בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סאבווי 

סאבווי

 
 
גליה דן-לי, ניו יורק

על טרנד הווידאו-רזומה, חברה שמפטרת לקוחות והיוזמה לשיתוף אופניים בניו יורק

 
 
 
 
 
 
 
 
 
השבוע בסאבווי: כמה פעמים התבאסתם מהרזומה שלכם, כמה פעמים ניסיתם למלא את ה"חורים השחורים" שבו בדרכים יצירתיות, וכמה פעמים נדרשתם לעשות אקרובטיקת מילים ולהפוך את ה"פקידה" ל"מנהלת אדמניסטיבית" או את ה"מוכר" ל"נציג לקוחות"? אז תקראו הלאה ותראו איך מצלמה דיגיטלית וכמה שטיקים פשוטים יכולים להפוך את קורות החיים שלכם להרבה יותר אטרקטיביים בשתי דקות . ועוד השבוע: על פרויקט האופניים שמנסה לעקוף את כל החוליים של מנהטן, ועל חברת טלפונים ששמה זין על "הלקוח תמיד צודק".
 

רזומה פוטוגני

ואלר בבר (צילום: youtube.com)
 ואלר בבר (צילום: youtube.com)   
מי אמר שפשוט למצוא עבודה באמריקה? כמאמר הקלישאה הפלצנית-מטיפנית שנועדה להוציא אותך ממצב המובטל הקטטוני "אף אחד לא ידפוק לך בדלת", גם כאן אתה חשוף להלכאות רגשיות מצד מראיינים סדיסטיים על לא עוול בכפך, וגם כאן הייאוש מוביל לעתים למציאת פתרונות אובר-יצירתיים. קחו למשל את הקומיקאית לקסי שומייקר, שבצר לה, היא שולחת לעברכם מבטי אולטימטום דיר באלקום מתוך סירטון היו-טיוב שלה, וכמעט שוברת את הגיטרה כשהיא שרה/זועקת בייאוש "I need a job". אחר כך היא לוקחת את הייאוש הזה צעד אחד קדימה, אורזת את עצמה במשלוח מהיר, ומציעה את המוצר למכירה ב-Ebay.

עוד מישהו שהחליט להכניס את עצמו לאריזה דיגיטלית למען הג’וב המיוחל, הוא אלכסי ויינר, בוגר ייל ששלח את הווידאו-רזומה ההזוי שלו תחת השם Impossible is nothing (מעין ספין מתחכם של) Nothing is impossible לחברה פיננסית בוול סטריט. במקום לספר את קורותיו בצורה לינארית, בחר ווינר לשבת בראיון מבויים, ולספר איך הוא תופס את המונח "הצלחה".

את האמביציה הבלתי נלאית שלו, הוא החליט להדגים באמצעות הרמת משקולות מיוזעת, משחק טניס מסורבל וריקוד זוגות בלתי משכנע. בסוף הסרטון הוא אף שילב קרדיטים שרצו בסלואו מושן על רקע מוסיקה דרמטית. התוצאה הסופית: ווינר יצא טמבל וההצלחה שלו נשארה תאורטית לחלוטין. עבודה כמובן לא יצאה לו מזה, אבל הסרטון שלו מצא את דרכו ליו-טוב, ומשם, הפוטינציאל לסתלבט פומבי היה בלתי מוגבל. אפילו ג'ון סטיוארט לא יכל להתעלם מהיוזמה המגוחכת ומכמירת הלב של הנרד הביזארי, והקדיש לו קטע קומי מאלף ב"דיילי שואו".

בניגוד לווידאו הקלאמזי של ווינר, יש מי שמצליחים למכור את עצמם ברשת בנונשלאנטיות ובלי הרבה מאמץ. קחו לדוגמא את ואלרי בבר, כוסית בלתי מתפשרת שמשווקת את עצמה ועוד כמה מוצרים על הדרך, מתוך המטבח או האמבטיה של הדירה הניו-יורקית הטחובה שלה בלנג’רה מינימליים, עם קלוז אפים דחופים על שדי הסיליקון המזמינים שלה. אחרי שתיראו איך המושתלת הססגונית הזאת מוכרת לכם מיקס של עוגיות שוקולד, כבר לא תוכלו לחזור אחורה לסטייל הדודה בואך סבתא הבלתי מושכת במפגיע של ג. יפית, שהוא בשתי מילים So Yesterday.

אם אתם לא ממש מתחברים לכל הטכנולוגיה האקסהיביציונית הזאת, אפשר תמיד ללכת על משהו הרבה יותר פשוט ולא פחות אפקטיבי. כמו למשל טי שירט. לארי דינסמור הדפיס את הרזומה שלו על טי-שירט לבנה, והזמין תחנת טלוויזיה מקומית לצלם אותו כשהוא מהלך בתוכה ומדגמן חיפוש עבודה ברחובות העיר. ההימור של דינסמור, שהתנהל במהלך הכתבה בשמוקיות בלתי נשלטת, התברר כמוצלח, כשמישהו הציע לו בסופו של דבר עבודה. הוא אפילו מוכן לספר לכם בפירוט מעיק איך זה קרה באמצעות אתר האינטרנט שלו ( בעברית "לעזאל, אני צריך עבודה דאט קום").

אז למי מתאים החיבור הזה של רזומה וידיאו? אם אתם הולכים על מעסיק מהדור הישן, עדיף לפתות אותו בדרכים מיסיונריות. כלומר, באמצעות רזומה כרונולוגי על נייר קשיח. אם, לעומת זאת, אתם באים מהתחום היותר יצירתי: אמנים, שחקנים, זמרי חתונות, דוגמנים, רקדניות גוגו או זונות טרנסקסואליות - הווידאו הוא הרזומה עם הסקס-אפיל הכי גבוה שתוכלו למצוא.

מה לעשות, סדנת המשחק מול מצלמה אצל יורם לווינשטיין ושיעורי הקבלה במרכז חב"ד של דרום ת"א, לא נראים הכי מרשים בשחור על גבי לבן תחת קטגורית "השכלה" (גם אם אתם בסה"כ רוצים לשחק בטלנובלה עם יהודה לוי); גם לא מידות הגוף 56- 105- 60, ומקום שלישי בתחרות מיס דימונה בקטגוריית "הישגים" אצל הוואנבי-דוגמנית. אימפרוביזציה וקצת בוטי שייק, יעבדו הרבה יותר טוב, ובתנאי שתעשו אותם נכון . מהנסיון האמריקאי, אפשר ללמוד שכדאי מאוד להרגיע עם מוסיקת הרקע (אלא אם כן אתה די.ג’י) ,שעדיף לא לשקר יותר מידי (שפת הגוף, נו), וגם אם הולכים עד הסוף עם סגנון הנון-פורמל, בשום מקרה לא כדאי להזכיר את המניאקים שמאכזבים אותך בלי הפסקה, או את ההפטיטיס בי.
 

אופניים זה ירוק

אופניים באמסטרדם (flickr, tinken's photostream)
 אופניים באמסטרדם (flickr, tinken's photostream)   
זה עובד בספרד, בצרפת ובהולנד, ועכשיו מנסים לראות אם זה יכול לעבוד גם בניו-יורק: פרוייקט ה-
Bike-Sharing. הרעיון הוא לאפשר לרוכבים להשתמש באופניים הפזורות במאות תחנות ברחבי העיר, למשך 30 דקות בכל פעם, תמורת סכום שנתי סמלי. ההגיון: פחות תחבורה ציבורית, פחות גז, פחות סירחון ויותר אוויר נקי. נשמע טוב, אבל אם הייתם פעם במנהטן, אתם יודעים שהעיר דחוסת האנשים הזאת לא מהווה מרחב מאוד ידידותי לרוכב האופניים (לפעמים אפילו הולך הרגל נדרש לתמרן את גופו ימינה ושמאלה כדי לפלס דרך בין העוברים ושבים); מה גם שההומלסים שמעלימים בעיר הזאת תוך שניות כל דבר שלא זז (מניסיון אישי ומר), בטח לא ישאירו לאופניים האלה שום סיכוי.
 
 

חיזור גורלי, גירסת הבזק

 
מכירים את הנודניקים הנידיים שמתקשרים נון-סטופ לשירות לקוחות? חברת הטלפונים האמריקאית "ספרינט", מצאה דרך להפטר מהם: היא "מפטרת" אותם מתפקיד הלקוחות ורושמת להם "פיצויים" בצורת מחיקת חובות. את כל זה היא עושה בצביעות-פוליטקלי-קורקטית אמריקאית טיפוסית. זה אומר שהיא לא ממליצה להם להשתמש בקרדיט לקניית תרופות פסיכיאטריות. אנחנו דווקא כן.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by