת שבאמת הוציא לי את האוויר מהריאות.
[עידית גיל אשל]
 

74. עוד פעם אלה?

 
King Crimson - Deja Vroom

אחת מלהקות הרוק החכמות בהיסטוריה מעולם לא הופיעה בישראל. לכן אין עוררין כי הדי-וי-די המושקע הזה הוא מצרך חובה עבור כל חובב פרוגרסיב זקן וצעיר. הצילום משובח, הסאונד עולה על הציפיות, הביצועים משלהבים, העיבודים הייטקיים, הנגנים בשיאם. יש הרבה אנשים שמסתובבים בישראל וחושבים ששנותיהם הטובות היו בשנות התשעים. המסמך הזה מוכיח (מתמטית) שהסברה הזו איננה מבוססת על המציאות כפי שהיא.
[אורי ברייטמן]
 

73. כמו שנכנס - ככה גם יוצא

 
המסבחה של אבו חסן

כמו בכל שנה, גם ב-2002, עלי קראוון מוצא עצמו בעשירייה. האיש שהתברך במתת אל כשזה מגיע למידות טעם מדוייקות, אחראי למעדן הזול ואולי הטוב ביותר שתושבי תל אביב זכו להתברך בו. הרבה אנשים כבר נפלו בסם הזה שמוכרים ברחוב הדולפין ביפו עד לשעה אחת בצהריים. אני מכיר כמה שעדיין לא התאוששו מזה. 11 שקלים ויש לכם פיסת גן עדן מונחת חמימה ומהבילה בצלחת והפיתה פתאום זזה מעצמה, העיניים נעצמות והכל מתפוצץ בעדינות שמבשרת רק דברים טובים. מלך!
[אייל רוב]
 

72. כועסות, ובצדק

 
Sleater Kinney - One Beat

זה היה מעורר חשד, שסליטר קיני נבחרו ללהקת הרוק הטובה באמריקה בידי המגזין "טיים" ב-2001. זה היה מעורר חשד, שקורין טאקר ילדה בן. זה היה מעורר חשד, שבאלבום החדש נוספו פה ושם כלי נשיפה וקלידים. זה היה מעורר חשד, שכמעט כל המבקרים התלהבו מהאלבום הזה. אבל הקול של טאקר עדיין מעצבן את האוזן, הכעס והאנרגיה עדיין שם, הן עדיין פוליטיות ולועגות לאחידות האמריקנית ולקידוש המיליטריזם, וסליטר קיני הביאו אותה בעוד אלבום משובח. להשיג רק בייבוא אישי - המוכרים בארץ ירימו גבה אם תשאלו עליהן.
[יוענה גונן]
 

71. מיהו ס. תומפסון הלז?

 
Twelve לניק מקדונל

במסורת "קידז" ו"בולי" - ריאליזם ניו יורקי שבועט בביצים. חזק. האנטר ס. תומפסון אמר על מקדונל כי הוא עתיד לעשות לדור שלנו מה שהוא עצמו עשה לדורו שלו. סיפורו של סוחר סמים מחונן (גם בלימודים) בשם וויט מייק, של החברים העשירים שמקיפים אותו באפר ווסט ואפר איסט סייד של מנהטן, וסיפורו של סם חדש, 12, שהוא מחליפו המאוד מסוכן של הקוקאין. דם, מזרקים, זיונים, אזכורים של תרבות פופולארית וכל מה שהופך את אמריקה לאומה מרתקת ומלאת חומרים.
[ניב הדס]
 

70. מה העניין עם שידורים חוזרים?

 
סיינפלד בערוץ 10

היו שהתפלאו על החלטת ערוץ 10 להקרין שוב, מחדש, את כל פרקי הסדרה הקומית המצחיקה ביותר מאז "המלון של פולטי", אבל כמובן, אנשים רעים תמצאו בכל מקום. אנשים טובים, מנגד, אפשר למצוא בשפע בערוץ הצעיר, שהבין מהר מאוד את מה שרק מעטים ידעו לנסח קודם לכן במילים: יום בלי סיינפלד הוא לא כזה חיוני.
[עידית גיל-אשל]
 

69. דיאלוג

 
וואלה תרבות כותב על סקס אנאלי

לכו תדעו אם זו תגובה ל"מיקסר", לכו תדעו אם זה סתם התחביב שלהם, וואלה תרבות ממשיך למפות במדוייק את הקו התקשורתי שרק מעבר לו נמצאים אלו שמבינים הכל. הטאבו הכי נורמטיבי בחברה הישראלית (רק תיזכרו בכל ביטויי הסלנג המזכים את האקט במשמעויות שונות) זוכה, גם הוא, לטיפול דעתני של הפוך, סליחה, על הפוך.
[גדי שמשון]
 

68. אוי אוי אוי

 
The Streets - Original Pirate Material

מי שאומר מילה רעה על אלבום הבכורה של מייק סקינר, כנראה לא בן אדם. טו-סטפ –
אחד הז'אנרים המושמצים ביותר (ובהחלט לא צדק) שייצאה בריטניה לעולם - מעולם לא נשמע מעניין, מרענן ואמיתי יותר.
[עידית גיל-אשל]
 

67. שיעור בקולנוע

 
המין האנושי למישל גונדרי

הוכחה נוספת להיות הקולנוע המדיום האמנותי הכי מלהיב - איזו מקוריות, איזה דמיון! מישל גונדרי (במאי הקליפים של מאסיב אטאק וביורק) וצ'ארלי קאופמן (התסריטאי של להיות ג'ון מלקוביץ') מספרים את סיפורה של בחורה יפהפייה שאויה - סובלת משיעור יתר. אבל זהו רק סיפור המסגרת - מדובר במשל חכם ומצחיק על טיבו של המין האנושי, על האינסטינקטים החייתים והתשוקות, שבסופו של דבר מניעים את כולנו, בלי התחסדויות ובלי מוסרנות.
[ניב הדס]
 

66. לפחות יש מה לראות לפעמים

 
קריסת ענף הטלוויזיה הרב-ערוצית בישראל

התחרות בין הכבלים ללווין הובילה לזריקת סכומי כסף מטורפים על תוכן. סכומים שחוסר היכולת לעמוד בהם גרמו לחברות כמעט להתמוטט, כשחברת הכבלים תבל דיגיטל מנוהלת בידי נאמן (ואם בקרוב יפסיקו לשדר את "הבית הלבן", למשל, זה גם בגלל זה). עליית ערוץ עשר, קריסתו וניסיון החזרה שלו, עולים גם הם כספים רבים אותם, למותר לציין, לא תשזוף שום עין מחברי ארגוני היוצרים. ועוד לא אמרנו מילה על מה שנותנים לנו לראות. את האמת, לא נראה לכם לפעמים שעדיף לסגור הכל ולעשות חדש?
[גדי שמשון]
 

65. יש ג'קוזי

 
מושב רמות נפתלי

עשרים ומשהו שנה אני בעולם ורק השנה גיליתי את המקום הקסום הזה. על המצוק הצופה על החרמון, רמת הגולן ועמק החולה שוכן מושב קטן ויפהפה בשם רמות נפתלי. להתעורר בבוקר (או בצהריים) לנוף מרהיב שכזה בוודאי מאריך את ימיהם של תושבי המקום; לעירוניים שבינינו נותרה רק הזכות לבקר שם (ומומלץ ללכת עד הסוף עם הצימרים - זה שווה). מתאים במיוחד לזוגות ולמי שרוצה לקבל השראה.
[אורלי גונן]
 

64. מלכי האמבטיה

 
פורטיס ושבן: מקרה פסנתר

המשוגע הזקן, בפיג'מת סאטן אדומה ונעלי נייקי, עולה על הבמה. רעמת השיער יושבת כבר אל מול הפסנתר. מה שקורה על הבמה ביניהם במשך השעה וחצי הקרובות הוא לבטח הקברט הטוב ביותר שנראה בארצנו כבר עשוריים ויותר.
[צביקה בשור]
 

63. איפה השירותים?

 
סלון מזל במונטיפיורי

קשה להיות אנרכיסטית או סוציאליסטית או סתם שמאלנית רדיקלית בארץ הזאת. אנשים מקללים, השוטרים מרביצים, התקשורת משתיקה והפאשיזם חוגג. סלון מזל, שנפתח השנה ברח' מונטיפיורי 30 בת"א, עושה את החיים האלה קלים יותר. ספרות מגוונת בנושאי אקטיביזם פוליטי רדיקלי על כל סוגיו, לקניה או להשאלה; הרצאות ופעילויות באותם נושאים מוקצים; וגם סתם אהבה ולהט וארוחות טבעוניות משותפות. ואפילו מוכרים שם zines מחתרתיים במיוחד.
[יוענה גונן]
 

62. Fuck נוגע ללב

 
King O להדרה לוין ארדי ו-Shafrir ליובל שפריר

שני יוצרים ישראלים ששרים באנגלית והוציאו דיסקים השנה: היא - קולנוענית ניו-יורקית-ירושלמית, שחזרה לארץ ופנתה למוסיקה. הוא - מפיק מוסיקלי ומתופף שהחליט לכתוב תקליט סולו. שניהם, כל אחד בדרכו, מעביר תחושות ומחשבות בצורה רגישה וכנה. ארדי נוטה לבלוז הרוקי, משרבבת Fuck מדי כמה שירים בצורה שובת-לב ושפריר נוגה במינימליסטיות כובשת ומעביר סערות בדרכו השקטה.
[אורלי גונן]
 

61. כבוד לתנועת המכוערים

 
אגדות וסיפורים לטוד סולונדז

הרבה מאוד אנשים מתעבים את הסרטים של טוד סולונדז. אחרי שחשף את עולמה המגעיל של ילדה אמריקאית מנודה ב"ברוכים הבאים לבית הבובות" והפך פדופיל למישהו שאפשר לאהוב ב"אושר", הסרט החדש שלו בחן את המושג ניצול בהיקף הראוי: בין השאר, יש בו זיון בין נער משותק מוחין לחברתו הגרפומנית, אונס של אותה נערה על ידי המורה הכושי שלה ומותה של משפחה יהודית מדליפת גז. אבל כמה שהסרטים של סולונדז מגעילים, הוא מגעיל פי כמה - מכוער, מנודה, אכול רגשות נחיתות. הוא, אם כן, גאון והסרטים שלו הם מסמכים מרהיבים על החיים שלנו.
[ראובן רייכמן]
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by