בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
התקררות גלובאלית 

התקררות גלובאלית

 
 
עידו אורן

Planet Earth של פרינס מתחיל טוב, ומשם זה רק הולך ומתדרדר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עטיפת האלבום
 עטיפת האלבום   
לאחר שלושה עשורים של פעילות, ניתן לומר שפרינס מסוגל לגעת כמעט בכל הסגנונות האפשריים, מבלי שיצור מחויבות לאף אחד מהם. הוא אינו רוקיסט במלוא מובן המילה, וגם לא זמר סול מובהק; הוא בורח מהקטלוג למחוזות הפאנק והוא מורכב מדי מכדי שייתפס ככוכב פופ מין השורה. אך למרות ההתפזרות המוסיקלית, פרינס מצליח לאחוז בחותם מוכר שמייחד רק אותו, מעין גרוב ממגנט שמגיע מאישיותו ומורגש היטב בשיריו.

אלבומו החדש, Planet Earth, מוכיח שסוד קסמו של הנסיך המדליק ממינסוטה הוא אותה גרוביות נוצצת. וההמחשה לכך ברורה: כשהיא לא קיימת, הקסם נהפך לקיטש והמוסיקה נהפכת לבינונית ומשעממת.

נקודת הזינוק של Planet Earth דווקא הייתה חיובית. בצעד שיווקי די גאוני, יזם פרינס מבצע הפצה, לפיו ב-15 ליולי (יום הוצאת האלבום), יצורף הדיסק בחינם לגיליון של עיתון גדול בבריטניה. המהלך עורר סקרנות רבה, ומבחינת יחסי ציבור, סיפק את קרש הקפיצה האידאלי ליצירה החדשה. גם בהיבט הכותרת, נדמה שבחר פרינס בגימיק הפרסומי הנכון. בתקופה בה נושא התחממות הגלובלית אקטואלי מתמיד, השם Planet Earth יקושר אסוציאטיבית לסוגיה, ומין הסתם, יזרים עוד תשומת לב.

זו הייתה העטיפה, כעת לתוכן: הקטע הראשון, הלא הוא שיר הנושא, עלול להטעות. פרינס מדבר על אחדות גלובלית ושאר ירקות, מלווה בפסנתר מינימליסטי שמתפתח לתבניות רוק יחסית מעניינות. וכך חולפות להן שש הדקות הטובות באלבום. הנפילה שבאה אחריהן מתחילה בסינגל Guitar אשר מפמפם לאוזנינו אדג' אייטיזי טחון ומלל ריקני במיוחד. נקודות ציון דרך חשובות בהמשך הצניחה הן ה-R&B המתקתק והלעוס של Future Baby Mama ו- Mr. Goodnight, והסתמיות של All the Midnight In The World והשיר המסיים Resolution.

מכל הבחינות, באף אחד מהשירים, פרינס לא נותן את כל מה שיש לו. זה בא לידי ביטוי בטקסטים רדודים, ביצועים אנמיים ולחנים פשוטים מדי. כמעט בכל שיר, הוא עוסק בקלישאתיות יתר באהבה וסקס, וכמעט בכל פעם זה נמאס כבר אחרי חצי דקה. השירים היחידים בדיסק שמזכירים את יכולותיו האמיתיות הם Somewhere Here on Earth ו- Chelsea Rodgers - האחד בשירה והשני בלחן. בלעדיהם, סביר שהמגע הנסיכי היה מתאדה לחלוטין מהאלבום כולו.

פרינס שומר בקנאות על שליטתו בכל מרכיבי היצירה. מהכתיבה, דרך הנגינה ועד להפקה וההפצה - אין דבר שלא עובר תחת ידיו. וורסטיליות זו הפכה עם השנים לסממן הפרינסי המוביל, לחלק בלתי נפרד מאישיותו כאמן. כשיטת עבודה, היתרון של כך, הוא שאין חילוקי דעות ופערים לגשר עליהם במשך העשייה, ולכן ברוב המקרים, היצירה יוצאת שלמה ומגובשת, וניתן לחוש בה היטב את אישיותו של האמן. החיסרון הגדול הוא, שהיוצר צריך לפזר את פעילותו על יריעה רחבה של תפקידים, ובכך יכולתו להעמיק נפגעת.

במרבית אלבומיו של פרינס, היתרון גובר על החיסרון, והתוצאה היא מוסיקה מעניינת וסוחפת. אולם ב-Planet Earth, התמונה דווקא הפוכה. מסיבות לא כל כך ברורות, אישיותו הצבעונית והעוצמתית של פרינס לא הגיעה לשירים, והותירה אחריה טקסטים קלישאתיים, לחנים שגרתיים מדי, ואלבום בינוני.

המומלצים: Planet Earth, Somewhere Here on Earth, Chelsea Rodgers.
לקנות/לא לקנות: Planet Earth הוא מצרך חובה בכל בית, רק לא זה של פרינס. באותו השם עונה סדרת תוכניות טבע מיוחדת של ה-BBC (המשודרת בערוץ 1) - אחד מהדברים המופלאים ביותר שנצפו על המסך הקטן.

פרינס, Planet Earth. Columbia Records, 45:00
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by