בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
עניין של כימיה  

עניין של כימיה

 
 
עידו אורן

הכמיקל בראד'רז שוב רקחו אלבום שמתקיים בו איזון מבורך בין המתוחכם להמוני

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עטיפת האלבום
 עטיפת האלבום   
הזמן - סוף שנות ה-80, המקום - אדמת בריטניה. צלילים חדשניים שטרם נשמעו, פוקדים את סצנת הרוק המובילה בעולם. להקות אינדי משובחות כמו ניו אורדר מגלות את סגולות האלקטרוניקה ומשלבות ביצירותיהן אלמנטים של אסיד והאוס: מרחב מוסיקלי חדש יוצא לאוויר העולם ומביא עימו מושגים חדשים כמו פופ אלקטרוני וביטים ממוחשבים.

על בסיס רקע זה התפתחה יצירתם של טום רולנדס ואד סימונס, סטודנטים אלמוניים להיסטוריה ומוסיקה מודרנית במנצ'סטר אז, וצמד העונה לשם כימיקל ברד'רז, המוערך כאחד מהרכבי האלקטרוניקה הטובים ביותר שיש כיום.

15 שנים לא תמימות בכלל עברו מאז שהכימיקל ברד'רז דידג'ו לראשונה בחלקו האחורי של פאב שכונתי במנצ'סטר. בינתיים, סגנונם הספיק להשתרש בתעשייה וגם להיעקר ממנה, הרכבים דומים קמו ונפלו, ופעילות הז'אנר הופנתה בסופו של דבר בעיקר לרחבות הריקודים. אולם עבורם, הנהר זרם קצת אחרת, יותר בכיוון של 5 אלבומים מצליחים, 3 פרסי גראמי, וגם מספר לא מבוטל של הופעות איצטדיונים.

ההרכב הצליח איפה שאחרים נפלו - כשמסביבם חוקי המשחק התהפכו שוב ושוב, שמרו רולנדס וסימונס על רלבנטיות לאורך כל הדרך. לכן הוצאת אלבום המיטב החגיגית לפני כמעט 5 שנים, סימלה בצדק עשור מנצח לצמד, ולכן האלבום השישי שיצא זה עתה, ממשיך להדגים את השרידות המופלאה והמוצדקת של ההרכב.

We Are The Night הטרי מצליח להיות כל מה שמצופה ממנו: מקפיץ ומתוחכם, ממכר ומאתגר ורווי בשיתופי פעולה טובים ושירים מעולים. הסינגל הראשון מתוכו, Do It Again, הוא אמנם להיט פופ מדויק וכיפי, אך רחוק מלהיות סמל האלבום. חוץ ממנו ומ- The Salmon Dance שחותרים לכיוון ההיפ הופ, השירים באלבום מזכירים את הצליל של היצירות הראשונות - מנעד רחב של ביטים וסימפולים המתמזגים להיות קטעים אלקטרונים קלאסיים, ללא ערבובים סגנוניים.

רולנדס וסימונס נוהגים לתפוס את עבודתם כ"מרדף מתמיד אחר הצלילים המושלמים". כמו שנהגו בכל אחד מאלבומיהם הקודמים, גם אל- We Are The Night הם מביאים סאונדים חדשים שנוצרו לאחר סשנים מתמשכים של ניסויים מוסיקליים. חוסר ההתפשרות כבר הפך למוטיב מוכר אצל הכמיקל ברד'רז.

כשם שרודפים הם אחרי הצלילים המתאימים במשך חודשים, כך הם מחפשים את שיתופי הפעולה האידיאליים בכל שיר ושיר. הפעם השם הבולט ביותר הוא טים סמית', סולן להקת מידלייק, שהשתתף בקטע האחרון בדיסק. חוץ ממנו, משתתפים גם הקלקסונס, עלי לאב, פאטליפ ווילי מייסון. ספק אם מישהו מכיר יותר משני שמות בחבורה הזו, אבל את רולנדס וסימונס זה לא מעניין. כל עוד פאטליפ מכיר כראוי את- The Salmon Dance, ווילי מייסון מספק את הקול הנכון ל-Battle Scars - מצידם שיהיו גם זמרי רחוב.

היתרון המורגש במוסיקה של הכימיקל ברד'רז, הוא שהם מצליחים להפוך אותה לרב-תכליתית: מורכבת דיה בשביל לעניין במשך אלבום שלם, אך עדיין מספיק קצבית ופשוטה בשביל להקפיץ איצטדיון שלם. מכאן שאותה שרידות מופלאה שמחזיקה אותם כבר 15 שנה, תלויה ישירות באיזון שביצירתם: מוסיקה אינטיליגנטית אך בעלת מכנה משותף להמונים, בלאנס נכון בין נאמנות לסגנון קיים לבין חתירה מתמדת לחדשנות, ומעל הכל, המון כישרון לצד הרבה מקצועיות. כל אלה הופכים את הכימאים מבריטניה, כמו גם את אלבומם החדש, למניה בטוחה עבור כל מעריץ, רקדן, או סתם בן אדם שמנסה לעשות טוב לאוזניים שלו.

המומלצים: All Rights Reversed, Do It Again, ו- The Pills Wont Help You Now.
לקנות/לא לקנות: לקנות, ואם אפשר גם ללכת להופעה של פעם בחיים.

כימיקל ברד'רז, We Are The Night. Freestyle Dust, הליקון. 59:57
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by