בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
קודם נכבוש, אחר כך נזריע 
 
 
ניר נון נוה

"ירמה" של תיאטרון נוצר גורמת לניר נוה להבין קצת יותר את מקדשי האדמה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בשבוע שעבר חזר תיאטרון "נוצר" לפעילות מלאה, לאחר אישור התקציבים - תקציבים שהיו מביישים כל מדינה מערבית, אבל אצלנו מדובר בסם החיים, ומתברר שגם עם תקציב עלוב אפשר גם אפשר להעלות הפקות מרשימות.

גולת הכותרת של התיאטרון היא ההפקה "ירמה", מחזה מאת פדריקו גרסיה לורקה בעיבודה ובבימויה של דלית מילשטיין לביא.

ירמה משתוקקת לילד. זוהי מהות קיומה, הסיבה להעביר עוד יום, עוד שעה, היא התשוקה לילד משלה. אולם בעלה, חואן, אוהב את האדמה אותה הוא עובד; הוא משקיע את כל כולו בעבודת האדמה, מתמכר אליה, משועבד לה. אין לו בליתה. היא דורשת והוא נענה לה כפוי ראש. משקה אותה כשהיא יבשה ומתבקעת, מזריע אותה, מאכיל אותה, שומר עליה ביום ובלילה. חייו מוקדשים לאדמתו, וכל רצונו הוא להשביע את רצונה וכי אשתו תישאר בבית ותמלא את תפקידה כרעיה. לא כאם.

ירמה מאמינה כי יבוא היום בו יגיע לה פרי ביטנה; היא מכינה את הכל לקראתו, מתענגת מהרעיון, מתייסרת מהזמן החולף, מנסה לשמור על שפיותה, על התקווה כי בוא יבוא היום. אולם ככל שחולף הזמן היא חשה כי החלום הולך ומתרחק, ונכנעת לכוחות האופל וללוחשי הקסמים המנסים להרחיקה מחואן ולשכנעה להסכים להולדת ילד שיבוא מכוח השטן.

עוד לפני תחילת ההצגה נכנס הקהל לאווירה הנכונה בזכות המיקום המיוחד. מיקום התיאטרון באולם אלהמברה ביפו מוסיף נקודות זכות רבות. האווירה האלטרנטיבית, הכמעט מחתרתית, שטחי הבטון העצומים והחשופים מסביב עם עבודות האמנות במרכז יוצרים תחושת התרגשות והתחדשות שלא ניתן לקבל בתיאטרון ממסדי.

גם האולם עצמו, המרחבים, המימדים ההפוכים (הבמה תופסת את מירב החלל ואילו אזור הישיבה מהווה רק חלק קטן ממנו), כמו גם הקרבה עד כדי נגיעה מהשחקנים, מעבירים מסר חזק ותחושת חוויה אחרת, במסגרתה הקהל כמעט שותף בהצגה עצמה.

הנוסח העברי של אבישי מילשטיין אינו קל ולא עושה הנחות. קשה להסתגל אליו בתחילה, אולם ככל שנוקפות הדקות, לא רק האוזן מקבלת אותו בחום, אלא שהוא משתלב היטב עם כלל האווירה, התפאורה, המשחק.

המשחק של לימור יצחייק כירמה ראוי להערכה. היא מצליחה להיכנס ולהכניס את הקהל לדמות הכל כך חזקה, אמיתית, יצרית. למרות שלא פעם נדמה כי היא דורשת את הבמה לעצמה, הרי שהיא נוגעת בכל אחת מהדמויות האחרות בחום הראוי לה. היא מצליחה להעביר את מלחמת היצריות למול קוד ההתנהגות הראוי בצורה שיוצרת הזדהות גם אם הסיטואציה מסביב כה רחוקה מזו המוכרת לקהל.

בולטת במיוחד שפרה מילשטיין בתפקיד הזקנה שמלווה אותנו לאורך כל המחזה, מעבירה ביקורת, חוכמת חיים משלה, עצות ורוך משולב בערמומיות. משחקה של מילשטיין כל כך אמיתי, כל כך כובש, עד שלא פעם נראה כי היא מרכז המחזה, מרכז ההוויה. למרות התפקיד המצריך איפוק רב, היא סוחפת, מעוררת, מקניטה, ומעל לכל משאירה משקעים עמוקים בצופה, אולי מעבר לכל דמות אחרת.

גם משחקם של אמיר איבגי, יעל צוקר ויעל ברנפלד מוצלח למדי. דווקא סמי סמיר בתפקיד המרכזי של חואן אינו מצליח לתפוס. אמנם זהו תפקיד שמלכתחילה אינו יוצר אמפתיה, אולם נראה כי סמיר אינו זורם מספיק ולא פעם אינו חופשי מספיק ולא מנצל את הגבולות שבכל זאת מעניק לו התפקיד. וחבל.

בכל מקרה, קשה לצאת אדישים מ"ירמה", הצגה שמעוררת מחשבה, מעוררת רגש, ויוצרת טעם של עוד.

___________________________________________
"ירמה", תיאטרון נוצר, אולם אלהמברה - שדרות י-ם 39, יפו
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by