בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
כשתבואי לשכב איתי, תבואי כמו אלוהים 
 
 
יוענה גונן

יוענה גונן צוללת לתוך ספרי הקודש כדי לדלות כמה פנטזיות שירפאו אותה מהאתאיזם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ושוב התעוררתם כשהפרשות שונות מרוחות על פניכם, אדם זר שוכב לצדכם במיטה לבוש בביריות, וההנג-אובר לא מצליח למחוק את זכר העובדה שהתיישבתם על מכונת הזירוקס המשרדית והענקתם לבוס צילום חתום של ישבנכם הצחור.

והנה כי כן, שוב עברנו את הסילבסטר. עוד אירוע נוצרי שנחגג באורגיה פרועה של אלכוהול ומזמוזים. כי דת ומין, כמו תתי אלופים וכרס, בלתי ניתנים להפרדה. ברגע שמשהו אסור, התשוקה להשיג אותו מתעצמת, והסיפוק מלא האשמה שממלא אותנו בעקבות הפרת האיסור מפרנס דורות של פסיכולוגים בכבוד. הו, אלי, מדוע בראת אותי אתאיסטית.

היהדות אמנם רואה בסקס מצווה, אבל הרחם היהודי היה מגויס מאז ומתמיד. "פרו ורבו" ככל שתרצו, אבל קצת אוננות בלתי מזיקה ובנות לילית ירדפו אתכם לנצח וישלקו את אשכיכם בגיהנום. לעומת זאת, בנצרות ה"בתוליות" נחשבה לערך עליון, וכך נשלחו עשרות נערות להתחנך במנזרים, שם נענשו במכות על ישבנן החצוף, והתגנבו בלילות זו למיטתה של זו כדי לחוות אקסטזות רוחניות והתעלות נפש.

כל האיסורים האלה של הנצרות על מאמיניה, והחובה להתוודות על כל החטאים בפני נציגי הסמכות, הולידו פטישיזם נוצרי חסר מעצורים. לא רק אתרי פורנו סליזיים עמוסים בתמונות של נזירות שמנצלות את מחרוזות התפילה שלהן שלא כדרך הטבע, אלא גם חשובי הסופרים הפורנוגרפיים ניצלו דימויים נוצריים ביצירתם בנסיון לשבור טאבו מיני ולצאת שובבים.

כך, למשל, "ז'ולייט" של המרקיז דה סאד, מגדולי הז'אנר, מתחילה את דרכה כנזירה במנזר ע"ש יו הפנר, תחת שרביטה של אם מנזר שמנצלת את הנזירות המתלמדות לאורגיות פרועות. בהמשך הספר, ז'ולייט כבר מגיעה לבולבול הזהב, זה של האפיפיור בכבודו ובעצמו. קתולים וישועים כמעט לא יכולים לרסן את עצמם בקטע הזה. גם בחייו הממשיים המרקיז דה סאד היה נושך צלבים לא קטן, והפעם הראשונה (מתוך רבות) בה נעצר על עבירות מוסר היתה בשל החדרת לחם קודש למקומות לא ראויים בגופה של יצרנית מניפות צעירה. ככה זה כשהסמל המרכזי סביבו נוסדה הדת שלך הוא גבר צלוב בתחתונים.
 

הנוצרים הופכים את שולחנם

חברה אחת שהשכילה לנצל את חילול השם הזה למטרות טובות היא Divine Interventions, שמציעה למאמינים לבתק את בתוליהם בעזרת דילדו הבתולה הקדושה, ולכרוע ברך בפני באט-פלאג בדמות ישו זצ"ל. גם מי שלא מאמין באב, בבן וברוח הקודש יתקשה שלא לצעוק "הללויה!" מול צעצועי מין כל כך מוצלחים.

גם היהדות לא קוטלת קנים בתחום הפנטזיות המיניות, אפילו שאי אפשר לשחק בכומר מוודה ונערה חוטאת (אבל, היי, תמיד אפשר לשחק במשחק החביב עלי, הרב עובדיה מזיין את עם ישראל בטוסיק). למען האמת, היהדות הרי התחילה את הכל, עם כל הסיפורים הפרוידיאניים האלה על חוה והנחש והתפוח האסור, ועם משחקי ה-S&M של חיתוך איברי המין של תינוקות.

חז"ל לא אהבו את הנצרות שנטלה מהם את הבכורה בתחום, ומסכת נדרים בתלמוד הבבלי מביאה את אחד הטקסטים המלוכלכים ביותר שידעו ספרי הדת, הכל למען המאבק: "אמר רבי יוחנן בן דהבאי: ד' דברים סחו לי מלאכי השרת. חיגרין [צולעים] מפני מה הויין [הנוצרים]? מפני שהופכים את שולחנם [כלומר, מזיינים את נשותיהם מאחורה]. אילמים מפני מה הויין? מפני שמנשקים על אותו מקום [אותו מקום, נו, זה לא דורש הסברים. ומנשקים, אתם יודעים, עם הלשון]. חרשים מפני מה הויין? מפני שמספרים בשעת תשמיש [אזהרה לאלה מביניכם שרצים לספר לחבר'ה]. סומין [עיוורים] מפני מה הויין? מפני שמסתכלים באותו מקום." (בבלי נדרים כ' ע"א).

לנוצרים אולי יש לחם קודש וצלבים, אבל גם לרבנית יש על מה לפנטז. תפילין וטלית הם אביזרי פטיש שיכולים לספק לכם שעות של הנאה, אם תשכילו לנצל אותם כיאות; עשרות אלפי ישראלים נקשרים בכל בוקר ברצועות עור, הצטרפי גם את למסיבה. יש משהו באביזרי פולחן, כוח פסיכולוגי שמעניק להם עוצמה מינית. כולנו, כילדים, היינו נתונים לפיקוח מלמעלה, עיניים הוריות שהיו מענישות אותנו ללא הסבר כשחטאנו. אבל לעתים, הסיפוק שבעונש היה עצום ממש כמו הסיפוק שבמעשה החטא עצמו - העונש מעניק תחושה מחודשת של טוהר ותמימות, ומנקה את החטא. ואלוהים, בתור ההורה האולטימטיבי, יכול להכות אותנו בברק אם נטמא את הקדושה. תודו שיש בזה משהו שמאיץ את הדופק.

אחת שכמעט חטפה ברק בעין היתה המשוררת יונה וולך. ב"תפילין", מחפשת וולך מישהו שיקשור אותה בתפילין, יהפוך אותה על בטנה וישתמש בתפילין בתור רסן סוסה בפיה. צו צו צו, מופקרת. או כמו שסגנית שר החינוך דאז, מרים תעסה-גלזר, כינתה אותה: "בהמה מיוחמת". אפילו צילום שהיה מבוסס על השיר הזה, של הצלם מיכה קירשנר, צונזר בתערוכה במוזיאון רמת גן ב-1997. כמה כיף להיות יהודי.
 

טוב להזדיין בשם הדת

אבל לא רק תפילין, ולא רק צלבים. האפשרויות הן אינסופיות. גלימות, כיפות, קופות צדקה, איש באמונתו יחיה. מוסלמים יכולים לשמח את לבבם בסרטי פורנו שצולמו על רקע מסגדים, שלאחרונה התפרסמו במקומותינו. אחרי שתצפו בסרט ותאוננו, תוכלו לטהר את מצפונכם בכך שתחטיפו מכות לכוכבת הסרט. לא מספיק שהיא נוצלה בידי מפיקי הסרט והופיעה בו כדי להציל את עצמה מרעב, החברה הגברית הענישה אותה פעמיים והפכה אותה לאשמה בתעשיית הפורנו הנצלנית שמיועדת בדיוק לאותם גברים שהרביצו לה. כמו חוה והתפוח - בסופו של דבר האשה אשמה בהכל, אשמה בעיקר בעובדה שהיא מנוצלת, מושתקת ומוכה.

אבל בעיניי, עדיף להזדיין בשם הדת מאשר להרביץ או לצאת למלחמה בשם הדת. דת היא כוח עצום שמניע אנשים ומלחמות, ומין הוא כוח עצום שמניע אנשים וחלומות. השילוב של שניהם יכול לגרום לכם להתנזר כל ימי חייכם, או להגיע לשיאים מיניים חדשים. ואם זה מכעיס רבנים, כמרים ומאמינים - הצליפו בי בזרדים לחים. כן, כן! זה מגיע לי.

ולא משנה לאיזו דת אתם שייכים, או לא בכלל, שתהיה לכם שנת 2003 מלאה במשחקים מלוכלכים ובפנטזיות מתוקות. ובעיקר באהבה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by