בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
נמוך מלינדזי לוהן 

נמוך מלינדזי לוהן

 
 
גולן כספי

הסרט "החוק על פי ג'ורג'יה" הוא כנראה הדרמה הקומית הראשונה על ניצול מיני

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לינדזי לוהן (צילום: יח"צ)
 לינדזי לוהן (צילום: יח"צ)   
"החוק על פי ג'ורג'יה" הוא עוד אחד מהסרטים שעד שהגעת לחנייה, שכחת. מדובר בדרמה משפחתית קלילה, שמציבה במרכזה מקרה ניצול מיני ומטפלת בו באופן וולגרי. גיבורת הסרט היא רייצ'ל, המגולמת על ידי לינדזי לוהן. רייצ'ל היא נערת מסיבות פרועה ומרדנית מקליפורניה שנשלחת על ידי אמה המיואשת להתגורר אצל ג'ורגי'ה סבתה הקשוחה שבאיידהו (ג'יין פונדה האגדית).

מערכות היחסים בין אמהות לבנותיהן עומדת במרכז הרעיוני של הסרט. סצנת הפתיחה של "החוק על פי ג'ורג'יה" מלמדת על מערכת היחסים הטעונה בין רייצ'ל לאמה, ובה ניצבת לילי האם האלכוהוליסטית האגוצנטרית (המגולמת בצורה מביכה על ידי פליסטי האפמן), חסרת אונים מול הזעם של בתה.

תהליך ההסתגלות של רייצ'ל החצופה לחוקי הבית של הסבתא הנוירוטית והקשוחה, נראה בתחילה כמו קומדיית נעורים סקסית. רייצ'ל מסתובבת בעיירה כחייזר אופנתי, משפריצה מיניות לעבר כל גבר שחולף על ידה, מחרמנת את ילדי השכונה ומדרדרת בחור מורמוני להפקרות. אך מהר מאוד הופך הסרט לדרמה שבמרכזה טראומה מינית.

בהתאם לחוקי היסוד על פיהם חיה סבתה, היא נשלחת לעבוד אצל סיימון (דרמוט מלרוני) וטרינר העיירה, אלמן נאה ומופנם שאיבד את אשתו וילדו בתאונה. ההתעלמות שלו מפלרטוטיה של רייצ'ל, מביאים אותה לשלוף לפניו בלי שום סיבה ברורה ניצול מיני שעברה על ידי אביה החורג. סיימון משתף בסוד את סבתא ג'ורג'יה הלוחמנית, שמפוצצת את הפרשה. מרגע זה, מתדרדרת העלילה והופכת מסרט צהריים סביל לדרמה משפחתית נלעגת.

"החוק על פי ג'ורג'יה" מתעלם בבוטות ממשמעות המקרה הניצב במרכזו. השאלה אינה מה עבר על רייצ'ל הקטנה או מה המחיר הרגשי ששילמה; השאלה ששואל הסרט היא האם מדובר בסיפור אמיתי או שקרי. המשחק הסינתטי של לוהן שמביא לדמותה עומק הראוי לפרסומת למסטיק, מבטל אפשרות לדיאלוג רגשי כלשהו עם הסיפור.
.
אין ספק שהפעם, במאי הסרט גארי מרשל - שיודע דבר או שניים על יצור דרמות קומיות סכריניות - התעלה על עצמו. האיש שהביא לכם בעבר את האגדה הרומנטית על זונה ב"אישה יפה", חוזר בדרמה מתקתקה על ניצול קליל לכל המשפחה.

אף על פי שהסרט אינו ניחן באווירה מיוחדת, בהליך דרמטי ראוי או בדמיות עגולות ומעניינות, מצליח מארשל לנווט את הסרט לסופו, בלי לגרום לצופיו סבל או שעמום ניכר. הסצנות מבוימות כהלכה; הדיאלוגים קולחים וזורמים. אך גילוי של המשבר ותהליך התיקון שעוברות נשות המשפחה לצלו, מטופל כמו כתבת עומק ב"לאישה". לא נראה לי שזו היתה כוונתו של מארשל, אבל יצאה לו הדרמה הקומית הראשונה שעוסקת באונס במשפחה. הידד!
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by