בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
המולים והזעם 
 
 
רענן אביר

רענן אביר יצא באופוריה מוחלטת ממולים ובירה ב"תהל", עד שהמעיים שלו חטפו את הג'ננה. יום שישי, שלוש בצהריים - מקדשים את החיים הטובים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שוב יום שישי אחה"צ, ודן ואני מתלבטים כיצד להבריק את השעה הזאת, הפנינה החדשה בכתר השבוע שלנו. חיפשנו תשובות בשמיים. העננים האפורים מעלינו אומנם משרים אור שצובע את כל מה שירוק בגוונים ברורים ויפים יותר, אבל זה לא יום לטיול. הו לא, העננים האלה מאיימים להרטיב אותנו מהצד הלא נכון. הצד הנכון בשבילנו זה מידה טובה של בירה טרייה על החלק הפנימי של הגרון, בדרך למטה.

אז בחרנו משהו בתחומים הברורים של העיר. הדרך ל"תהל" הובילה אותנו במורד נחלת בנימין. הרוח והטיפטוף שהיטיבו לשטוף מהמדרחוב את שוק השטויות החודרני שלו, התגלו כחרב פיפיות כאשר משב לא צפוי העיף את סירופ השוקולד מגביע הגלידה של אישה לא זהירה, היישר על המכנסיים הבהירים וז'קט הטוויד הערמוני שלי.

הייתי רוצה לנצל את הבמה הזאת כדי לבקש מכולם: אנא, בואו נשמור על כללי המשחק. הגלידה בגביע נועדה לימי הקיץ החמים; אם כולנו נזכור זאת נוכל להמנע ממצבים מביכים שכאלה בעתיד.

ב"תהל" קידמו את פנינו צלילי ג'אז חמימים מכיוונה של להקה בת שלושה חברים צעירים. כה צעירים, עד כי נדמה שלא זכו כלל לראות את היום בו התפגר לו סטן גץ מסרטן. בהתחשב בכך שהקהל בחלל העיקרי של השולחנות נראה קצת מבוגר (דן קבע כי אחת הקבוצות חוגגת מסיבת פרידה לפקיד בסניף המקומי של בנק המזרחי), בחרנו לקחת את המקומות על הבר, וזאת כאמור, בהתאם לגילנו; והיות שאנו צעירים לא רק ברוחנו וגופנו אלא גם במעותינו, תפס את עינינו היפות לוח ירוק עליו נחרט בגיר "ספיישל על הבר", ששכנע אותנו סופית. דן התיישב על הכיסא הגבוה, בזמן שאני עליתי לנקות את הבגדים מכתמי השוקולד.

ניצלתי את ההזדמנות כדי לבחון מקומות ישיבה נוספים שאינם חלק מהחלל המרכזי. לא שיש בו פסול, בחלל המרכזי: עיצוב המקום כולו מוצלח מאוד ומתאפיין בשימוש מסיבי בעץ כהה ובגוונים כהים ככלל. נראה שהמחשבה בראשו של המעצב הנבון, הצנוע והכשרוני, היתה להשמיש את המקום כך שייראה במיטבו בלילות הכרך החשוכים. רק את הימצאן של כרזות מימי טרום העצמאות אודות הצגות תאטרון, קולנוע ואירועי תרבות משלהבים דומים התקשיתי להסביר לעצמי. בבתי האוכל היהודיים של העיר זה נהדר, אבל מה הקשר פה?

מאחורי הבר ישנו מסדרון קטן ובו מקום ישיבה אינטימי ומוסתר מעיני הסועדים, ואילו בקומה השניה, קומת הלאונג', מסודרות כורסאות מודרניות ואלגנטיות בצבעים נפלאים. העיצוב של תאי השירותים – נעים, מזמין וביתי – משלים חתיכת מקום יפה לבוא אליו.
 
חזרתי לבר, מעלי ומעל הדלפק תלויות שורה של מנורות וואט נמוך, חוטי הלהט בוערים באור עמום בבועות הזכוכית שלהם. עוד הצלחה. דן הספיק להזמין בינתיים את "הספיישל על הבר": טאפאס של ספייר-ריבס ושליש בירה מהחבית (49 ש"ח). אני בחרתי ב"ספיישל שישי אחה"צ": מולים, צ'יפס ובירה באותה המידה (65 ש"ח). מכיוון ששנינו חונכנו שלא להטריח את הכבד שלנו בשביל פחות מ-500 מ"ל של שיכר, שידרגנו את השליש לחצי בעבור 5 שקלים השידרוג.

מהחבית מגישים לדן מרפי'ז (22 ש"ח לחצי) ואח"כ מנה זהה של טובורג, ואילו לי הוגרדן (27 ש"ח לחצי. זהירות) ולאחר מכן לף בראון (25 ש"ח לחצי). לעולם לא נלגום קרלסברג. לעולם לא.

הספיר-ריבס של דן הגיעו בחתיכות קצרות, אך המנה כולה היתה גדולה בהרבה ממה שהייתם מקבלים בתור טאפאס בספרד (או בכל מקום אחר בעיר הזאת) והכמות הייתה יותר כשל מנה ראשונה, וכללה גם פוטטו וודג'יז בצד. דן דרש שייכתב שהמנה טעימה מאוד ואני נוטה להסכים עימו. הספיר-ריבס מתקתקים והבשר רך, אבל בזכרוני בהחלט עולות גם מנות טובות מאלה.

המולים הגיעו בקערה בגודל סביר בהחלט, טובלים בציר ומטובלים קלות, והיו טעימים ללא ספק. מנת הצ'יפס, שנתגלתה כלא יותר מקוביות תפו"א אפויות, הונחה על צלחת בצד. הצ'יפס התאפיין בטעמי שום שהשלימו בהצלחה את טעמם של המולים, אך אני הצטערתי שלא נתנו ב'תהל' את הדעת על כך שספיישל המכיל גם בירה בצידו, מן הראוי שיציע לסועד תוספת שמנונית יותר ולא אפוייה.

הכנסת הבירה למשוואה משליכה מיידית על איכות מנת הצ'יפס הזאת, מתוספת שמשלימה היטב את המולים ושניכר עליה שצורפה במחשבה (מוקפדת) תחילה, למשהו מעט אנמי שמתקשה להשתלב עם נקטר האלים האלכוהולי. הפוטטו וודג'יז של דן, לדוגמא, עשו עבודה טובה בהרבה.

בינתיים ניידו עצמם הנגנים הצעירים לעבר הבר, כדי ללגום משהו בעצמם. עד אותו רגע התמזגה נגינתם בסביבה מבלי להתבלט, עד שכמעט נשכחו, אך כשהמוסיקה התחלפה לפליי-ליסט הממוחשב, הורגש לפתע חסרונם של הצלילים החיים.

אולי כדי שלא ייפגם במשהו מצב רוחנו המצויין עקב רדתה של הלהקה, כיבד אותנו הברמן החייכני בשוטים של וודקה פסיפלורה על חשבון הבית. הפסיפלורה, זו עובדה הידוע היטב לציבור, הוא פרי שמורכב בעיקר מריח. כשהוודקה היא זו שתורמת את הגוף, אנו עדים לשילוב מצויין, שבו לכל אחד תפקיד בלעדי בו הוא מתמחה ונותן את מיטבו.

כששלישיית הנגנים חזרה לבמה המאולתרת, החלטנו שהגיע הזמן לאספרסו הכפול שלנו (9 ש"ח) ולקינוח. למרות החובה המקצועית, לכאורה, לכסות חלק רחב ככל האפשר מהתפריט, החלטנו, דן ואני, להזמין זה את זה לטראפלס.

לא טעינו. ששת הטרפאלס המעולים (24 ש"ח) הגיעו מונחים על מגשים קטנים ויפים, בשלושה טעמים שונים: לוז, קפה ותפוז (זה האחרון, היה גם הטעים ביותר, החלטנו פה אחד). לא מתוקים מדי ובעלי מרקם נהדר - משל היינו נוגסים בחמאה קפואה - והשיניים פשוט שוקעות בתענוג בתוך הקוביות הקטנות.

האספרסו (משל בריסטוט) נראה חשוד בהתחלה כשנכשל במבחן הוויזואלי של מראה ה- cre'ma השבור והדליל שחשף תחתיו את הקפה, אך עבר את מבחן הטעם בהצלחה, בהתחשב בכך שהזמנו לעצמנו שוט כפול נוסף לכל אחד.

יצאנו את דלתות 'תהל' מרוצים – לא לפני שהשארנו תשר הגון, כפי שאנו נוהגים תמיד – היישר אל טיפות הגשם שכבר החל מטפטף בחוץ, וצעדנו למעונותינו.

מה שלא ידעתי באותם רגעים של אושר טהור ומספק, הוא שבעוד שעות ספורות מצפה לי עימות קשה עם כיס המרה הבוגדני שלי. האם המולים לא היו טריים כנדרש? בבוקר שאחרי ליל הכיב, שוחחתי עם דן טלפונית. "כן", הוא אישר. "תמיד סכנה המולים האלה. בגלל זה לקחתי את הספייר-ריבס והשארתי לך את המנה המסוכנת".

יעבור זמן עד שאסכים לבחון שוב פירות ים עבור המדור הזה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by