בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סאבווי 

סאבווי

 
 
גליה דן-לי, ניו יורק

הפעם במדור: על מרי קייט אולסן שנאלצת לעזוב את אוניברסטית NYU, ועל הכלב העשיר בעולם. תרבות בניו יורק

 
 
 
 
 
 
 
 
 
השבוע בגזרת הסיפורים החמים מניו-יורק: על הכלב שאנה ניקול הייתה מתחתנת איתו בלי לחשוב פעמיים (אם רק הייתה בחיים); על חיי האקדמיה הקשים של הסלבים בעיר; ועל ישו בחמישים אחוז הנחה בוול מארט.
 

עלילות מרי קייט בעיר הגדולה

סטודנטית לא חופשייה. מרי קייט אולסן (אימאג' בנק ישראל / gettyimages)
 סטודנטית לא חופשייה. מרי קייט אולסן (אימאג' בנק ישראל / gettyimages)   
מרי קייט אולסן עוזבת את ה-NYU, אונברסיטת ניו-יורק הנחשקת, שמועמדים רבים עומדים בכל שנה בתור להיכנס אליה, ורק מתי מעט זוכים. אז מדוע האולסנית ויתרה על הפריביליגיה החינוכית בכזאת קלות? ובכן, מדובר בסלבית עם פרופיל גבוה, שבחרה בקמפוס עם פרופיל גבוה, בעיר עם פרופיל עוד יותר גבוה. כל זה כנראה היה מתכון לקטסטרופה.

הסטודנטים בכיתה שלה נהגו למכור אנקדוטות אודותיה לצהובונים, ולפעמים גם תמונות פאפרצי שנכנסו מייד למדור קורבנות האופנה (כי השם של האולסנית מתנוסס אומנם על ליין אופנה, אבל היא עצמה חובבת את הסצינה ההומלסית של אוהלים ושכבות). הנשמות הטובות מהקמפוס אפילו זכו לנקודות קרדיט תמורת השרות שעשו על גבה של מרי-קייט, ולפעמים אף זכו לקבל התמחות באחד מהשבועונים הרבים שיוצאים לאור בעיר, רק בזכות העובדה שיש בסביבתם האקדמית סלבית כל כך מבוקשת יום יום, במרחק נגיעה.

אז מרי קייט החליטה שכך אי אפשר להמשיך, ועכשיו היא מחפשת דרכים אחרות לפיתוח האינטלקטואל. האונברסיטה הפתוחה נשמע כמו אחלה פיתרון.
 

כל כלב בא יומו

על כל צרה שלא תבוא.  Trouble וליאונה (news4jax.com)
 על כל צרה שלא תבוא. Trouble וליאונה (news4jax.com)    
כלב הפוץ' שבתמונה הפך בין-לילה לכלב העשיר ביותר בעולם. הבעלים שלו, טייקונית הנדל"ן הניו-יורקית ליאונה הלמסלי, הותירה לו בצוואתה 12 מיליון דולר, בעוד ששניים מנכדיה הנאבקים לשלם את המשכנתא על הדירות הקטנות שבהן הם חיים, נושלו לחלוטין "מסיבות הידועות להם היטב", בלשון הצוואה.

מי שמכיר את ליאונה, שכונתה בעיתונות המקומית בשימצה "מלכת הרוע", לא מתפלא על ההחלטה. הכלבלב בר המזל Trouble, בעצמו קלפטע לא קטן, כפי ששמו מרמז, יוכל לשמור על רמת החיים הגבוהה שזכה לה כשגבירתו עוד הייתה בחיים (הכוללת, בין היתר, ביקורים בספא, שף וספר צמוד) ויוכל גם להמשיך במסורת ההתעללות בעובדים שלו ושל ליאונה.

Trouble, או בעברית, "צרה", ידוע כמי שמסרב לאכול מכלי צ’יינה יוקרתיים ומתעקש לאכול ישירות מאצבעות העובדים, תוך כדי שהוא נושך אותם, בעידודה המלא של גבירתו. אחת העוזרות של ליאונה כבר הגישה בעבר תביעה על נזק בלתי הפיך לזרוע שנגרם לה מנשיכות חוזרות ונישנות של ה"צרה".

אבל אל תמהרו להאשים את Trouble, כי אם זה נכון שכלבים נעשים דומים לבעליהם, הרי שליאונה לימדה אותו בחייה כל מה שצריך כדי להפוך לסאדיסט מושלם. מלכת הרוע הילכה אימים על כל מי שעבד תחתיה, עד כדי כך שעובדי המלונות שלה, ששימשו קורבנות למצבי הרוח המשתנים של הבוסית שלהם, לפיוז הקצר מאוד שלה ולהתקפי הזעם המיתולוגיים, סידרו לעצמם "מערכת אזהרה" כדי להתריע על בואה בכל פעם שהייתה יוצאת מהבית. את החדרניות היא הייתה מפטרת בו במקום, בגלל גרגר של אבק, או ציפורניים לא נקיות, לא לפני שהייתה משפילה ומקללת אותן.

באחת הפעמים היא רדפה בכל רחבי המלון אחר אחראי משמרת שהודיע לה על התפטרותו, תוך שהיא קוראת לו בשמות ורועדת מזעם. מהעוזרת האישית שלה היא דרשה להפשיט אותה, להלביש אותה ולרחוץ אותה, אפילו שהייתה מסוגלת לעשות את כל זה בעצמה.

עובדי המלונות שלה במדינות השונות של ארה"ב הקימו קבוצת תמיכה מטעם עצמם, והיו מחליפים חוויות, טיפים וטראומות. רובם לא שרדו את סביבת העבודה העויינת, ושיעור תחלופת העובדים היה חסר תקדים. שינאת העובדים כלפיה שברה שיאים כשבלילה אחד פרץ מישהו לביתה (ככל הנראה, עובד לשלעבר טעון ברגשות שליליים) בשעה שישנה במיטה עם בעלה, פצע את הבעל ודקר אותה בחזה. היא שרדה את הארוע, אבל לא השתכנעה שצריך להשתנות.

ואם עדיין לא הזדעזתם מספיק מן ה- Queen of Mean, תוסיפו לכל הזוועות האלו גם את העובדה שליאונה ובעלה, שהעסיקו קבלנים, צבעים ואנשי מקצוע אחרים בבניית הטירה שלהם, סירבו בסופו של דבר לשלם להם, בטענה שאיכות העבודה לא הייתה לשביעות רצונם.

ליאונה הפכה לסמל הגרידיות והבצע של שנות השמונים - תקופה שבה בצע נתפס כטוב, והעושר כמקודש. למרות עושרה הרב היא הייתה מעלימת מס מקצועית, ואפילו ישבה בשל כך בכלא למשך שנה. המשפט הידוע שלה היה "רק אנשים קטנים משלמים מס", ובכך ביטאה את תחושת ה"מגיע לי" של הסופר-עשירים ששלטו אז בניו-יורק.

ליאונה תיעבה את אותם "אנשים קטנים", והאמינה כי מותר לכרסם בהם, להתעלל ולעלוב בהם, רק בגלל חולשתם הפיננסית. אחרי מותה, כל אותם "אנשים קטנים", שהיו, כידוע, הרבה יותר גדולים ממנה מכל כך הרבה בחינות, נשמו לרווחה והביעו משאלה שעכשיו היא תשלם על כל חטאי העולם הזה בגהנום שבו היא נמצאת. אפילו לבני משפחתה לא הייתה דרך טובה להספיד אותה, והיחיד שאמר עליה כמה דברים נחמדים היה היחצ"ן שלה (שבטח גם קיבל צ’ק שמן מראש על השרות).

עם מות הגברת, Trouble הוא כנראה היצור היחיד שמרגיש בחסרונה. עכשיו הוא עובר לטיפולו של אחיה, ולקרן הנאמנות של 12 המיליון שלו, מונה עורך דין מפקח שידאג לכך שהאח לא ישנורר את הכלב וישתמש בכספי הקרן אך ורק למטרות כלביות. כשהכלב יילך לעולמו, הוא ייקבר לצידה של ליאונה, במוזליאום שבו קבורים גם בעלה ועוד כמה קיבין טובים של רוע.
 
 

אלוהים מגיע לוול מארט

שיק תנכי (מתוך abcnews.com)
 שיק תנכי (מתוך abcnews.com)   
האמריקאים מתים על Action figures, בובות הפלסטיק הקטנות האלו בדמותם של גיבורי סרטים מצוירים, ואפילו גיבורי אדם (כמו ה- Dude מ"ביג לובובסקי"). זה התחיל כצ’ופר עם ההמבורגר במקדונלד'ס, ואח"כ נמכר גם באופן עצמאי בכל מיני חנויות לאספנים אובססיבים. הטרנד תפס כל כך חזק, עד שדמויות הפלסטיק האלה הגיעו אפילו למיין סטרים של וול מארט. כל זה לא היה שווה אייטם, אלמלא הליין החדש של ה"אקשן פיגורס": הדמויות התנכיות.

על מדפי וול מארט אפשר עכשיו למצוא את דויד בגירסת הקרמל, את גוליית בגרסת הטרוריסט המזרח תיכוני, ואת ישו במראה החתיך המהמם. אותו ישו מפלסטיק, משרת נאמנה את שיטת החינוך הנוצרית החדשה של שילוב ישו בחיי היום יום. "מה אתה חושב שישו היה אומר על ההתנהגות הזאת" ו"ישו ייכעס עליך נורא", הם משפטים דידקטים לעוסים היטב, שעובדים פלאים על ילדי הכנסייה. עכשיו ישו גם יישב להם על המדף בחדר, ויזכיר להם מדי יום, מי פה הבוס.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by