בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מי שנדפק פעם אחת 
 
 
צביקה בשור

צביקה בשור יודע שמה שקרה לג'סיקה סטיין עלול לקרות גם לו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בזמנו עבדתי בכלי תקשורת שכל יעודו היה להחמיא לגבריות הישראלית, לפחות כפי שהוא תפס אותה, ולפנק אותה בטפיחות מפרגנות על הכתף, קצת מידע על אופנועים וגאדג'טים, ותמונות של כוסיות בעירום חלקי. אחד מתפקידי בכוח, כקוקסינל הבית, היה לכתוב כמה טיפים לא מחייבים לשיפור חיי המין הגבריים. יום אחד, באחת מאותן אגודות טיפים, צירפתי אמירה לפיה כדאי לכל גבר לנסות, לפחות פעם אחת בחייו, ולהרגיש איך זה כשיש לך משהו בתוך התחת. מטבע הדברים ואופי כלי התקשורת הנ"ל, המלצתי לבצע החדרה הטרוסקסואלית בעליל של איזה מלפפון חמוץ על ידי בת הזוג.

כנהוג אצלנו, שלחתי את האגודה לשכתוב אצל הבוס. כשקיבלתי אותה בחזרה המתינה לי הודעת "תכתוב פה משהו אחר" במקום בו הומלץ לא מכבר לקבל בתחת. כששאלתי את הבוס מה כל-כך הפריע לו בהמלצה התמה שלי, לא הצליח האחרון, אדם שמחזיק מעצמו איש העולם הכחול, אלא לפלוט סדרה מגוחכת של עיוותי כתפיים והשמעת "בחייך" לסירוגין. קשה היה לפספס את האימה הדקה שחמקה לה מבעד לחומת המאצ'ו שהציב בעיניו.

נשים, משום מה, מפחדות הרבה פחות מכל איזכור שעלול בטעות להזכיר לסביות. אולי זה בגלל שאנחנו הגברים כל הזמן משדרים להן שזה טוב ורצוי (כל עוד זה מפוקח, מתועד, מוצג לשיפשופנו ובעיקר הפיך, כמובן), או אולי בגלל שבאמת לכאורה, לפחות במישור הטכני, אין שום דבר שאישה חווה עם אישה שגבר לא יכול לעשות לה והיא לו. ובכל מקרה, סביר יותר להניח שבחברות אינדיבידואליסטיות יותר ושמרניות פחות ייווצר טפטוף שוטף למדי של נשים שיעשו את זה עם נשים, ולו רק כדי לדעת איך זה.

ואם אמרנו חברה אינדיבידואליסטית יותר ושמרנית פחות, הרי שמנהטן, האי בו כל אדם הוא אי, היא המקום המושלם למערכת ניסויים שכזו, ולכן כמה הגיוני וסביר שעלילת "לנשק את ג'סיקה סטיין", שעוסק בדיוק בשאלת המעניין-איך-זה-לעשות-את-זה-עם-אישה-באמת, יתרחש בדיוק שם.

ג'סיקה סטיין, אחת משתי גיבורות הסרט, היא רווקה-יהודיה-ניורוטית במובן המעצבן של השילוש הקדוש, שמחד אף אחד לא טוב לה אפילו לחמש דקות ומצד שני היא נורא צריכה למצוא כבר מישהו שיבין אותה עמוקות ויעשה לה חתונה. יומחד היא נתקלת במודעה שמדברת אליה, שערו בנפשכם, ואפילו שזו מודעה של אשה שמחפשת אשה, היא הולכת על זה.

אז היא פוגשת את הלן, שגם היא בתולה במובן הג'נט רינואי של המילה, אבל היא באמת רוצה סקס עם בחורות, ולא סתם לדבר על רילקה. מפגישתן ואילך מתפתח הסרט לכדי קומדיה רומנטית שיורדת חלק-חלק בגרון. כל האיכס האישיותי של ג'סיקה מסולק לטובת הזוגיות המסורבלת אבל מעוררת ההזדהות של השתיים. שום דבר מחוץ לנוסחה מכאן ואילך, עד שהלן רוצה להוציא את השתיים מהארון, העלילה מתעבה ובסוף כולם מחייכים (חוץ ממי שלא).

סרט לא רע, "לנשק את ג'סיקה סטיין". יש בו לא מעט רגעים מצחיקים, יש בו די רגש כדי להבדיל בינו לבין, נאמר, שקית ביסלי, ויש בו עלילה שאפשר לעקוב אחריה בלי לקרוא את הקפיטל של מארקס מבעוד מועד. מה שאין בו, לעומת זאת, זה שמץ של ברק. רווקות יהודית נוירוטית וכאילו אינטלקטואלית במנהטן כבר היה לנו פעם, לבחור הקטן והשמרן היה זוג משקפיים גדול מכפי ממדיו, ושם זה היה הרבה יותר טוב. במקום לתת ברק, "ג'סיקה" הולך בעיקר על שטיק החביבות, מה שהופך את סיפור האהבה הלסבי לטבעי יותר, אולי סבלני יותר מכל יצירה שהיא בסופו של דבר יצירה הטרואית מובהקת, אבל די מפיל אותו בסוף, כשהוא צריך גם לענות על כל השאלות שהוא השתדל לא לשאול.

ועל כן נשאל אנחנו את השאלות הללו במקומו: האם לסביות היא תכונה מולדת/ טרנד חברתי של הטרואיות משועממות/ אופציה שרירותית? האם כל אחת יכולה להדליק ולכבות את נורת הבא-לי-לתת-לה-בראש שלה מתי שבא לה? ואיך יודעים, אה? איך יודעים אם אתה הומו/לסבית או לא? ומי יערוב לי, או לבוס ההוא שלי, על אימתו השפוכה, שלא יבוא לו יום אחד הזין האחד שיהפוך לנו את הראש?

_____________________________________
"לנשק את ג'סיקה סטיין", ארה"ב, 97 דקות

האתר הרשמי
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by