בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סאבווי 

סאבווי

 
 
גליה דן-לי, ניו יורק

על ברודווי שעושה ראליטי וכבאי אחד שהשתמש בזרנוק הלא נכון. תרבות בניו יורק

 
 
 
 
 
 
 
 
 
השבוע בסאבווי: ברודווי מצליחה לרדת לתחתית, ואפילו קצת להנות מזה; אידיאלסטים ניו-יורקים הזויים יורדים גם הם לתחתית (הפעם בשם האמנות) ומעוררים מיני סערה לאומית. וגם: על הכבאי החתיך שנפנף בציוד הלא נכון וכיבה את היוזמה הכי מכניסה של מכבי האש.
 

ילדי המבחנה של ברודווי

מי רוצה להיות ג'ון טרבולטה? (מתוך אתר התוכנית)
 מי רוצה להיות ג'ון טרבולטה? (מתוך אתר התוכנית)    
מבקרי התאטרון של ניו-יורק בפאניקה: עכשיו זה רשמי - ברודווי יורדת לזנות. כאילו לא די בעובדה שאותם מיוזיקלים (כמו"שיקגו", היירספריי" ו"גריז") נטחנים בה לעייפה שוב ושוב, כי אף אחד לא מוכן לקחת סיכון פיננסי עם יוזמות אמנותיות חדשות, עכשיו הם גם משתפים פעולה עם ז’אנר מפוהק אחר שאוהב לרצות את ההמונים וללכת על בטוח: הריאלטי-שואוז. אז תכירו בבקשה את מקס קראם ולורה אוסנס, או ג’ון טרבולטה ואוליביה ניוטון ג’ון, גירסאת האינסטנט 2008 .

קראם ואוסנס לוהקו לתפקידים הראשיים ב"גריז" של ברודווי, בסיומה של תוכנית ריאליטי בשם
Grease: You’re the One That I want”. זה אומר שאת התהליך המשפיל וממוטט נפשית של האודישנים, הם עברו לעיני שישה מיליון צופים קבועים, וזה גם אומר שהיו כאלה שהתנגדו לבחירה שלהם בלהט ודואגים להזכיר להם את זה מידי יום: למקס ניגש לאחרונה מישהו בבר ואמר:"אני שונא אותך. אני חושב שאתה איום ונורא. אני לא מבין איך נבחרת". בלשון המעטה: לא נעים. עוד יותר לא נעימה העובדה שמבקרים רבים החליטו להחרים את המחזה, עוד לפני שנתנו לשניים האלה צ’אנס להוכיח מה הם מסוגלים לחולל בלייב על הבמה, רק בגלל שהם "כל כך נגעלו מהתוכנית".

התוכנית אכן הייתה פארסה, אפילו ע"פ הסטנדרטים הלא מאוד גבוהים של הז’אנר - מעין שיבוט עייף וחסר חיים של "אמריקן איידול": מועמדים אנמיים שנראו כמו שארית הפליטה של "הדבר הגדול הבא", ושופטים הרבה יותר נורמלים מפולה והרבה פחות מניאקים מסיימון. ואם נדמה לכם שצביקה הדר של העונה הנוכחית מתחיל להפגין סימני שעמום, מה תגידו על השופט-האורח של הגריז-ריאליטי, שתיאר את האווירה בצילומים כ"חדר מתים"? די אם נזכיר את העובדה שמספר הצופים צנח מ- 11.5 מיליון בתוכנית הראשונה, ל-6 מליון בתוכנית הסיום, כדי שתבינו שלא הפסדתם כלום.

אז קחו את ברודווי הצפויה והטחונה, ותכפילו אותה בעוד איזה Crowd Pleaser בדמות ריאליטי שואו מהזן הנחות, ומה קיבלתם? שיעמום בריבוע באבו אבוה. אבסו-פאקן-לוטלי. אולי בגלל זה המבקרים ובעלי המדורים נשבעו להחרים את ה"גריז" העדכני הזה, עוד לפני שעלו עליו האורות. אז למה לה לברודווי האליטסטית לרדת אל העם ולעצבן את המבקרים? בדיוק מאותה סיבה ש"מרי לו" הפכה זמנית לספינת הדגל של "הבימה", ומיכל אמדורסקי הפכה לכוכבת תרבות. רוצים אמנות? חפשו ב"אוף ברודווי" או ב"סוזן דלל". אנחנו פה בשביל לעשות כסף.

ברשות השידור בונים על ה"כוכבים הנולדים" שיצילו אותם מהפדיחה השנתית הקולוסלית של ה"ארוביזיון", ואילו בברודווי, לא מעט איידולים בדימוס כבר נתנו פוש רציני למחזות המדשדשים: פנטז’יה ברינו ב"צבע ארגמן", ג’וש סטריקלאנד ב"טרזן" תמרה גריי ב"רנט" ודיאנה דגארמו ב"היירספריי".

מעבר לכסף, האיידולים הנולדים גם מצליחים להחיות את החלום. אותו מיתוס ניו- יורקי אולד-פאשני, שמספר שוב ושוב את אותה מעשייה על מוכי האנונימיות התפרנים שהפכו בין לילה לכוכבים בברודווי. הכי סינדרלה שיכול להיות. הכי ריאליטי שואו.
 

טרור למתחילים

צוללת כחולה. רישום של הצוללת המקורית (צילום: wikipedia.org)
 צוללת כחולה. רישום של הצוללת המקורית (צילום: wikipedia.org)    
פרוייקט אמנות של שלושה חברים מהזן המטורלל, גרם להתקף היסטריה פוסט-טראומטי של משטרת ניו יורק, שהכניסה את נמל ניו-יורק לכוננות טרור והוציאה את השוטרים יותר טמבלים מאלה שנתנו לבני סלע שבוע רגילה (רק מהכיוון ההפוך).

האמנים האלה בנו לעצמם צוללת שהיא רפליקה של צוללת מלחמה ישנה בשם Turtle, ששימשה בשנת 1776 ללוחמה בבריטים, בניסיון לשחזר את הההיסטוריה במסגרת פרויקט תיעודי-אמנותי. בגלל שהשלושה הגיעו מכיוון האמנויות ולא מכוון המדעים, הם עשו עבודה די שלומיאלית: הצוללת שלהם נראתה כמו חבית, ללא יכולת ניווט ועם כושר הנעה מוגבל. כדי לייצב אותה, הם הניחו בתחתיתה שני טון של אבנים. הם קיוו להיסחף עם הזרם, וכך אכן קרה; חבל רק שהם נסחפו לכוון הלא נכון - היישר לתחום הרדאר של ספינת הבילוש המודיעינית Queen Mary 2 והקפיצו את משמר החופים, את משטרת ניו-יורק, את המודיעין הפדרלי, ועוד כמה היליקופטרים שחגו מעליהם.

לאחד מהשלושה האלה כבר היה מפגש לא נעים עם משמר החופים, כששט לעבר ה"בלמונט איילנד" והכריז עליו ברשמקול "יישות ריבונית" .שתבינו כמה רחוק צריך ללכת בעיר הזאת בשביל קצת תשומת לב (ושער ב"פוסט").
 
 

הציוד האסור של כבאי האש

מייקל ביסרטה (שער לוח השנה)
 מייקל ביסרטה (שער לוח השנה)    
זוכרים את ההרואיות שאפפה את כבאי ניו-יורק אחרי האחד עשרה בספטמבר? אז מישהו החליט שהרואיות ולוק נכון הם דברים שיכולים למכור לוחות שנה, ובהתאם לכך, נאספו להם מאז, מדי שנה, מיטב הכוסונים של תחנות כיבוי האש, לחגיגה רב-חושית של אש וניצוצות. אלא שהשנה, מייקל ביסרטה, הכבאי שנבחר לככב על שער הלוח, השתתף בעברו המתהולל בסרט פורנו בשם
Guy Go Wild, שבו הוא מנפנף בצינור הכיבוי העצום שלו, בעידודן של כמה בחורות עתירות חזה.

בעקבות העניין המחודש, קטעים מהסרט הזה מצאו את דרכם אל אתרי הגיי-פורנו. במכבי האש החליטו לעצור את הביזיון, ולבטל את הפצת הלוח, אבל לא לנזוף בבירסטה, שצילם את הסרט כשעוד היה צעיר פוחז וקל דעת, שלא ידע שיום אחד יצטרך לדגמן פטריוטיות וערכים טובים. אז בגלל פנטזיית הגיי האולטימטיבית הזאת, הארגון יאלץ לוותר עכשיו על 150,000 דולר בממוצע של רווחים שנתיים ממכירת הלוח. הסרט, בכל מקרה, עושה קאמבק מטורף. אם ל"לא תצליחו לכבות אותי" היו קונוטציות אמריקאיות, היינו ממליצים להם לשנות לו את השם.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by