בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
רק רצית רדיו 

רק רצית רדיו

 
 
אמיר עמרמי

הקול המכשף של מאיה אברהם באלבומה מתבזבז על שטחיות לטובת המיינסטרים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מאיה אברהם (צילום: זהבית לגאלי)
 מאיה אברהם (צילום: זהבית לגאלי)   
המיינסטרים של שנות האלפיים עבר מהפך די רציני באזור 2003-2004, עת התחלפה העונה הראשונה של "כוכב נולד" בעונה השנייה, שהולידה שובל של זמרים מבצעים. כמה שלא תסנגרו על התוכנית ועל המודעות למוסיקה עברית שהיא מעוררת בקרב בני הנוער, אי אפשר להתעלם מכך שהיא גם הזנתה את האוזניים המקשיבות והרחיבה את פסיפס המבצעים ללא הכר. כמה דקות בפריים טיים מספיקות לכולם כדי לחכות לאלבום שלך.

מאיה אברהם, למען הסר ספק, רחוקה מהספירה הזאת. היא לא פליטת "כוכב נולד", אלא פליטת "הפרויקט של עידן רייכל", שזה משהו שאפשר להתגאות בו. בימים אלה היא מוציאה את אלבום הבכורה שלה "רק רצית אהבה", שבסיכומו של עניין, היה לי מאוד קשה להקשיב לו. זה לא קשור כלל לאברהם, שלה קול צלול ומקסים, מכשף משהו, הנע בין אתניות למערביות.

עד כמה זה באמת מעניין לשמוע היום זמרת מבצעת שלא כותבת את החומרים שלה בעצמה? מה היא כבר יכולה לתת לי באלבום בן 13 רצועות שאי אפשר לקבל בפריים טיים כמעט בחינם, אחרי שגילחתם את הוצאות ה-Smsים?

אין מה לעשות - סף הגירוי עולה, ורף הסבלנות יורד איתו. אפשר, למשל, לא להתחבר לאיה כורם, אבל זה יהיה בהתבסס על החומרים שהיא כותבת. כמו כן, קרן פלס, שרון קרלן, אריק ברמן או כל זמר/יוצר אחר.
 
למה?
 למה?   
נחזור למאיה אברהם. כאמור, היא שרה טוב, אבל זהו אלבום שתפור על פי מידות החליפות המדויקות להחליא של המיינסטרים הישראלי. נדב ביטון ורן אביב עשו כאן את מירב העיבודים וההפקה המוסיקלית. נגיעות של גיטרות אקוסטיות מאחור, ביטים אלקטרונים פה ושם, ורוח האתניות מרחפת על פני תהום.

השירים כאן כמעט ולא אומרים דבר. יש כאן התייחסות ליחסים שבינו לבינה, בינה לבין עצמה, ברמה שטחית מאוד, חסרת עומק וייחוד. טקסטים של אדם פרי ושירים של Henree שפשוט לא הולכים לשום מקום ("לפני שנשתגע" ו"תהומות הנשמה"). רוב השירים כאן נשמעים כמו רצועות מולחנות של כרטיסי ברכה מרשת "הפנינג". הכל כללי מדי, רחב ככל האפשר, כדי לא לפספס אף מאזין. יהודה מסס נתן מכוחו בכתיבת האלבום, ומתארח בביצוע משותף, בשיר שכתב ארקדי דוכין (!) שגם הוא לוקה בחוסר מתח ועניין.

"למה" שכתבו לה פרי ומורן גמליאל, רץ יפה מאוד ברדיו, ויש לה גם קילומטרז' נכבד עם "מכל האהבות" היפה שזכור לה מימי עידן רייכל. ועדיין, האישיות שלה היא בלתי מובחנת. על מאיה אברהם אני מגלה רק בקושי מרשימת התודות בסוף האלבום.

אין כאן שום עניין "לקטול" את מאיה אברהם. היא קשורה רק באופן עקיף לרשימה הזאת, כשם שהיא קשורה בעקיפין לאלבום. מה שכן, היא שרה בו מאוד יפה. אם היא הייתה כותבת, ולו פיסקה בודדת בין פזמונים רבים, אין ספק שמשהו בקונספט של האלבום היה נשמע אחרת. תמונות הפרומו של האלבום מבקשות לספר עליה יותר מאשר המילים שהיא שרה.

האלבום הזה מבקש למכור, וכמה שיותר. יש לו פוטנציאל מאוד גדול להיכנס לפסקול היומיום של מאזינים רבים; מאזינים שלא יוכלו לשים את האצבע על מה בדיוק עושה להם את זה. ולא בגלל שיש כאן רבדים עמוקים שנסתרים מהאוזן, אלא בגלל שאין כאן שום מימד מעבר לכך שהמוסיקה הזאת תפורה אחד לאחד למידותיו של הרדיו של ישראל 2007.

מאיה אברהם "רק רצית אהבה" / הליקון (49:22 דק')
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by