בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
נגד לגליזציה של המיינסטרים 
 
 
אורלי גונן

אורלי גונן חוזרת ומדגישה שאם היתה רוצה לשמוע את טום פטי, היתה הולכת וקונה אלבום של טום פטי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
להגיד "מיינסטרים" זה נורא אופנתי, במיוחד אם מטיחים את המלה המשומשת הזו בפני אנשים, או תחנות רדיו כאילו זה פשע מלחמה. מה שכל המלומדים שמשננים את המלה הזו כמו מילים לפסיכומטרי לא מבינים, הוא שרוב מה ששומעים היום בתחנות הרדיו לא התחיל כמיינסטרים, אלא התפתח מהשוליים ופילס את דרכו עם מגרפת ארבע שיניים בתהליך ארוך עד שהגיע לשם, לעמדה המרכזית והכסף והמקום הראשון במצעד הידה ידה ידה.

לפני שאתם מתחילים לקלל - אני לא מדברת על פופ קליט לבנות 12 אה-לה בריטני-פייב-שוגר בייבס, אלא על על מיסי אליוט, ואמינם מכיוון ההיפ-הופ, למשל, ולינקין פארק וקריד מכיוון הרוק-הכבד. הם לא היו שם תמיד; ההיפ-הופ והרוק-הכבד הגיעו מהמקום האלטרנטיבי ההוא - השוליים, ולאחרונה צלחו את דרכם למקומות הראשונים במצעדי המכירות - הם ולא המיינסטרים שתמיד היה שם.

אז מי זה בעצם אותו מיינסטרים שתמיד היה שם והוא לא פופ לנערות? או, כאן צועדים ה-Wallflowers בגאון - מיינסטרים רוקי, מוסיקת גיטרה בלי דיסטורשן, אלה שתמיד היו שם ואף אחד לא שם עליהם (חוץ מהלהיט המצוין "One Headlight" שעדיין מושמע בגלגל"צ).

האלבום הרביעי של הוולפלאורז, "Red Letter Days", לא מחדש שום דבר, במיוחד לא מבחינה מוסיקלית; זה בדיוק המיינסטרים הרוקי - זה שאף אחד (באירופה) לא מקשיב לו. שירי גיטרה סטייל טום פטי - סתמי מכדי לעניין.

הוולפלאורז נשמעים כמו הכלאה בין קאונטינג קרוז למוניקה סקס, רק שהם נדפקו רק עם הגנים הפחות מוצלחים. כמו עובד בחברת היי-טק שכבר חמש שנים עושה אותו דבר, רק בגלל שכל פעם שבה מצפה לקידום בא איזה ילד פלא, גאון מחשבים בן 19, שמדלג בקלילות מעל כל אלה שנורא משתדלים, אבל פשוט אין להם את הייחוד. כך ימשיכו בני 19 לקבל תפקידים שווים וה-Wallflowers ישארו בשלהם, כפי שהם עושים מאז שנות ה-90 (אז, דרך אגב, הגיח הגראנג' מהשוליים ועקף אותם כדי לכבוש את המיינסטרים).

בארה"ב דווקא יש איזה שהוא הייפ סביב הז'אנר הזה; יש בערך עשרת אלפים להקות כאלה (Matchbox Twenty, Better than Ezra ועוד רבות אחרות) שמתרבות יותר מהר מאמבות ונהנות מקהל מתחלף. מתלהבים מהם שם, אבל ברמת הקוטג' - היום בארץ יש כזה הייפ סביב הגבינה הגבישית - לכל מקום שתפנה תתקל בפרסומת / דוגמית / אנשים שמדברים על הפרסומות והדוגמיות, אבל עוד חודשיים זה יסתכם פשוט בעוד סוג של קוטג' על המדף בסופר, מה הביג דיל? בדיוק באותה צורה ישמש "Red Letter Days" תחנת מנוחה לגרגירי האבק בחנויות הדיסקים המובחרות.

השיר הראשון באלבום, "When Your'e On Top", הוא מקסימום חמוד. חוץ ממנו יש עוד כמה סבירים ולפחות שניים שנשמעים כמו פלייבק מחודש ל"One Headlight", אף אחד מהשירים לא יכול להכניס אותם לפנתאון תחיית הרוק שנבנה בשנה האחרונה, פשוט כי הם לא מעניינים. הם גם לא יגיעו לראש מצעדי המכירות בארה"ב פשוט כי הם לא מספיק כבדים כמו סיסטם אוף אה דאון, לא מספיק קלילים כמו ג'אסטין טימברלייק ולא מספיק מגניבים וחדשניים כמו מיסי אליוט, או אפילו שנאיה טווין.

לא יגיעו לשם, כאמור, אפילו שהם הלהקה של הבן של בוב דילן.

_________________________________________________
The Wallflowers: Red Letter Days, (הליקון/Interscope)

קטעים להאזנה מתוך האלבום
האתר הרשמי
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by