בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת 
 
 
צביקה בשור

צביקה בשור ישקול להמיר את הצמחונות בחלקים נבחרים מבשרם של הנאהבים חנה רובינא ואלכסנדר פן, ושאר גיבורי הפרוייקט החשוב "סרטים מכאן"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בין שני הסרטים האחרונים במרתון "סרטים מכאן" שנערך בסוף השבוע האחרון בסינמטק תל-אביב, נכפתה עלי דמותו של צילינדר שווארמה, וטרדה אותי ללא כל הסבר מודע ומספק. בעוונותי הצמחוניים, לא באה אל פי נבלת הודו שומנית כבר קרוב לשנה, ומזמן חלפו להם גם געגועי הפנטום לבליל החומוס-צ'יפס-סלט הבשרי הזה. לא היה בנמצא כל פתרון לחלומי שבהקיץ, וכיוון שבין הסרט האחד לשני היתה שעה לשרוף, וכיוון שהשבת כבר יצאה וסביר היה למצוא איזה גליל כשר נצלה בסביבות אבן-גבירול, יצאתי להתמודד עם השד הכופה פנים מול פנים.

הכל החל ביום חמישי בערב, כשעל המסך הגדול הוקרן "היה או לא היה" של לינה וסלבה צ'פלין, הראשון מבין 11 סרטים שנולדו מתוך הפרויקט הזה של חברות הכבלים. 11 סרטים, ישראלים, באורך מלא, בזה אחר זה. נשמע מופרך. מופרך עוד יותר נשמע לי השיבוץ המיועד לסרטים הללו, לכשיגיעו החל מהשבוע לערוץ הסרטים בכבלים - יום שישי, עשר בערב, ממש מול הסרטים "הגדולים", "הטובים", "שוברי הקופות" שעמישראל הורגל לטחון לפני שהוא הולך לישון ולהתכונן לטיול של שבת. לאט-לאט, כשסרט אחד פינה מקומו לסרט הבא, החל להתגלות בפני האלמנט המופרך באמת בכל הפרויקט הזה - הסרטים. הם היו פשוט מצוינים.

כבר הרבה זמן אני טוען שיש משהו מוזר בקולנוע הישראלי. בישראל יש כמות עצומה של בתי ספר לקולנוע. אם סופרים פר גולגולת, יש כאן הרבה יותר כאלה מבאירופה, לא פחות מבארה"ב. הכמות הזו מוציאה מדי שנה סרטים קצרים משובחים וזוכי פרסים. במאים טובים, תסריטאים טובים, צלמים טובים, עורכים מעולים, הכל יש. רק סרטים טובים מגיחים בטפטוף, אחד בשנה, אולי שניים. התהום הזו, בין מה שאפשר ומה שיש, נסתמה לה כמעט סופית בסוף השבוע האחרון. מבין 11 הסרטים שהוקרנו, שמונה היו לפחות טובים מאוד, אחד התנדנד, ורק שניים היו רעים. התרגשות רבתי, בחיי.

ולא רק טובים הם ה"סרטים מכאן", אלא אפילו נגישים. מיינסטרים ישראלי גאה. סיפורים מצויינים מסופרים כהלכתם, בלי לנסות לפרוץ את גבולות המדיום. סרטים מרגשים, מצחיקים, מעניינים. הנאה אמיתית. והסיפורים, כמאמר הקופירייטר, מכאן. כיפות סרוגות, חוזרים בתשובה, מושבניקים והתאילנדים שלהם, אפילו (ירחם השם) ערבי אחד עם נטיה בלתי נשלטת לאלימות. אי אפשר היה לעשות את הסרטים האלה בשום מקום אחר. את הסחורה הזו יכולים לעשות רק כאן.

מה שמחזיר אותנו למוצאי שבת, אבן-גבירול פינת דיזינגוף, וההוא מהשווארמה עושה את העבודה שלו. פיסות בשר דקות, שאריות של חיים שהיו באמת, מונחות בקפידה האחת על השניה, יוצרות ביחד גליל רותח ומגיר של טעם וריח. וההוא, עם הסכין החשמלית שלו, בא ופורס פרוסות מתפרקות מהגוש, דוחף את הפיסות הקטנות לתוך פיתה, מוסיף עליהן ממיטב ירקות הז'אנר, דוחס קצת בפנים כדי שכולם יכירו את כולם, ומניח עוד מנה על הדלפק. ועוד אחת, ועוד אחת. 11 מנות שוארמה ריחניות, מתובלות, מצוינות. רק להביט ולרייר.
 

היה או לא היה

ודווקא "היה או לא היה", שיפתח את הארוחה הדשנה הזו, הוא הדבר הכי רחוק משווארמה שאפשר לדמיין. הוא מתרחש בתל-אביב של שנות השלושים, כשכל מיני רחובות כמו ביאליק, אוסישקין ודיזנגוף היו עדיין אנשים חיים. אז, כשל"הבימה" לא היה מקום קבוע להופיע בו אבל היתה לו תהילה עולמית, כשמשוררים שיכורים היו משתלחים ברחובות העיר הלבנה ומפיצים ריחות עזים של ליריות לתפארת האומה העברית המתהווה, לא יכול היה להיות רומן אולימפי יותר משל חנה רובינא ואלכסנדר פן.

היא (יבגניה דודינה), המלכה של העם היהודי, אישה חזקה ומבריקה בת 44. הוא (צק ברמן), האבטיפוס של המשורר הפתיין, אלכוהוליסט עם רעמת שיער מתנופפת, וצעיר מהגברת בעשור וחצי. שני כוחות טבע מתנגשים. מלבד סערת ברקים שום דבר לא יכול לצאת מזה.

עדנה מזי"א ואלונה קמחי הפכו את הרומן הזה, שהיה גדול אפילו על שני משתתפיו המקוריים, לתסריט מלא מלל, וכשלינה וסלבה צ'פלין עיבדו את התסריט וביימו את הסרט, דומה שהשאירו כל מילה ומילה בטקסט. התוצאה היא סרט טיפה דברני, שעלול להרתיע את מי שהפתיל שלו קצר בכל הנוגע לקולנוע ישראלי.

אלא שמי שישרוד את עשר הדקות הראשונות, נכון לו סיפור אהבה מרתק, חי, בין שתי דמויות ענק מעוצבות נפלא ומשוחקות נפלא לא פחות. הצילום הצהבהב, שנותן לסרט מראה של עותק מקורי ששרד את תלאות הזמן, רק מדגיש את הצבע העז שמוקרן משני האנשים האלה.

דיאלוגים מחודדים כמו שראוי שיהיו בסרט על משוררים ומלכות, שילוב משובח בין עברית ורוסית (כן, פעם כולם היו עולים חדשים) ודוק של אגדה שמשוך מעל הסיפור כולו הופכים את "היה או לא היה" לחלוץ ראוי לפני המחנה החדש של הקולנוע הישראלי.

___________________________________________
היה או לא היה, ערוץ הסרטים בכבלים, יום שישי ב-22:00
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by