בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
כלום בפיתה  

כלום בפיתה

 
 
אפרת אסקירה

"אהבה בתפריט" אפילו לא מצליח לעורר תיאבון. אפרת אסקירה לא מצאה בו כל טעם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
זטה ג'ונס ואקהרט (צילום: יח"צ)
 זטה ג'ונס ואקהרט (צילום: יח"צ)   
שפית פרפקציוניסטית שמייצרת במטבח את הרוך והתשוקה שחסרים בחייה הפרטיים, עומדת לחוות טרגדיה משפחתית שתטול ממנה את השליטה על חייה המקצועיים והאישיים. אחרי מיצג מתחייב של סרבנות, היא מאמצת ללבה את האחיינית היתומה שנחתה לה בדירה וגם את השף האיטלקי השרמנטי שהתחיל כאיום מקצועי והפך לדוגמה מושלמת של בעל ואב למשפחה האלטרנטיבית הזו, שנוצרה בחצי שנייה. מי שלא ראה את הסיפור הזה ב"המטבח של מרתה" יכול להשלים פערים כעת עם "אהבה בתפריט". השאלה היא למה שמישהו ירצה לעשות את זה לעצמו?

למשך כמה רגעים בתחילת המילניום הנוכחי, "המטבח של מרתה" עשה הדים בסינמטקים המקומיים והיה לפיסת הקולנוע המומלצת לצפייה עבור המתהדרים באנינות טעם, גם פילמאית. הלהיט הגרמני מ-2001 היה רומן טראגי-קומי קטן, עם מנה מדודה של קסם קולינרי ושיק אירופי.

החברים בהוליווד זיהו את המאורע, והחליטו לעשות אחד כזה גם עבורם. לשם העניין, גוייסו הבמאי סקוט היקס (מועמד לאוסקר על "ניצוצות"), קתרין זטה ג'ונס (זוכת האוסקר על "שיקאגו"), הילדה אביגיל ברסלין (מועמדת לאוסקר על היותה מיס סאנשיין הקטנה) ואהרון אקהרט. התוצר נאמן באופן סלקטיבי למקור. חלקים גדולים ממנו זהים לחלוטין, קו עלילה משמעותי אחד הושמט כליל, וכצפוי, מנה גדושה של קיטש התווספה במקומו.

מלכתחילה, "המטבח של מרתה" היה בעל מתווה של קומדיה רומנטית אמריקאית קלאסית, עם נגיעות של סרטי אוכל. החיים של מרתה היו חסרים, אבל בדיוק במידה שילדה ובעל יוכלו להפוך אותם למושלמים. התסריט סייע לצוות השחקנים המקורי, שבתורו ניחן בהבנה למניעי הדמויות: מרתה חיפתה על שבריריות במעטה דק של קשיחות, אך פה ושם הסגירה כמיהה לקרבה; התמסרותה של הילדה לשף האיטלקי היתה סבירה בזכות ביסוס מספק של העדרותו של אביה הביולוגי (האיטלקי) מחייה; והשף האיטלקי, ובכן, גם ב"המטבח של מרתה" לבש את מדי האביר המוכשר-רגיש-רומנטי-עם חוש הומור וכימיה נהדרה עם הילדה החדשה של בחירת לבו. והיה גם האוכל - דיבורים עליו, התרפקויות, בישולים בבית, בישולים במסעדה, בישולים כמטאפורה לאהבה.
 
 
"אהבה בתפריט" משתמש באותם המרכיבים בהרבה פחות כשרון. קתרין זטה ג'ונס מגלמת את בת דמותה של מרתה, קייט, מתבודדת שלא מסגירה חולשה או כל צורך בעזרה. היא לא מייצרת אצל הצופים את האמפתיה הנחוצה כדי לעורר בצופים את הרצון לראות אותה זוכה בסוף הטוב שמגיע לה. גם התשוקה לאוכל נראית אצלה כיציאה ידי חובה.

אהרון אקהרט הוא פלקט של גיבור רומנטי, וסיפור ההתאהבות של שניהם לא אמין ולכן גם לא משכנע. אביגיל ברסלין דווקא מוכשרת יותר מהילדה הגרמנית, אלא שהאמינות הטראגית שהיא מייצרת גדולה על מידות הסרט הזה.

ועל כל אלה חולשים תסריט שמקצץ במניעים ומבטל את המשקל הקל גם כך שהיה לסיפור במקור; ובימוי, שמקצין כל היבט בעלילה ומעמיס מחוות מלודרמטיות בכל פינה שאליה ניתן לדחוס אותן. "אהבה בתפריט" הוא גרסה חסרה של "המטבח של מרתה", שנפל אף הוא למלכודות של מתיקות יתרה ונשענן בעיקר על ארומת האוכל והסרט הזר. אפילו לעורר חשק לארוחת גורמה, הוא לא עושה. מקסימום מנה מהירה של פלאפל כדי להעביר את הטעם הרע. אז לְמה?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by