בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
רותם סלע  

רותם סלע

 
 
אמיר עמרמי

האלבום האישי והמוצק של נעם רותם, הוא מסוג האלבומים שבשבילם פונים ליצירה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"במקום שבו אני נמצא, המוות איננו, ובמקום שהמוות נמצא – שם אני אינני. מה הטעם, אפוא, לפחד מן המוות" (אפיקורוס).
 
מישהו שומע אותי? נעם רותם (צילום: גל חרמוני)
 מישהו שומע אותי? נעם רותם (צילום: גל חרמוני)   
"עזרה בדרך", אלבום הסולו השני של נעם רותם, יומן מסע אישי ומרגש, הוא מסוג האלבומים שבשבילם אנשים בוחרים לעסוק באמנות. "עזרה בדרך" מוכיח את ההיפך מהאמירה של מתי כספי, לפיה המוסיקה בוחרת במוסיקאים ולא להיפך. הכל באלבום הזה הוא בחירה אישית - אף אחד לא הכריח את נעם רותם לחלוק איתנו את עולמו הפנימי, את ההתמודדות עם החיים והמוות שהוא חווה בתקופה האחרונה.

אחרי כמה וכמה שמיעות, אני מרגיש כאילו נעם רותם הוא אחד החברים הכי קרובים שלי. הוא גרם לי לשבת מקופל במיטה, לקרוא את המילים שלו בשקיקה, להאזין להן בקשב רב ופשוט להתרגש. זה מתחיל עם "עולה ויורד", שנכתב בהשראת השיר Hung My Head של סטינג (רותם כתב את השיר דווקא בהשראת הגרסה של ג'וני קאש), שפותח בפזמון החוזר שאומר "אם יש לך את הכל, אפשר רק לאבד".

הפרק הבא של הסיפור עובר דרך "בשורות רעות" ("כשהוא נכנס החדר מתמלא בשקט / הם מציעים כסא, כוס תה ועוגיות / בעלה עוד מנסה להתלוצץ והיא שותקת / שואלת מה היו התוצאות"), שיר כן ועצוב שמנסה להתנחם בכך שבשורות רעות הן לפעמים רק בשורות רעות. משם ממשיכים ל"חרב דמוקלס" של לו ריד בתרגום נפלא של רותם, שמתחבר קונספטואלית לאווירת האלבום: "ערבוב של מורפיום ודקסדרין / משתמשים בזה ברחוב / לוקח את הכאבים / לא נותן לך לעזוב / למשחק הניחושים הזה יש כללים משלו / ולא תמיד טוב מנצח / או שכן או שלא".
 
עטיפת האלבום (יח"צ)
 עטיפת האלבום (יח"צ)   
חרב דמוקלס הוא ביטוי שלקוח מהמיתולוגיה היוונית ומתייחס לתחושת חוסר הביטחון שיש לאנשים בעלי כוח שמפחדים שהכול יילקח מהם ברגע ("אם יש לך את הכל, אפשר רק לאבד", זוכרים?) . רותם רותם את הסיפור הזה לחייו האישיים, שחרב הדאגות מרחפת מעליהם כל הזמן.

והחרב לא מרפה מניפופה לרגע. ב"חלום שבור", ההתמודדות עם הנורא מכל עדיין נמצאת שם ("יש כתם של אור בתקרה מעלייך / את בוהה בו שעות בלי לחשוב / מנסה לדמיין איך עולם בלעדייך / ככה יהיה לכולם יותר טוב"). ב"קול פנימי" רותם זועק לנקודת אור חיובית שתאותת לו ("קול פנימי דבר ברור / אם החיים הם רק שיעור / איך להיפרד ממישהו שאתה אוהב").

רותם גם מצליח לגייס אופטימיות בשלושת השירים האחרונים באלבום. ב"ללכת כמו אריה" הוא מדבר על הכל בצורה הומוריסטית, בנימת לעזאזל עם הכל ("זה הכל חלקי חילוף אומרים, מה זה גוף? מה זה רגליים? עוד יש לו ראש, יש לו לב...") ; "תדעי הרוח הרעה תחלוף כמו רוח" הוא מתנחם בשיר הבא, ובשיר החותם את האלבום הוא מתמודד עם החיים והמוות במקביל, על ידי שלילת התזה הפותחת של אפיקורוס, שהוצגה בתחילת הרשימה.

לצד הסיפור האישי והמרגש, ושעת מוסיקה ישירה ואינטימית, הרבה קורה כאן גם בזכות הצלילים; בזכות ההפקה המוסיקלית של לני בן בשט (עם דגש על הפקת השירה שהצמידה לרותם את המיקרופון למיתרי הקול שחושפים הכל), והלחנים היפים והטובים, שמעידים שרותם הוא פשוט אמן פולק נהדר.

רותם הוא לא רק סינגר/סונגרייטר - הוא אדם שבחר לעשות מוסיקה על מנת לפתוח ערוץ נוסף של הידברות עם עצמו, וזה מה שגורם למאזין להאזין לו - לא מתוך יצר מציצנות, אלא מתוך הזדהות.

נעם רותם "עזרה בדרך" / נענע דיסק (44:17 דקות)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by