בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שמשות כבויות  

שמשות כבויות

 
 
לילך וולך

מרוב חנפנות לקוראים, לא נשאר דבר מהדמויות של "אלף שמשות זוהרות"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עטיפת הספר
 עטיפת הספר   
"מוזר לחשוב שבקרוב אישן תחת שמיה של עיר אחרת."
"גם לי זה מוזר."
"כל היום מהדהדת לי בראש הפואמה על קאבול. סאיב – א-טבריזי כתב אותה במאה השבע עשרה, אני חושב. פעם ידעתי בעל-פה את כל הפואמה, אבל עכשיו אני זוכר רק שתי שורות:
'מי ימנה את הירחים המבליחים על גגותיה,
את אלף השמשות הזוהרות שמסתירות חומותיה.'
ליילה נשאה את עיניה וראתה שהוא מתייפח. היא כרכה את זרועה סביב מותניו. "באבי, באבי, אנחנו נחזור. כשהמלחמה תסתיים, אנחנו נחזוק לקאבול, אינשאללה. אתה תראה." ("אלף שמשות זוהרות", עמ' 178)

קשה לחשוב על דבר מסוכן יותר לסופר מהצלחה חסרת תקדים בספר הביכורים שלו. גם האדם הישר והמאופק ביותר, יתקשה לכתוב ספר שני שלא יהיה מושפע מן הציפיות הדורשניות של קהלו. הבעיה השנייה העלולה להיווצר, היא הפחד לנוע מן הפורמט שהצליח כל כך בפעם הראשונה. לחאלד חוסייני אין מה לדאוג - הוא האיש הנכון במקום הנכון, בעיקר מבחינות פוליטיות. הוא האפגני הנחמד והמשכיל שדובר אנגלית מושלמת ומייצר ספרים ספוגי אמונה בכוחה של הנפש לשרוד ולהתעלות מעל למציאויות איומות. כלכלית זה מצוין (עבורו); מבחינה יצירתית, זה מעמיד אותו בסכנה מיידית לאבד את קולו הייחודי לטובת הפיכתו לשופר של צליל אחד.

ב"אלף שמשות זוהרות", עוקב חוסייני אחרי סיפורן של שתי נשים אפגניות, על רקע המהפכות הפוליטיות והאלימות שעברו על אפגניסטן בשלושים השנים האחרונות. דרך עיניהן, הוא מצליח להאניש ולהחיות את ההיסטוריה הקרובה הזו ולהפכה לנגישה ונושמת. הבחירה הלא טריוויאלית שלו להעניק את המושכות הסיפוריות לשתי נשים, כל אחת מהן יוצאת דופן בדרכה, אמיצה ומעניינת לשיטתה, הופכת את הספר לכל מה שאוהבים לומר על חוסייני - הומאני, אוהב אדם, מאמין בכוחה של גאולה.

הבעיה היא במקומות בהם ניתן להרגיש את האג'נדה של חוסייני נלחשת מעל לראשי גיבורותיו, הופכת אותן לכלי שחמט בידי מי שכתב את הספר עבור העולם המערבי, במטרה לחנך ולהשכיל אותו; במטרה להוכיח ש"אנחנו לא רק כאלה". חוסייני כותב מתוך הסתכלות לכיוון הקוראים העתידיים, ומתחנף אליהם.

אף על פי שחוסייני מקדיש את ספרו לנשות אפגניסטן, ואני מאמינה באמת ובתמים שהוא אוהב ומעריך נשים, הוא מעולל לדמויותיו דברים איומים רק כדי להמחיש עד כמה נוראית היא המציאות מסביב. והלא המציאות היא איומה גם מבלי ששיניים יעופו בחבטות חגורה, ומבלי שישתינו דם ממכות לכליות. נדמה שחוסייני אינו סומך על הדמיון המערבי של קוראיו כדי שיבינו מהי מלחמה, עד כמה נורא לצוות על נשים שלא לצאת את פתח ביתן ללא ליווי גבר, והוא לוחץ עוד ועוד על בלוטת הרגש, עד למקום שבו כבר אין דמויותיו בשר ודם, אלא נושאות דגל. קצת יותר מן השמשות הזוהרות, פחות מן המניפולציה – אנחנו נבין, באמת שכן.

אלף שמשות זוהרות / חאלד חוסייני, הוצאת מטר 2007, תרגום מאנגלית: צילה אלעזר. 376 עמ', 88 ש"ח
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by